אור לישרים קכז

וגם אין כ"כ תועלת לע"ה בהבנתו דבשלמא לבני תורה מלמדין אותו דרך וסיגנון הלימוד גם אם יבואו למקום הקושי' יתבאר להן ויזכרו הדבר וישובו) אכן הע"ה מעולם לא יבואו שם ומ"מ טוב לע"ה שיבינו מקצת הימנה פשוטי דברי הגמ' שהוא מלא תורה יראה ומוסר ולכן אמר קהלת סוף דבר הכל נשמע ר"ל סוף הדרוש צריך שיאמר שיהיה הכל נשמע משא"כ תחילת הדרוש שאין צריך שיאריך כ"כ עד שיהיה הכל נשמע ועדיין ישמעו מקצת וקאמר מה יהיה סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור דהיינו דברי מוסר שעי"כ יפעול שיראו את ה' וישמרו מצותיו וקאמר הטעם למה לא יפול שום דבר ארצה מדברי מוסר כי זה כל האדם ר"ל שכל אדם צריך לה או פי זה כל האדם דהיינו כל אדם יבין זאת בקל ולא יצטרך להאריך יותר מדאי, וגם אני רוצה לומר קצת דבר קטן בדברי תורה ומי שיכול להבין יבין כולה, ומי שאינו יוכל להבין יספיק בפשוטו דברי הגמרא, והבן. איתא בגמרא (ב"ק פ"ב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו אל המים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין בא' בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בה' ומפסיקין בע"ש כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה כתבו התו' מאי שנא תקנו שני וחמישי וי"ל משום דאיתא במדרש מרע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות אחרונות וירד בשני ונתרצה לו המקום ולפי שהיה עת רצון באותו עלי' וירידה קבעו בב' וה' לכך נהגו נמי להתענית בב' וה' ואעפ"י שעלה בהשכמה כדכתיב ועלית בבוקר שדומה שכל עליות היה בבוקר ולא בלילה ולא תמצא כ"א מ' יום חסירים לילה אחד אין להקפיד בכך והא דכתיב בפ' עקב ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים שהן מ' יום ומ' לילה ה"ק כימים הראשונים ולא כלילות דאחרונים הי' חסירים לילה א', וא"ת בשלמא לר"י דאמר דסיון הוי בא' בשבת בההיא שתא ניחא דעלה בה' לפי חשבון דא' מלא וא' חסר למ"ד באב יום ה' הוי אבל לרבנן דאמרו דביום ב' הוי ר"ח סיון נמצא יום למ"ד באב ביום ו' אם לא נאמר דלרבנן בי"ז תמוז שרף את העגל ודן את החוטאים ובו ביום עלה וביום כ"ח באב ירד בהשכמה ופסל הלוחות ובכ"ט באב שהי' יום ה' עלה וביום כ"ח באב ירד, או נאמר שכ"ט באב ירד ובו ביום עלה ונאמר שהיה אב חסר כדי שיבא יום לידה ביוה"כ כדאמרינן בפ' י"ב שבו נתנו לוחות אחרונות אבל לפי מדרש תנחומא שאמרו דבי"ז בתמוז ירד ובי"ח בו שרף את העגל ודן החוטאים ובי"ט עלה ונמצא יום עלי' של מ' אחרונים באו באלול לא יבא בה' לא לרבנן ולא לר' יוסי וגם לא תמצא ירידה ביום הכיפורים אם לא נאמר דעיברוהו לאלול ע"כ התו', והקשה מהרש"א למה לא נאמר נמי לפי מדרש תנחומא דביום ל' אב שירד בו ביום עלה דכה"ג כתבו לעיל לרבנן דהשתא נמי לכ"ע הוי ירידה ביוה"כ וניחא נמי לר"י דיבא העלי' ביום ה' והירידה ביום ב' ויש ליישב וק"ל עכ"ל מהרש"א. ונראה לתרץ דאיתא (שבת פ"ט) אמר ר' יהושע ב"ר מאי דכתיב וירא העם כי בושש משה אל תקרי בושש אלא בא שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף מ' יום בתחילת שש אני בא לסוף מ' יום בא השטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להן בא שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי לי' לאהרן כי זה משה האיש וגו' וכתבו התו' פי בקונטרס דאותו יום שעלה בו אינו מן המנין והוא היה בהר מ' יום שלימים ולילו עמו ויום עליתו אין לילו עמו שהרי ז' בסיון עלה נמצאו יום מ' בי"ז בתמוז, ואין נראה להריב"ן דבהדיא משמע בפ"ק דיומא דיום עלי' מן המנין דקאמר התם בשלמא לר"ע משכחת לה דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלי להו מ' יומין ובסיבסר בתמוז נחית אלמא חשיב יום עלי ואיכא מ' יום וא' לילה כשתחשוב לילה שאחר היום ונראה ליישב דעת רש"י דהנה מצינו (שם פ"ו) שפליגי בי' תנאי אם משה בהשכמה ירד כמו שבהשכמה עלה או לא דדוקא בהשכמה עלה אבל הירידה לא היה בהשכמה ואיתא שם דר"ע אמר שבהשכמה ירד והנה אין בין פירש"י לתוס' אלא אי יום ראשון מן המנין צ"ל דהשכמ' ירד דאל"כ הוי לי' מ"א יום ומ' לילות אכן אם אמרינן יום ראשון אינו מן המנין כפי' רש"י צ"ל דלאו בהשכמה ירד דאל"כ לא הוי אלא ל"ט ימים שלימים ומ' לילות אבל ודאי ליכא למימר שירד ביום מ"ב בהשכמה לפי' רש"י והא דלא חשיב אלא