אור לישרים קלט

היושר שיהיה צדיק שמח כשהקב"ה נפרע מצדיק אחר ואדרבה מחויב להתאבל עליו ומלבד זה התורה נדרשת במ"ט פנים לכן נאמר ליישב זה במשל אחר, והוא שבעיר אחת היה שר אחד אשר נשתגע והלך לרחוב העיר והזיק הרבה ב"א לזה שבר את רגליו ולזה סימא את עינו ולזה עשה חבורות ופצעים בראשו לזה הכה במכות אכזריות ומתוך שהיה השר קרוב למלכות הי' בני המדינה מתייראים להרים יד כנגדו ובאמת המלך שמח עמו והיה מחפה עליו מאוד מאוד ואף כאשר נתוודע למלך מעשיו אשר עשה ואדרבה שמח עמו כי עשה נקמה בבני מדינתו כי המלך היה שונא את המדינה כי סרחו אליו פעמים רבות ולא היה אוהבם מקדם והיו בני המדינה שרוים בצער גדול זה ימים רבים פעם א' הלך המלך למרחוק ובנתיים הי' השגעון של השר הולך וגדול עד שהלך לפלטרין של מלך ושיבר דלתות האוצר ונתבזבז האוצר גם לקח אשפתות וליכלוכים וזרק על כותלי הפלטרין גם קיצץ נטיעות הפרדס שהיו נטועות לטיול המלך גם הרבה מאוהבי המלך הרג, וכאשר שמעו זאת בני המדינה שמחו באמרם עתה כאשר יתוודע זאת למלך אשר עשה שוב לא יחריש ובוודאי יתניהו במאסר בתחתיות הבור ויעניהו עד כי ישוב לדעתו וינוחו מעצבונם ע"כ לא איחרו מלהודיע זאת למלך וכן הוי שציוה המלך לכובלו בחבלי הברזל בתחתיות הבור ולהכותו עד שיתיישב דעתו, ע"כ המשל. כך אנחנו המה בני המדינה סשל ממ"ה הקב"ה וסרחנו הרבה פעמים כנגדו ומשלו בנו רשעים משוגעים אשר עליהם נאמר (תהלים פ"ב) לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו גוים אשר לא יבינו אל פעולת ה ואל מעשי ידיו והצרנו אותנו בצרות רבות ורעות ואעפ"י שידע המלך זאת שמח ונתקיים בנו מ"ש (דברים כ"א) והיה כאשר שש ה' להטיב אתכם כן ישיש ה' להאביד אתכם אכן כאשר ראה אסף ברוה"ק שיבואו גוים בנחלת ה' דהיינו בק"ק שהיא אוצר המלך ואת פלטרין דילי' שילכלכו דהיינו שיטמאו את היכל קדשיך ויקבץ את הנטיעות מקום טיול המלך היינו ששמו ירושלים לעיים ששם הי' הרבה בתי מדרשות ומלמדי תינוקות המסולים לכרם וכן על התינוקות נאמר הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שבא טעמו טעם חטא והם החריבוהו גם הרגו בני הפלטרין ואוהבי המלך היינו שנתנו נבלת עבדיך למאכל עוף השמים ובשר חסידך לחיות ארץ וכאשר ראה אסף את זאת ברה"ק שמח כי בוודאי יקח ממשלת' וייסר אותם עד שישיגו לדעתם דהיינו שיכירו וידעו כל הגוים שאתה ה' לבדיך לכן היה מזמר והודיע זאת למלך ואמר אלקים באו גוים בנחלתיך ובזה נמי מובן אמאי התאווה דוד לבנות בהמ"ק משום שאם יחריבוהו השונאים יגדיל החימה עליהם וכאשר אמר בזה המזמר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו וקאמר הטעם כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו שאפי' הנוה שהיא בהמ"ק השמו. וק"ל. אמנם כדי ליישב המדרש נאמר באופן אחר ובזה יובנו דקדוקים רבים במזמור הזה, ונציע תחלה מה דאיתא בגמרא (ב"מ פ"ד) אמרו דראב"ש הוי תפוס גנבא אמר קוצים אני מכלה מן הכרם עיי"ש באריכות עד שלבסוף אמרו שהי' בטוח שאינו טועה בשום אדם והיה לו נסיון בחלב שלו ואמר אנפשי אף בשרו ישכון לבטח ולבסוף אמרו אפי"ה לא סמך ראב"ש אדעתי' וקיבל עליו יסורים גדולים דהיינו באורתא אמר בואו וצפרא אמר להו זילו משום ביטול תורה ואמרו שם שגם רבי קיבל עליו יסורים אלא שאמרו שם שיסורין דראב"ש היה גדול מדרבי דראב"ש מאהבה באו ומאהבה הלכו ודרבי ע"י מעשה באו ר"ל מחמת עונש שנהג מדת אכזריות על עגל א' אמרו בב"ד של מעלה שיבואו עליו יסורים ועל ידי מעשה הלכו ר"ל שאח"כ נהג מדת רחמניות ואמרו שילכו מאתו ואמרו שם כולה שני דראב"ש לא שכיב אינש בלא זמני' וכולה שני יסורי דרבי לא אצטרך עלמא למיטר' ויל"ד הא' כיון דר' אבר"ש הי' בטוח שאינו טועה אמאי לא סמך אדעתי' כיון שהי' לו נסיון ע"ז ועוד אמאי גבי ראב"ש לא שכיב אינש בלא זמני' וגבי רבי לא אצטרך עלמא למיטרא ובשלמא הא דלא קאמר הגמרא גם גבי יסורי דראב"ש לא אצטרך עלמא למטרא משום דרבי וראב"ש היו בזמן אחד אלא דרבי חי אחר מיתת ראב"ש כדאי' התם דרבי שלח לדבר באשתו ולא רצתה לקחתו וכיון שאחר מיתת ראב"ש לא אצטרך עלמא למטרא יאמרו שמדריגה זו היה כל שני יסורי דרבי אבל הא דקאמר כל שני דראב"ש לא שכיב אינש בלא זמני' משמע שאחר מיתת ראבר"ש פסק מדריגה זו וצריך ביאור למה, ונראה לתרץ וטרם כל נאמר קצת משמעתת'.