אור לישרים קלח

בתהלים שפי' כלו כל אלו שבא לכלול כל הספר ע"ש דוד ואף מה שאמרו בני קרח וי' זקנים ויש לפרש כלו כמו נסתיימו ואין מוקדם ומאוחר בספר תהלים עכ"ל ואמאי מיאן רש"י בפי' רבותינו. ונראה דהנה הך פסוק נאמר בסוף קפיטל (תהלים ע"ב) המתחיל לשלמה אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך ורש"י מפרש כל הקפיטל על שלמה וכל המזמור נתקיים בימי שלמה, אכן בתרגום איתא על ידוי דשלמה אתמר בנבואה אלהא הלכת דינך למלכא משיחא הב וצדקתך לברא דדוד מלכא וכל המזמור מפרש התרגום על מלך המשיח, וכן הגמ' (סנהדרין צ"ח) דרש מהנך קראי על מלך המשיח עיי"ש, אלא שרש"י מפרש לפי פשוטו של מקרא דקאי על שלמה כדרכו תמיד ונראה דהפרש הוא ביניהם דאי אמרינן שעל שלמה קאי איכא למימר שדוד יסדו והלמ"ד סל לשלמה היינו בעבור שלמה וכן פי' הרב ראב"ע ע"ש, וכן מוכח לפי מה שפירש רש"י על משפטיך למלך קאי על דוד ובן מלך קאי על שלמה וה"ק דוד היסורים שהם המשפט יהיו כלים בי והצדקות עשה עם בני שיהיה שלום בימיו ובוודאי שאין שלמה מתפלל שיהי' היסורים כלים באביו א"ו שדוד אמרן בעבור שלמה אא"א דקאי על מלכא משיחא ודאי דשלמה יסדן דאל"כ מה הוא הפי' של מלת לשלמה והנפקותא בין שני הפירושים על מלת לשלמה הוא דא"א שדוד אמרן אין לפרש מלת כלו שבסוף הקפיטל כל אלו דוד אמרן דפשיטא שדוד אמרן כיון שלא הזכיר שם משורר אחר אא"א דמלת לשלמה היינו ששלמה יסדו על מלך המשיח שפיר נוכל לומר דאעפ"י ששלמה יסדו על מלך המשיח מ"מ אפשר שבחיי דוד אביו יסדו ודוד אמרו משמי' דשלמה ויהיה הפי' מלת כלו כל אלו ומשו"ה רבותינו שפי' המזמור על מלכא דמשיחא פי' מלת כלו וכל אלו אבל רש"י שפי' המזמור על שלמה הוכרח לפרש מלת כלו נסתיימו ואין מוקדם ומאוחר בספר והבן. והשתא מיושב נמי דלפי פירש הגמרא אין אנו צריכין לומר אין מוקדם ומאוחר והא דנאמר הכא כל אלו תפלת דוד י"ל דהא כבר בארנו דלא אמרינן כל אלו אלא אם נאמר דקאי על מלכא דמשיחא ושלמה יסדו וא"כ כל המשוררים הנזכרים בתהלים הי' קודם דוד רק שלמה הי' אחרון שבהם ואם אפי' מה ששלמה יסד אמרן דוד מכ"ש מה שאמרו משוררים הקודמים לו ועוד שכל המשוררים התנבאו על העתיד ויש מהם שהתנבאו על חורבן בית ראשון ויש מהם שהתנבאו על גלות בבל ועל בנין בית שני ועל גלותינו ואם דוד אמרן מוכח שדוד ידע כל העתיד להיות אכן המזמור הזה אם אמרן שלמה על מלך המשיח שהוא קץ ואחרית הימים ודוד אמרן מוכח שדוד ידע מה שיהיה באחרית הימים כל שכן שהשיג מה שיהי' בזמנים הקודמים לזה, לכן אמר במזמור הזה כל אלו תפלת דוד שאפי' מזמור הזה דוד אמרן וכל שכן אחרים וק"ל. יצא לנו מזה שדהמנ"ה ידע מה שעתיד להיות וא"כ ידע מכל החרבנות וצרות דעדו עלינו כיון שגם דוד אמר (תהלים ע"ט) המזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טימאו את היכל קדשיך וגו' עד לעג וקלס לסביבותינו למה התאוה לבנותו עד שנאמר אתה לא תבנהו כי אם שלמה בנך יבנהו כיון שידע שלבסוף יחרב, ולתרץ נאמר כמו שתירצו במדרש ילקוט קו' אחרת על פסוק מזמור לאסף וי"ל וכי מזמור הוא זה הוא ש"ה שמחה לצדיק עשות משפט ומחיתה לפועלי און ר"ל כשבא הפורעניות לפועלי און צרה ומחיתה הוא להם אבל הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב"ה מלה"ד למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו מה עשה המלך נתמלא עליו חימה ונכנס לתוך חופתו של בנו והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה והי' מחתך ומקרע עד שקרעו הכל להשליכו אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות לו טובה ואלו הרגתיו בחמתי בן אחר הי' יורש אותי כך אמר אסף לא מוטב שהפיג הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו במה ויצת אש בציון עכ"ל, ולזה התאווה דוד לבנות הבית כדי שאם יחטא ישראל שיוכל לשפוך חמתו על עצים ואבנים. והנה עדיין אינו מובן ע"פ משל של המדרש תינח באו גוים בנחלתיך טימאו את היכל קדשיך שמו את ירושלים לעיים, אמאי היה מזמר שנתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ובשר חסדיך לחית הארץ שפכו דמם כמים סביבות ירושלים הלא ע"ז קינה מבעי' לי' ואין לומר כיון שמיתתן היה כפרה כדכתיב שמחה לצדיק עשות משפט היינו דוקא אם הקב"ה נפרע ממנו אבל אין זה מדרך