אור לישרים קלב

מחכה לתשובתינו, ובפרט בימי ב' וה' שהמה יומי דרחמי בלא"ה כל שכן בעשרת ימי תשובה וכאשר אמר הנביא (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעווניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, והנה בגמרא (יומא ע"ג) פריך האי מכשול עון הוא ואמאי קאמר כי כשלת בעווניך והנה בגמרא מתרץ דמיירי שאחר שעשה תשובה ונעשו הזדונות כשגגות והנה התורה נדרשת במ"ט פנים דלפי דברינו הנ"ל מיושב ומתורץ נמי המשך הפסוק השני דלכך אמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעווניך ר"ל דאע"ג שהעון לא נעשה אלא ע"י שלא למדת ולע"ה נעשו הזדונות כשגגות מ"מ צריכין אתם לשוב על ביטול תורה משום שגגת תלמוד עולה זדון ותשובה על ביטול תורה הוא העיקר עזיבת החטא היינו שילמוד עתה, והיינו דקאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' והיינו דקאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו היינו בשעה שתשוב הנשמה אל ה' יהיה בידו ד"ת ואמרו אליו כל תשא עון שאם ישוב על ביטול תורה יהי' כל העונות מכופרים דהא על שאר עבירות אין מענשין אותו מפני שהוא שוגג חוץ מביטול תורה וכששב ממנו יהי' כל העונות מכופרים, ולכן קאמר וקח טוב ואין טוב אלא תורה וקח היינו שלמד דכתיב כי לקח טוב וכו' וקאמר ונשלמה פרים שפתינו משו' דהנה עתה שאין לנו בהמ"ק אין לנו שום קרבן כ"א פרים שפתינו והעולם טועים בזה שסוברים שאם אומרים פ' הקרבנות הוי כאלו הקריבו קרבן וזה אינו אלא כשמבין במה שאומר כי כך איתא כל העוסק בתורת עולה או בתורת חטאת הוי כאלו הקריב עולה או חטאת אבל לא באמירה לחוד אלא צריך להבין שילמוד אותו בזה שייך כל העוסק בפ' עולה או חטאת וכו' ולכן דוקא אם ילמוד התורה יכול להבין מה שאמר יכול להשלים פרים בשפתינו אבל כשהוא ע"ה ואינו מבין מה שאמר אינו יכול לקיים ונשלמה פרים שפתינו לפן אמר וקח טוב אם ילמוד ונשלמה פרים שפתינו וק"ל, והבן. ובדרך אחר נאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' קאי על המסיחין בבה"כ והוא עון גדול מאוד כדאיתא בזוהר בפ' תרומה כל מאן דמשתעי בבי כנישתא ווי לי' ווי לי' דלית לי' חולקא באלהא דישראל דאחזי דלהא לית לי' אלקא ולא אשתכח קמי' ולית לי' חולקא בי' וטוב יותר שלא יבטל מימים החשובים האלה אשר יוכל לקנות בהם עולם הזה ועוה"ב אפי' רגע אחת אלא יעסוק בדברי תורה ותפלה וסליחה ומחילה. והנה חכמי המוסר כ' שכל זמן שאין מוסר דבריו לאחרים הוא אדון על דיבורו אבל כשאמרו לאחרים הדיבור הוא אדוניו והיינו דקא' הנביא קחו עמכם דברים ר"ל שיהי' דברים בטלים טמונים אצליכם אלא שובה אל ה' ר"ל שלא יבלה ימיו בדברים בטלים כ"א בתשובה והיינו דקאמר ואמרו אליו כל תשא עון שלא ידבר עם חבירו אלא ידבר עם ה' ויבקש ממנו שישא עון או שילמוד והיינו וקח טוב או שיעסוק בפ' הקרבנות והיינו ונשלמה פרים שפתינו אכן כשידבר דברים בטלים לא יעשו מכל דברים אלו כלום, והנה הזהרתי על עון זה משאר עונות משום דזה מצוי באלו הימים יותר מבכל ימות השנה משום דכל ימות השנה אינן באים לבה"כ כלל והמעט שבאים לבה"כ אינם בבה"כ כ"א זמן מועט הרבה מהם איחרו מלבא עד אחר ברכו וקדושה, אכן באלו הימים שעומדים באשמורת הבוקר ובר"ה ויוה"כ שכל היום בבה"כ ובזה יכול לשיח דברים בטלים הרבה מאוד אכן שאר העוונות הנעשים מראשית השנה ועד אחרית השנה לא רציתי לעורר הדין עכשיו באלו יומי דרחמי וכל אדם יחשוב בינו לבין עצמו ויבכה ויתאבל עליו ולבקש סליחה ומחילה ואנחנו ישינים שינה ועצלות ותרדומות וכמו שאנחנו אומרים לה' עורי למה תישן הלא השם ב"ה אמר בהפוך אלינו עורו למה תישנו, וכדי לעורר אותנו נציע משל א'. משל לשר חשוב אחד מזרע הפרתמים אשר הי' לבוש בגדים נאים ויקרים אשר הלך לבית היין ושתה יין הרבה, והנה טבע שותי היין כל זמן אשר המה בבית היין אינם מרגישים שתייתן הרב ולפעמים נשתכרו מרוב שתיה והמה ישינים בבית היין זמן מה ואחר אשר ישנו כפי צרכם ולפעמים נתעוררו התחילו למשוך ביין את בשר' ויערב ויבוש' להם כבתחילה, אכן אם ילכו חוץ אשר תבא בם רוח הם נופלים שיכורם ויהי כאשר יצוא והלך חוץ הלך ובא תוך היער צומח עשבים ועצים בשכרותו ותוהא מן הדרך ובא עד למקום אשר שורפים העצים ועושין מהן גחלת ומלאכתן הוא כך חופרין בור גדול וכורתין עצי היער וממלאין מהם את הבור ומבערין אותן ואח"כ מכסין