אור לישרים קלג

את הבערה הגדולה מאוד בעפר כדי שיכלה הלהב והגחלים יעוממו ומניחין את הנקבים כדי שלא יכבה העצים טרם יעשו גחלים, וההבערה זו בוער ב' או ג' ימים טרם שיעוממו ויוגמרו הגחלים אח"כ מכסין גם הנקבים עד שיעממו ואחר שנכבו הגחלים מניחין אותן יותר מיום א' עד שיתקררו כי כל זמן שבוערין העצים א"א שיגע אדם א' בעפר אשר לא יכוה, והנה השר השיכור הלך ונפל סמוך לבור ההוא בעודו בוער וישכב וירדם במקום שהי' הבור וההבערה למטה ברגליו ובצדו האחד היה מקום מלוכלך מטיט ורפש ובצדו הב' היה בור עמוק נחשים ועקרבים רק מקום משכבו היה נקי והנה כל זמן שלא יצא היין ממנו היה מונח כאבן דומם ולא נעשה לו שום היזק מכל הני תלת אכן כאשר פג קצת היין מלבו התחיל להתנועע עצמו ומ"מ הוא ישן עדיין ופשט את רגליו והגיעו למקום ההבערה ונכוו רגליו ומתוך שהוא ישן עדיין לא הרגיש הכאב אלא בלבו ועל ידי כן לא לבד שהתנועע ברגליו אלא שהתנועע גם בידיו והשליכה למקום רפש וטיט ובזמן מועט חזר לפשוט את רגליו ולקבץ את ידיו ונכוו עוד הפעם וכן עשה הרבה פעמים עד שבגדיו החשובים נתלכלכו מאוד מאוד ולפעמים נגע בידיו על פניו עד שגם פניו נתלכלך בטיט ורפש עד שקשה להכיר אם בן אדם הוא כלל בתוך כך כשהיה במשכב הזה, בא אחד מחביריו שותי היין אוהבו וריעו מאוד אלא שבאותו פעם היה מיושב בדעתו ופג היין ממנו וכשראה את זה הכיר בו שהוא החשוב והיה מחשב בדעתו שהשר הזה הוא בסכנה גדולה האחד שמא ישכב כאן עד שיפנה היום ואז יבואו חיות רעות וזאיבי ערב ויטרפו' או ינשכוהו עי"כ יתעורר כאיש אשר יעור ממשנתו ועדיין אין שכלו שלם בתנועה היותר חזקה ויפול אל הבור של נחשים ועקרבים או יתעורר ממשנתו וירצה לילך לדרכו וילך לתוך ההבערה גדולה או מחמת חשכת לילה ילך אל תוך הטיט ורפש ויטבע בו לכן צעק עליו אדוני השר מה לך נרדם קום ממשנתך ורצה להושיבו בדרך אשר בא בו אך לא יוכל לעוררו ממשנתו והנה כל אלה הדרכים אשר בארנו צעק אליו בפה ואמר אדוני השר עורי נא למה תישן כי כבר הוא סמוך לקראת ערב ותטרף מן החיות רעות באישון לילה ואפלה עורה והקיצה פן תכוה במו אש עורה והקיצה נא פן תטבע בטיט ורפש עוררה נא ממשנתך פן תפול בשוחה עמוק' אשר בצדך לכן עוררה נא ושוב עמי בדרך אשר אוליכך ותגיע למחוז חפצך לשלום ולכל אלה הדברים לא הועיל וישן עוד כשיכור ולא נתעורר ממשנתו. ובעוד אשר צעק ולא התעורר שמע שסמוך למקום משכבו היה הדרך סלולה ובא בו המלך עם חיילותיו ודרך המלך כשבא עם חיילותיו נשמע קולו מאוד למרחוק מקולות התרועות וחצוצרות ומן התופים והכינורות והעוגבין אז שמח זה הרוצה לעוררו כי חשב בלבו שכשיקרב יותר בודאי יתעורר ממשנתו מקולות הרבה החזקים מאוד לכן הפסיק מלצעוק עליו ויהי כאשר קרב המלך והקול הולך וחזק ואפי"ה לא התעורר ממשנתו ולא שמע עד אשר עבר והתרחק יותר אז נכמרו רחמי האוהב וירא להיות אצלו מפני גודל הסכנת החיות אשר ביער והתחיל לבכות בקול רם ולצעוק אדוני השר החשוב ראה נא איך נתלכלכו בגדיך החשובים מאוד ואיך נתלכלכו פניך ואתה מושל בך כאן כנצר ניצר ואי' כבודך וכי כבודך לשכוב כאן כאיש נבל כל כך מלוכלך בטיט ורפש קום והתעורר ממשנתך עד שהתעורר כאיש אשר יעור משנתו ועדיין אין שכלו שלם וראה עצמו את בגדו שמלוכלכי' מאוד אמר איך אלך ואשוב לביתי בבגדים צואים ואתבזה בין אנשי ביתי טוב לי לישן כאן מלילך לביתי, אז פתח האוהב ואמר אדוני השר מה תאמרי הלא אם תישן כאן אתה בסכנה מות הרע הזה אלא שמע נא לעצתי ואני אעזור אותך לרחוץ קצת בגדיך הצואים טרם תבא העיר לביתך בין האנשים ותנצל מן המות הרע הזה ואמר השר שתוק אני רוצה לישן כי איך אוכל לרחוץ הבגדים שיהי' כמו שהי' מקדם ובנתיים בא הלילה והאוהב צריך לילך לדרכו מפני אימת הסכנה הנ"ל והלך האוהב לדרכו ובלילה באו חיות רעות ונשכו השר ורצה לברוח מן החיות רעות והלך למקום טיט ורפש וראה שהיא מצולה גדולה והיה מתיירא שמא יטבע בו וברח מזה ונכנס למקום ההבערה ונכוה אשר כמעט נשרוף וברח ונפל לבור שוחה עמוקה ומת שם ע"כ המשל. הנמשל הוא כך הבית היין הוא בית המדרש שהתורה נקרא יין כמו דכתיב (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו יין מסכתי והנה הדרך כששותי' מעט מעט אינו נעשה שיכור אכן כששותין הרבה נסתכרו והיינו כמו דאיתא (עירובין נ"ד) א"ר הונא מ"ד הון והבל ימעט וקובץ על יד ירבה