אור לישרים קכה

הולידה בנים לגיהנם כוותיכו. ותירץ זה יפלא אי' איפו הזכיר כאן גיהנם ותו לפי משמעות התשובה של ברורי' אין שום בר ישראל יורד לגיהנם דאל"ה לא מקרי עקרה כיון שיש לה בנים אעפ"י שהם מועטים א"ו שאין שום בר ישראל יורד לגיהנם וזה ודאי ליתא אעפ"י שאמרו רבינו ז"ל פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטות בהן ק"ו ממזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב ואין אור שולטות בו פושעי ישראל שהם מלאים מצות כרימון כמ"ש כפלח הרימון רקתך שאפי' ריקנין שבו מלאי' מצות כרימון עאכ"ו, מ"מ כתבו התו' שם דלאו בפושעי ישראל בגופן קמיירי דבהדיא איתא בגמ' על פושעי ישראל בגופן גיהנם כלה והם אינן כלה ובבה"כ מייזל כבר הובאנו הזוהר דהמכניס את ברית קיימא ברשות אחרא או מאן דאושיד זרעא על ארעא תשובתו קשה מאוד מאוד ועליו נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והי' דראון לכל בשר ובארנו בארוכה מילתא בטעמא למה לא שייך הך קושי' על אלו המוצאים זרע שלא במקום מצוה ואין לכפול הדברים עכ"פ הרבה והרבה יש אשר נכשלו בעון זה ולא עשו תשובה ואיך שייך לומר שהיא עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם ועוד תשובת ברורי' איך שייך נתינת הטעם על שלא ילדה בנים לגיהנם במה דקאמר כי רבים שוממה מבני בעולה גם מה דקאמר אח"כ הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעיך גוים יירש וערים נשמות יושיבו לפ"ד ברורי' אינו מובן כלל האיך שייכים הני פסוקים למה שאמר מקודם שלא ילדה בנים לגיהנם לכן נראה שברורי' לא רצתה לגלות להמין האמת ודחה אותו בקש ותו דבפסוק ד' קאמר אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד וקשה מהיכי תיתי ליבוש או לכלם דקאמר הטעם כי בעליך עושיך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא הלא אין מספיק שלא לבוש עוד ויותר יש בטחון במה שנשבע בסוף הקפיטל שלא יקצוף עוד והול"ל במקום פי בעליך כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' ועוד שהרד"ק פי' בושת עלומיך וחרפת אלמנותיך הם הצרות דעדו עלי' וק' אמאי קראם הכתוב חרפה ובושה ואמר כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלקיך נתן טעם אחר טעם ואנחנו לא נדע אם לא הספיק בטעם ראשון מאי תיקן בטעם השני וקאמר בפסוק זי"ן ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך ובפסוק ח' קאמר בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה', כפל הענין בלשונות מתחלפים דבפסוק ז' אמר וברחמים גדולים אקבצך דמשמע לשון עתיד שעדיין לא קבצה וכל הקפיטל עד הפסוק הזה משמע שכבר יצאו מן הגלות ובפסוק ח' אמר ובחסד עולם רחמתיך שהוא לשון עבר והול"ל ארחמך כמ"ש בפסוק אקבצך או שהול"ל בפסוק ז' קובצך כמ"ש רחמתיך וקאמר בפסוק ט' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ וגו' וקשה ממ"נ אם תשוב ותחטא אמאי לא יקצוף וכי משא פנים יש בדבר וכל האומר הקב"ה וותרן וכו' ואם לא תחטא שבועה זו למה לי ועוד כיון שהבטיח בפסוק שלא יסיר חסדו מאתם ל"ל למימר שלא יקצוף עוד. אכן לפי המשל הנ"ל יובן בלי שום הקדמה אחרת דכ' אמר רני עקרה לא ילדה ר"ל שהיתה רני עקרה על שלא ילדה זה היה בזמן שהיתה יולדת פעם אחר פעם שהיתה רני על שהיתה עקרה אלא שאח"כ נהפך לתוגה שע"י שהיתה עקרה היתה נחשדת וקאמר הנביא שעתה שוב פצחי רנה וצהלי כי עתה יכניסה המלך אליו ותכפול האהבה מפני אורך זמן פרידתה תהיה עתה יותר חביבה לכן תכפול השמחה על שהיתה עקרה כי תשכח כל הצרות לכן נקט' תחת שהיתה רנה תפצחי עתה רנה וצהלה ואף שע"י שהיתה עקרה נתגרשה ונתמעט' בנים מאלו היתה יושבת תחת בעלה לכן אמר שגם בשביל זה לא תתמעט הרינה והצהלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה כי ידוע דמי שמגודל בכל הטוב אין נהנה כ"כ ברוב הטובות כמו מי שהיה עליו כל הטוב ונהפך עליו הגלגל עד שהיה ברעב ובצמא ובחוסר כל זמן רב עד שנתייאש מכל הטוב ואח"כ חזר לכל גדולה שהיה בו זה נהנה יותר מן התענוגים אשר נתעדן בו והיינו דקאמר כי רבים בני שוממה מבני בעולה ר"ל מחמת שהיית שוממה ועתה תשוב ותתענג על ה' תשוב לימי עלומיך ויהיה לך יותר בנים מאלו היית בעולה עד הנה ומשו"ה קאמר הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי