אור לישרים קכד

אתכם לו הן בעוונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם דעל סוף מגלה הקב"ה שאין החסרון באמנו רק שלא היינו מתנהגים כבני מלכים כ"א כבני זנוני' לכן הוכרח לשלח האם להצילה מחשד אבל בתחלת הגלוי לא גילה זאת כ"א שנשתלחה האם על זנונה והבנים מפני שהמה בני זנוני' ועתה כעלה על לבינו שכינה מה היתה אומרת איך היתה מיללת ומקוננות בשע' שנשתלחה עם בני' מהר לגבעי' ומגבעה להר למקמו' אשר רצו שוביה' להוליכם ומה שאמרנו שבאו ליער מקו דובי' ואריות וחזירי יער ומהם טרפו ומהם שדדו ומהם נשכו והנשארי' ההרה נסו ויפרדו איש מעל אחיו המה האו"ה אשר המשיל הנביא אותם לחיות האלו כמ"ש הנביא (ירמי' ה') על כן הכם ארי מיער זאבי ערבות ישדד נמר ושוקד על עריהם כמה שמדות וכמה ענוי' ויסורין אשר סבלנו איך שודדנו ונתפזרנו בד' פינות העולם ממדינה למדינה נתגרשנו ואנחנו טבועים ביד כל אומה ולשון ואף אם נמצא חן בין אומה אחת יודעים אנחנו שיתר אחינו נתונים בין שארי או"ה שונאי ה' ומשעבד' בהם ואמנו האהובה יושבת וראשה חפוי' שכולה וגלמודה ומתאוננת ומקוננת על שלוחי' זה זמן רב והיא רואת צרותינו והיותר קשה ששומעת חרופיה וגדפיה מחורפי' ה' אלקי ישראל באמור אלי כל היום איה אלקיך איה משיחך ומה שאמרנו שאיוותה לחזור למדבר כן אמר הנביא (שם נ') מי יתנני במדבר מלון אורחים רק לגודל אהבתה עלינו לא רצתה לעזוב אותנו ולא זזה השכינה מאתנו ואבינו אב הרחמן יודע בצרותינו ואמנו האהובה ובצרותינו לו צר כביכול. ועתה איך יש לנו לבכות ולהתחנן אל אבינו שבשמים ולשוב אליו בתשובה שלימה כי כבר נגזרה הגזירה שלא יפדה אותנו בלא תשובה והוא מחכה לתשובותינו שאם נפתח לבינו כמחט סדקית הוא יפתח תרעין רברבין ומה שאמרנו כשנודע למלך שרוב הבנים נכנעו גאותן והטיבו את דרכם ונודע לו מצרות האם והבנים אז עשה המלך שנפלו מריבה בין המקנאים והעדים והודו העדים ששקר ענו רק שהמקנאים שכרו אותם להעיד ועשה בהם שפטים גדולים ואח"כ יצא ברוב חילו ופדה האם והבנים מיד שונאיהם והכריז שבכל מקום אסר יש א' יבואו בתופים וגם במחולות וכן הוי שנקבצו ובאו כולם יחד ותחת שהיתה שכולה וגלמודה עתה אם הבנים שמחה והבנים הטיבו דרכיהם והאהבה גדלה ביניהם כן יהיה אם אנו ניישר אורחינו ונכנעו לבבינו לאהבה וליראה את השם הגדול אז יקוים מה שנאמר ע"י הנביא (ישעי' י"ט) וסכסכתי מצרים במצרי' ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר ממלכה בממלכה ואז יקוים מה שאמר הנביא (שם כ"ד) והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי אדמה באדמה הם הם המלשינים ונקויים מ"ש נעי' זמירות (תהלים קי"ג) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ופרש"י דקאי על שיבת ציון דכתיב כי חלה גם ילדה ציון והנפוצים בד' כנפות הארץ יקובץ ע"י כרוז הוא מ"ש הנביא (ישעי' כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. ועפ"י המשל הזה יובן ההפטרה של פרשת כי תצא (שם נ"ד) רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתידותיך חזקי, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו אל תראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלקי כל הארץ יקרא, כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלקיך ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה' ע"כ. והנה יש לדקדק בפסוק ראשון אמר רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה', וקאמר רני בקמץ תחת הרי"ש שהוא לשון עבר ר"ל שהיתה רני דאל"כ הול"ל הרי"ש בחולם כמו צהלי ורוני יושבת ציון וגו' ואח"כ אמר פצחי רנה וצהלי לשון ציווה לעתיד ובגמרא (ברכות נ') איתא שאל האי מינא לברורי' כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני א"ל שטי' שפיל לסיפא דקרא כי רבים בני שוממה וכו' אלא רני כנסת ישראל שלא