אור לישרים קלד

אם אדם עושה את תורתו חבילות מתמעט ואם לאו קובץ על יד ירבה אמר רבה ידעי רבנן להא מלתא ועברי' עלי' א"ר נחמן בר יצחק אנא עבידתי' ומתקיים בידי וזה מוסר גדול לבחורים כי יש מהם אשר לומדים ג' וד' שיעורים ביום וזה וזה לא נתקיימו בידם ומ"מ אעפ"י שנשתכר יום או יומיים אם אין הולכין לחוץ ויושבים בבה"מ ופוסקים מללמוד יותר אלא חוזרים על מה שלמדו יוכלו אח"כ ללמוד כבתחילה ויערב להם כמ"ש (שיר השירים ז') וחיכך כיין הטוב והנה כל זמן שהוא בבה"מ התורה מגינה ומצילה מן כל עבירות ואין יצה"ר שולט בהם אכן אם ילך לחוץ המה הנערים שבורחים מבה"מ ופושעי' מד"ת יבא בם הרוח הוא היצה"ר והמה ישינים שינת השכרות והמה נדמם ממש להשר שהמה מזרע הפרתמים אי"ו והבגדים החשובים המה מלבושי הנשמה אשר לבש שהיא נקיי' מכל חטא ועון שהי' עד הנה מיושבי בה"מ והנה כל זמן שהיין בתוכם אעפ"י שאין עושין טוב עכ"פ המה סור מרע אכן כשפג מהם היין היינו שנשתכח התורה מהם המה הולכים בדרכים רעים ועוסקים בהרהורים רעים ובמחשבות זרות בין הנשים הפרוצות אשר ע"ז נאמר (משלי ו') אם יהלך איש ע"ג גחלים ורגליו לא יכבה והיינו מה שאמרנו שכל זמן שישן שינת השיכרות בתנועותיו נכוה רגליו וכל תנועות אשר הוא עושה בשינוי מלכלך בגדיו המה מלבושי הנשמה אשר נעשה מלא כתמים כמו שארז"ל (שבת קנ"ג) תנן התם ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו וכי אדם יודע איזה יום ימות אמר להן כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי ו') בכל עת יהי' בגדיך לבינים ושמן על ראשך לא יחסר ואיתא בגמרא (שם שם) א"ר יוחנן ב"ז משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פקחין שבהן קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טפשים שבהם הלכו למלאכתן אמרו כלום יש סעודה בלא טורח בפתאום ביקש המלך את עבדיו פקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין אמר הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו וכו', ומה שאמרנו שנתלכלך פניו מכח תנועתו בשינת השכרות היינו שעובר עבירה בשינת העצלות שעי"ז לא יכירו את פניו הוא כפי מה שארז"ל (שם ק"י) כל זמן שאין אדם עובר עבירה אין חי' מושלת בו שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית ארץ אבל כשאדם עובר עבירה סר צלו מעליו ונמשל כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו ומה שאמרנו שבא השר אחד מחביריו שותי היין מאוהביו וריעיו אלפא שבאותו פעם פג יינו ממנו, הוא אני אשר הייתי לפי שעה מיושב בדעתי ונתעוררתי משינת השכרות שישנתי מעודי עד היום הזה וכבר נתעוררתי ומצאתי אתכם בתרדימות העצלות וראיתי שרגליכם נכווית כמו אש ובגדיכם נתלכלכו כל השנה כולה ופניכם נשתנה ונתלכלך שאין מוראכם מוטלת על חית ארץ ואני מתיירא שמא ח"ו תטבעו בטיט ורפש שע"ז ביקש דוד המלך ע"ה (תהלים ס"ט) הצילני מטיט ואל אטבעה וכן אני מתיירא שלא תשרפו ח"ו בתוך הבערה גדולה הוא הגיהנם וכן אני חושב שתפלו ח"ו בבור מליאה נחשים ועקרבים המה מלאכי חבלה שבשאול תחתיה לכן כבר עמדתי לעורר אתכם מתרדומות העצלות והשכרות והייתי קורא עליכם אוהבי וריעי האהובים לי כנפשי החשובים והיקרים מאוד עורה נא מתרדימות העצלות והשכרות מה לכם נרדם עורו והתעוררו ממשנותיכם ושובו וחזרו מדרכיכם הרעה ושובו אל ה' כי נשמותיכם חצובה במקור עליון נקיי' זכה וברה עורו נא למה תישן התעוררו עד שלא תחשך השמש שהוא יום המיתה כמש"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ויהיה כל ימיו בתשובה ואם ח"ו תמתינו עד סוף היום שהוא לפנות ערב תטרפו ח"ו מן החיה רעה שהוא מלאך המות שאז תהיו באישון לילה ואפילה עורו והקיצו שמא תכוהו ח"ו אש של גיהנם עורו והקיצו שמא תטבעו ח"ו בטיט ורפש שע"ז ביקש דוד המלך ע"ה כנ"ל, עורו נא והקיצו פן תפולו בשוחה עמוקה אשר בצידכם כדכתיב (משלי ד') דרכי שאול ביתה יורדת אל חדרי מות לכן בקשתי מאתכם שתתעוררו נא ותשובו עמי לכו ונשובה אל ה' שנגיע למחוז חפצינו לשלום ולכל אלה הדברים ראיתי שעדיין לא אהני שעדיין ישנתם בתרדימות העצלות ואע"ג שבשעת הדרשה יש התעוררת קצת כ"ז אינו שוה לי וחשבתי בנפשי שהנה יקרב לבא המלך עם חיילותיו בקולות רבות והחצוצרות והתרועות ישמע ומזה תתעוררו ממשנותיכם והוא יום ר"ה שבו עלה אלהים בתרועה וה' בקול שופר וגם הקולות הבכיות והתפלות אשר התעוררו חסידים ואנשי מעשה כשתשמעו