אור לישרים קכט

() ואף ספר קהלת בקשו לגנוז מפני שדבריו סותרים זא"ז ומ"מ לא גנזוהו מפני שתחילתו ד"ת וסופו ד"ת תחלתו ד"ת מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש, תחת השמש הוא דאין לו אבל קודם השמש יש לו ופירש"י דהיינו אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון, וסופו ד"ת שנאמר סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ואמר ר' ינאי כל העולם כולה לא נברא אלא בשביל זה, ויש לדקדק אמאי קאמר דוקא מפני שתחילתו וסופו ד"ת וה"ל לומר מפני שיש בו שני דברים ד"ת, גם דוחק לומר דבכל קהלת אין בו דברי תורה אלא ב' דברים אלו דמסתמא יש בו יותר וצריך טעם למה לא קחשיב אלא תחילתו וסופו לכן נראה דהנה מצינו בגמ' (גיטין ס"א) דאמר שהורידוהו אשמדאי ממלכותו היה מחזור על הפתחים ואמר אני קהלת מלך בירושלים וחשבוהו לשוטה עד שבא לפני סנהדרין וחקרו על זה כי אמרו שטיא בחדא מלתא לא סרח והושיבוהו על כנו ורב ושמואל פליגי אי הוי מלך והדיוט או מלך והדיוט ומלך וא"כ למ"ד שהיה מלך והדיוט לא חקרו כלל ונשאר נחשב לשוטה כל ימיו, וי"ל הלא כתיב בקרא (מלכים א' י"א) וישכב שלמה עם אבותיו ויקבר בעיר דוד ואיך החזיקו שזה הוא שלמה כיון שכל ימי חייו החזיקו לשוטה גם קשה הלא אחר שנטרד ממלכותו חיבר ספר קהלת דהא כתיב בו וזה חלקי מכל עמלי ואמרו בגמרא הנ"ל דקאי על מקלו וא"כ קשה איך קבלו דברי קהלת לדברי חכמה ובפרט קשה דבגמרא (מגילה ז') איתא דחד אמר קהלת לא נאמרה ברוח הקודש אלא שחכמתו של שלמה הוא וא"כ איך כל ימיו חשבו דבריו לשטות ואח"כ קבלוהו לחכמת שלמה וצריך לומר שאחר מותו חקרו אצל המלכתא ויש לדקדק למה כל חייו לא חקרו ואחר מותו חקרו. לכן נאמר דהנה איתא בפסיקתא והובא בילקוט ריש קהלת דג' ספרים שאמר שלמה המלך פליגי בה אי ש"הש אמר ראשון או משלי אמר ראשון אבל כ"ע מודה שקהלת אמר באחרונה וא"כ מצד הסברא שסמוך למותו נגמר קהלת לפי שכל ימי חייו הוסיף דברי חכמה וא"כ י"ל דבאמת כל ימי חייו חשבו דברי קהלת לשטות מפני שהיה דבריו סותרים זא"ז ואיכא למימר ב' דרכים שחשבו שהוא אדם אחר אלא שנשתגע ואף שבתחלה אמר דברי חכמה אפשר כשאמר דברי חכמה עדיין לא היה משוגע אלא אח"כ נשתגע או נשתכר וכאשר מצינו באמת שאמר שלמה משכתי ביין את בשרי ואע"ג שבסוף אמר דברי חכמה מ"מ היה מקום לומר שתחלה הי' דברי שיכור אלא שאח"כ יצא היין מלבו ודיבר דברי חכמה אכן מפני שהיה תחילתו וסופו ד"ת מוכח דתרווייהו ליתא אך כשאמר קודם מותו דברי תורה שהוא סוף דבר הכל נשמע ידעו שהוא חכמה גדולה ולכך חקרו אצל המלכתא ועמדו על החקירה שזה היה שלמה באמת ונתייגעו לישבן ומצאו בו הרבה ד"ת ודברי חכמה ומוסר וזהו דקאמר שאף קהלת בקשו לגנזו וכו' ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו וסופו ד"ת ר"ל דבשביל תחילתו לחוד לא הספיקו שחשבו שמא אדם אחר הוא שנשתגע אבל כשאמר גם לבסוף ד"ת ידעו שאינו שוטה ואי בסוף לחוד הייתי אומר שבתחלת דבריו היו דברי שיכרות, אכן מפני שתחלתו הה ג"כ דברי תורה מוכח שלאו שיכור הוא ואפ"ה אמר שהוא קהלת ידעו שהוא מחכמת שלמה והנה שלמה ג"כ ידע שכל מה שאמר בקהלת לא ישמעו לו מפני שיחשבו לשוטה גם מפני כדבריו סותרים זא"ז לא יבינו כוונתו ולא ירצו ליישבן אך סמך עצמו שלבסוף יחתום עצמו בספרו בד"ת ועי"כ ירצו ליישבן ויבינו כוונתו והיינו דקאמר סוף דבר הכל נשמע ר"ל שמסוף דבריו הכל נשמע ואלולי סוף הדבר לא היה הכל נשמע דהיינו שיחתום ספרו בדברי תורה והוא את אלקים ירא ואת מצותיו שמור וגו' וק"ל. וכן אני דבשלמא שלמה שהיה נע ונד ממקום למקום והיה מחזיר על הפתחים היה מקום לומר שנשתגע שאחר שסיים דבריו היה הולך למקום אחר ולא ידעו אם הוא מיושב אח"כ או לא לכן היה מתיירא שמא יאמרו שיכור או משוגע הוא ולכן היה צריך להתחיל ולסיים בד"ת, אכן אני בן עירכם ותראו שאני ת"ל מיושב אח"כ אך תחשבו שאני עתה שיכור לכן די כשאני מתחיל בד"ת. והנה קהלת אמר הטעם על שיראו אלקים כי זה כל האדם, וקאמר כי את כל מעשה אלקים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ויל"ד אחר שאמר הטעם של כי זה כל האדם הדר אמר הטעם שכל מעשה אלקים וכו' ולבאר על מה קאמר הטעם השני נאמר דהנה איתא (חגיגה ה') ר"י כי מטי להאי קרא בכי כי את כל מעשה אלקים יבא במשפט על כל נעלם אמר עבד