אור לישרים קמא

בתשובה ע"ז קאמר הן אמת שהרשע לוה מהקב"ה ולא ישלם שאין הקב"ה תובע ממנו אבל הצדיק חונן שיבער הרשע ונותן עבורו ואז היא תובע בדין ומשו"ה כי מברכיו של הצדיק ירשו ארץ ומקלליו המה רשעים שהוא רוצה שיתקללו יכרתו כי כן הדין נותן כיון שכבר שילם עבורו הברירה ביד צדיק לתבוע מה שירצה ולכך הרשעים יאבדו וק"ל. לכן גבי מלך המשיח נאמר (ישעי' י"א) וברוח שפתיו ימות רשע וי"ל אם יש בדין שימות אמאי צריך רוח שפתיו ואם אין בדין אמאי ימות אותו ולדברינו יובן מפני שבמ"המ נאמר (שם כ"ג) והוא מחולל מפשעינו מדוכה אעוונותינו ונאמר בו לה' הפגיעו בו עון כולנה וכן אמרו () שמשיח יתיב ביני עניי סובל חלאים ושרי חד ואסיר חד וכיון שהוא פורע עבורינו וכדכתיב ובחבורתו נרפה לנו כדין ערוב שיכול לתבוע ממי שירצה ולהכי יכול להמית ברוח שפתיו למי שירצה ובודאי לא ימות כ"א הרשע משא"כ בלא רוח שפתיו היה הקב"ה מאריך אפו והיינו נמי דקאמר שמחה לצדיק עשות משפט ר"ל שהצדיק שמח כשהקב"ה עושה בו משפט דהיינו שהוא גובה חובות הדור ממנו מצד ערבות וזה עצמו הוא מחיתה לפועלי און ר"ל שעי"כ הצדיק תובע מהרשע הלוה אלולי כן היה הש"י מאריך אפו לרשעים פועלי און. ועתה נבא לבאר אמאי כל שני יסורים דראבר"ש לא היה שכיב אינש בלא זמני' וצריכין אנו להקדים מה שכבר דרשנו לתרץ על הא דדרש הגמרא (סוטה י"ג) על פסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקי' מיום ליום שנאמר ואת מספר ימיך אמלא והקשתי הלא רבים שמתו והיו צדיקים גמורים ולא היו מתים ביום שנולדו וכן הקשתי לשאול על מה שדרשו על פסוק וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשה של צדיק זה מזריח הקב"ה שמשה של צדיק אחר עד שלא שקעה שמשה של משה זרחה שמשה של יהושע עד שלא שקעה שמשה של רבי זרחה שמשה של רב אדא בר אהבה והקשתי א"כ האיך נתמעטו הדורות כ"כ עד דורינו זה שאין אנו אפי' כחמורים נגד דורות ראשונים ותרצנו שאלו דברים אינם נאמרים אלא כשאין הצדיק מת בעון הדור אז אינו מת אלא אחר תשלום שניו מיום ליום וטרם מיתתו מזריח הקב"ה שמשה של צדיק אחר כדי שלא יהיה הפסד לבני דורו משא"כ כשהצדיק מת בעון הדור אז מת קודם זמנו ואין הקב"ה מזריח שמשה של צדיק אחרת כדי שיהיה הפסד לבני דורו יצא לן מזה כשצדיק מת בעון הדור מת קודם זמנו ונראה דזה שייך לומר גבי כל אדם דהיינו כשאדם מת אפי' בעוונו מקרי שמת בזמנו היינו הזמן הקצוב לו לפי מעשיו אכן כשאדם מת בעון אחרים מקרי מת קודם זמנו, והנה כבר בארנו דראבר"ש קיבל עליו יסורים לפרוע חובות בני דורו כדין ערב המשלם למלוה ובודאי עם רבים נעשו ערבים בשביל א' ופרע א' מהערבים כל החוב שאין למלוה שום תביעה בין על ערבים ובין על הלוה אבל הערב יש לו לתבוע מלוה רק בזה יש ב' דיעות כי י"א שיוכל לתבוע משאר ערבים לפרוע לו חלקם ויש חולקי' אך ראבר"ש שלא היתה כוונתו אלא לבער קוצים מן הכרם בודאי לא היה תבע אלא הלוה הוא הרשע ופטור הערבים ונמצא שכל מי שמת כל שני יסורי דראבר"ש לא מת אלא בעוונו ומשו"ה אמר לא שכיב אינש בלא זמני' לכן רבי שלא קיבל יסורים אלא בשביל חטאו שהיה אכזרי על עגל אחד ולא לכפר על עון דורו לא נאמר אצלו שלא שכיב אינש בלא זמני' רק אמרו שלא הצנור' עלמא למטרא ומשום דאיתא בגמרא (תענית ט') מטר בשביל יחיד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארציך בעתו פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונמצא כשהגשמים נעצרים הוא סימן שאפילו הצדיקים שבדור יש בהם איזה חטא הגורמים עצירת גשמים ושם בגמרא חשיב כמה מיני עונות שגורמים לעצירת גשמים ואם איתא שהיה צדיק א' בדור שאין בו א' מכל אלו עוונות היה ראוי להמטיר בשביל אותו יחיד ונמצא גבי רבי שלא נמצא בו שום עון אלא שלא היה מרחם על עגל א' וע"ז קיבל עליו יסורים לכפר ומשו"ה לא הצטרך עלמא למטרא, וק"ל. ועתה נבא ליישב הפסוקים שהתחלנו בו ונציע תחלה הא דאיתא במדרש תהלים כשהי' אסף מקונן ואמר אלהים באו גוים בנחלתיך הנחת אותם אמר הקב"ה מה עשו אמר לפניו שמו ירושלים לעיים אמר הקב"ה אני מחדשה תחת הנחושת אביא כסף וכו' אמר לפניו הרי אתה מחדש את אלו בניך שנהרגו מה אתה מחדש נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו