אור לישרים קלו

היינו שיחשבו בעליו שעל עוונו היה ראוי לשחוט ולשרוף כדם וחלב ואימרי בהמה וכן אמר המדת הדין הנה נפש החוטאת היא תמות אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו אמר יבא בהמה ויכפר לו שעי"כ שישוב את זה אל לבו שמתוך שמרד במלך הגדול הגבור והנורא ראוי לשחטו ולשרפו אלא שהקב"ה אמר שאם יבא קרבן ויתוודה עליו את עונו שכן כ' הרמב"ם שאין הקרבן מועיל אא"כ התוודה עליו עונו שמביא עליו קרבן וכבר בארנו שאין הווידוי מועיל אלא בלב שלם ומתוך כך כשמביא קרבן ויחשוב שהוא חייב מיתה ויודע שאין הקב"ה מצילו מזה אא"כ יביא קרבן ויתוודה עליו ויתחרט בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה והנה זה אינו אלא תשובה מיראה דהיינו שיתחייב לשוחטו אם לא יתחרט בלב שלם וא"כ הקרבן מועיל על המזיד על מה שהזיד שבא לידו השוגג כמש"ל שנעשה כשגגה אבל שיהיה נמחל לגמרי אינו מועיל הך תשובה אא"כ שיעשה תשובה מאהבה והיינו דקאמר שכ"ג היה מתוודה על השעיר כל העוונות והפשעים עד שיצטרפו כולם במדרגה אחת כל חטאתם אך עדיין נשאר לכפר את כל חטאתם ואף שבארנו לעיל שאין הקב"ה מעניש על שוגג במה שלא נזדהר ואם נמחל לו במה שלא הזדהר וודאי דאין לענשו על השוגג, אמנם נאמר דכשעשה העון נחתם עונו במלבוש הנשמה ואם נמחל עונו מכל וכל מטוהר הכתם שלא נשאר שום רושם במלבוש הנשמה ויקוים אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אכן אם אינו נעשה אלא כשגגות אף על אותן שגגות אין הקב"ה מעניש עליו מ"מ בגדיו אינו מטוהרים ומצוחצחים ונשארו רושם כתם העונות לכן מסיים הפרשה שאין אתם צריכין יותר אלא שזדונות נעשו כשגגות וקאמר הטעם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם שלא ישארו רושם כתם העון והיינו דקאמר לפני ה' תטהרו ר"ל שא"א לבא למחיצת המלך ובגדיו מלוכלכים כשתטהרו מכל חטאותיכם דהיינו שלא ישאר שום רושם תזכו לראות פני שכינה וכ"ז בזמן הבית היה לנו שעיר היה מועיל יוה"כ בלי תשובה וכן מסקינן בגמרא אבל עתה שאין לנו כהן ולא שעיר ולא פר ולא מזבח איך יעשו הזדונות שלנו כשגגות לכן נאמר דעתה ודאי אין יוה"כ מכפר בלא תשובה ואף אם יהי' התשובה מיראה עתה קודם יוה"כ נעשה הזדונות כשגגות תועיל לנו יוה"כ שיטהור אותנו מכל חטאותינו אכן אם נישן שינת העצלות עד שיעברו אלו הימים המעוטים אין אנו יכולים לטהר אותנו מכל כתמינו עד שנעשה תשובה מאהבה וזה לאו כל אדם זוכה כמ"ש לעיל או עד יו"הכ לשנה האחרת אם יגזור השם בחיים ומי יודע, אכן אינו מובן הלא זה י"ז מאות שנה שהיה יוה"כ אשר נתכפרו בו כל עונותינו ואמאי לא נבנה בהמ"ק אחר יוה"כ וא"ת תיכף במוצאי יום הכיפורים חטאו ישראל הלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות, אמנם נאמר ששתי תשובות יש בדבר הא' עפי"מ דאיתא בגמרא כל מי שאינו מאמין שיוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר והוא אינו מובן דע"כ עבירות שבעולם יוה"כ מכפר ואמאי על הך עבירה דאינו מאמין דיוה"כ מכפר אינו מכפר אמנם נאמר דלכאורה אינו מובן מי פתי כ"כ שלא יאמין שלא יכופר עונו ביוה"כ דמי שמאמין שיש לו עון במה שחטא הוא אמר שיוה"כ מכפר ואם אינו מאמין שיוה"כ מכפר גם אינו מאמין שחטא כלום אך כבר בארנו שאין יוה"כ מכפר אלא א"כ התחרט על עונו בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה ולכן הוא יודע בעצמו שלא גמר בלבו שלא ישוב עוד לכסלה רק שחשב דאחר יוה"כ אלך בדרכי הרעים כמקדם ולכן הוא מסופק אם יוה"כ מכפר בלא חרטה בלב שלם וע"ז קאמר הגמרא דבאמת אין יוה"כ מכפר כי אין יוה"כ מכפר בלא וידוי ואין וידוי בלא חרטה בלב שלם. ואנחנו בעו"ה חזינן שעברו עלינו כמה יוה"כ ולא שבנו מדרכינו והכל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם כי הוא בוחן לבבות וכליות ומשו"ה באמת לא היה יוה"כ מכפר הא חדא, והשני שאין תשובה ויוה"כ מכפר אלא על עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו אינו נמחל לו עד שירצה את חבירו ויתפייס לו ומכ"ש מי שגזול או עסוק את עמיתו שאינו נמחל לו עד שישוב הגזילה אשר גזל ואת העושק אשר עשק, וזה אנו רואים בעינינו שאין א' משיב הגזילה מכל השאלת חכם אשר נשאלו בעירנו לא בא שום א' לחכם לשאול בדברים הנוגעים לממון כך וכך עשיתי אם אני מחויב להחזיר לו או לאו לכן בסוף תפלת נעילה חברו אכה"ג ותלמדינו ה' אלקינו להתוודות לפניך כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ר"ל שהווידוי אינו מועיל אם לא שנחדל מעושק שבידינו וא"כ אף שעברו