אור לישרים קלא

שזדונות נעשו כשגגות אלא עבירות שאין מענשין עליו שוגג כמזיד אבל על עבירות שמענשין עליו שוגג כמזיד לא שייך לומר שיהיה נחשב כשוגג שאף אם יהיה נחשב כשוגג מענשין עליו כמזיד ולפי"ז על כל עבירות אף שזדונות נעשו לו כשוגג ואין יכול לענוש אותו מענישין אותו על שלא למד וע"ז לחוד מקבל עונש כמו על כל עבירות כמו דבמתן שכר אמרינן ות"ת כנגד כולם כן בעונש ביטול תורה מענשין אותו כמו על כל עבירות כולן והוא מצד הסברא איך תרצה להיות יהודי וידעת שנצטווית רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת מלבד מצות דרבנן ולא למדת איך ואימתי תוכל לקיים העשות ותשמור עצמך מלאווין ולא למדת לכן ראוי לקבל עונש כנגד כל עבירות אשר עשה מחמת מניעת לימוד התורה ואם יודעין דגם בזה היה שוגג והיה סבור שלא יכול ללמוד אומרים לו שגגת תלמוד עולה זדון, וא"כ במה דתנן שגגת תלמוד עולה זדון מתורצת קושי' מהרש"א ומשום הכי מסיים הגמ' והיינו דתנן וכו' וק"ל. וזהו נמי ששאלו לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו על מה אבדה הארץ דהנה איתא () א"ר יוחנן משום רשב"י מ"ד בראשית ממלכת יהויקים בן יאשי מלך יה דה ובראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה משום שאז ביקש הקב"ה לחזור העולם לתוהו ובוהו בשביל יהויקם כיון שנסתכל באותו הדור נתיישב דעתו ביקש הקב"ה לחזור העולם לתוהו ובוהו כיון שנסתכל בצדקיהו נתקרר דעתו ופרש"י דמשו"ה נאמר גבייהו בראשית ללמדך שמעשה בראשית היה בימי יהויקים ובימי צדקיהו, וכ' המהרש"א משום דבימי יהויקים עדיין הוי בירושלים חרש המסגר אלף ת"ח אבל בדורו של צדקיהו לא הוי ת"ח שכבר גלו עם יכני' ונמצא שנשארו בירושלים קודם חורבנה כולה ע"ה, והנה בשנת י"ב למלך צדקיהו עלה נבוכדנצר והחריב הבית והגלה כולם וע"ז שפיר פריך על מה אבדה הארץ ואי משום שעברו הרבה עבירות חמורות וקלות קשה הלא היו ע"ה וכל הזדונות נעשו כשגגות ולא ה"ל לענוש עליהם ויאמר ה' על עזבם את תורתי ר"ל דבאמת לא הענשתים על עוונות החמורים אלא הענשתים על ביטול תורה דבזה השגגות נעשו כזדונות שגגת תלמוד עולה זדון וק"ל. והיינו נמי הטעם שתחלת דינו של אדם על ד"ת דעל שאר עבירות אין יכול לדונו ויאמר מה אעשה השאור שבעיסה מעכב עלי מללמוד לכן שואלין אותו תחלה אם למד ואם יאמר שלא למד מיד מקבל עונשו ששגגת תלמוד עולה זדון ואם יאמר שלמד אז טוענין אותו על שאר עבירות שעשה דאז אינו יכול לומר רבש"ע שאור שבעיסה מעכב עלי דא"ל היה לך לעסוק בתורה וק"ל. ועתה ניישב הפסוק של כי את כל מעשה אלקי' יבא במשפט ר"ל דבפסוק הקודם אמר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור, ויש לדקדק לכאורה אם ישמור את מצות ה' א"צ לירא מה' פחדו בציון חטאים כתיב אבל הצדיק א"צ לירא מפניו כ"א לשמוח עם ה' כדכתיב שמחו צדיקים בה', אמנם נאמר שיראת השם הוא שישמור עצמו מדבר המותר שיוכל לבא עי"כ לידי שוגג וקאמר הטעם כי זה כל האדם ודרשינן בגמ' כל העולם לא נברא אלא בשביל זה וקאמר א"א צריך ליזהר כ"כ שלא יבא לידי שוגג קאמר כי את כל מעשה אלקים ר"ל מי שבבריאותו נבר' הכל כמש"ל שבשביל שנתקיים הוי כאלו נברא עתה וזהו את כל מעשה אלקים ר"ל אותו האיש שבשבילו נברא העולם יבא במשפט על כל נעלם כיון שכל העולם לא נברא אלא בשביל זה בודאי הוא ח"ח שיודע להזדהר ולקיים כל המצות האלקים יביא במשפט על כל נעלם ר"ל דלע"ה אינו מביא במשפט על כל נעלם כ"א על שגגת תלמוד מה שאם כן הת"ח מביאו במשפט על כל מפני שהיה לו להזהר וק"ל. וזהו מש"ה כי מטי ר' יוחנן להאי קרא בכי אמר כיון שמביאו במשפט על כל נעלם ע"כ משום שהיה לו להזדהר וא"כ נחשבים השגגות כזדונות לפיכך בכה ואמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו וק"ל. ועתה אחינו בני ישראל איך יש לנו לבכות כי עדיין לא נשארו כ"א מיעוט ימי תשובה לפני בא יום הדין ואז כי את כל מעשה אלקים יביא במשפט על כל נעלם ומה נאמר ומה נדבר אנחנו מליאי עון, ואם ר' יוחנן שהוא ראש לכל החכמים בדורו שהלכה כמותו נגד רב ושמואל ונגד ר"ל בר מתלת מילי, וכי מטי להאי קרא בכה אנו עאכ"ו האיך יש לנו לבכות על חטאינו ובפרטות עתה שחיותינו תלואים לנו מנגד כי אולי ואולי שאנחנו בינונים ובינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ וכבר פנה חצי מעשרת ימי תשובה אשר באלו ימים ה' קרוב אלינו כמו דכתיב (ישעי' נ"ה) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ואמרו בגמ' (ר"ה י"ח) שהמה עשרת י"ת ימינו פשוטה לקבל שבים והקב"ה