אור לישרים קכא

כתיב והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקים שמה דמשמע שישיבו על לבבם מעצמם כל הנפוצים בכל הגוים אכן נאמר לתרץ ובזה ראיתי ליישב הא דאיתא (סוטה ה') כל המתיהר שכינה מיללת עליו שנאמר כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע והנה רש"י בפירושו נדחק לפרש איך נשמע מהאי קרא ששכינה מיללת עליו והמהרש"א בח"א כ' שפירש"י דחוק ורצה לפרש פי' אחר וגם הוא דחוק ע"ש ושניהם אין מפרשים למה דוקא על חטא גאוה שכינה מיללת עליו ותחילה נאמר מה ששמעתי בשם הגאון מ"ו אברהם ברודא זצל"הה על הא דאיתא כל המתגאה מביא חימה לעולם ותמוה ואמר הנ"ל כך לפי שיש ב' דיעות אם מותר לת"ח להתגאה שמיני שבשמינית או לא ואמר שתלי' במה דכתיב תועבת ה' כל גבוה לב ויש ב' דיעות אי כל כולו משמע או כל כל דהוא משמע ולפ"ז למ"ד שאסור להתגאה אפי' שמיני שבשמינית ס' דכל כל דהוא משמע לפיכך אסור להתגאה אפי' כל דהוא אכן למ"ד שמותר להתגאה שמיני שבשמינית ס' דכל כולו משמע וכתי' והוא רחום וגו' ולא יעיר כל חמתו ואם נאמר דכל כל דהוא משמע אפי' מקצת נמי לא יעיר אא"א דכל כולו משמע דכל חמתו לא יעיר אבל מקצת חימה יעיר ח"ו ולכך קאמר כל המתגאה וסובר שמותר להתגאה משום דהא דכתיב תועבת ה' כל גבה לב דוקא משמע א"כ ולא יעיר כל חמתו נמי כולו משמע אכן מקצת יעיר ח"ו נמצא שמביא חימה לעולם, ע"כ ודברי פי חכם חן וד"ב. ועל דרך זה אני רוצה לבאר מפני מה שכינה מיללת על המתיהר ואיך נלמוד זה מקרא כי רם ה' וגו' דלכאורה אינו מובן תירוצו של רשב"י לר"א דאיך אפשר לומר דבית כנישתא חדא שיתעוררו בתשובה דכל ישראל יגאלו בזכותם הלא כתיב בקרא והשבות בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה משמע שצריכין לשוב אל לבבם בכל הגוים, אמנם אם נאמר דכל כ"ד משמע הפי' הוא כך דבכל מקום אשר הדיחך ה' איזה מהם שיתעוררו לתשובה יתקיים ושב ה' אלקיך את שבותך אכן המתגאה וסבר דכל כולו משמע לא יקובץ כשיתעוררו המקצת אלא עד שיתעוררו כולם וזה א"א כמו שאלת ר"א לרשב"י והיינו דכתיב כי רם ה' ושפל יראה ר"ל שהקב"ה שוכן במקדש של מעלה שהוא מכוון כנגד בהמ"ק של מטה ואע"פ שהוא רם יראה כולם מה שהוא בארץ השפילה ע"ד הכתוב המגביה לשבת והמשפילי לראות בשמים ובארץ וקאמר וגבוה ממרחק יידע ר"ל מי שחשב עצמו לגבוה לא יקובץ תוך קיבוץ גליות כי ממרחק יידע ר"ל שמלבד שיראה מגבוה על השפל גם כי ממרחק יידע אותו ונמצא שמוכח מתוך האי קרא שאותו המתגאה לא יקובץ ובארנו גם הטעם והיינו יליף מהכא שהשכינה מיללת עליו דעיקר שמחת השכינה הוא שיקובץ בניה כמו שתקנו בברכת חתני' שוש תשיש ותגיל העקרה בקיבוץ בני' לתוכה בשמחה וקאי על השכינה שנקרא' עקרה כידוע וא"כ עתה היא מיללת עליו וק"ל. ועתה הלא עירנו היא עיר ואם בישראל והיא ראש לכל הקהלות הנודעי' רובם בני תורה והריקנים שבו מלאים מצות ועתה שנתקבצו קיבוץ השם ישמרם וינצרם אשר לא יתקבץ עוד עד ר"ה לנו נאה לעורר אותנו בתשובה ונשאר לנו עדיין שני ימים לפני ר"ה ואם נעסוק בשני ימים האלו בתשובה שלימה כדקא יאות יוכל להיות שבעוד ג' ימים ישא השם את ראשינו ונהי' לראש לכל העמים והשם יעזור אותנו כי הבא לטהר מסייעין לו ובפרט בעת הקץ שהבטיח הקב"ה שאם כנישתא דישראל אפתחת תשובה כעינא דמחטא אנא אפתח לה תרעין רברבין ובפרט שהימים האלו טובים ומסוגלים לכך דלכך נאמר סמוך להבטחת אם יהיה נדחך בקצה השמים וכו' ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעיך דהנך ר"ת של ד' תיבות אלו את לבבך ואת לבב זרעיך המה אותיות אלו"ל ה' ימול לבינו באלול לפתוח כתרעין רברבין, וכדי לעורר הלבבות נביא תחלה משל א' משל למלך שהיה לו מטרוניתא אשר אין דוגמתה ביפיה ובצניעות ובחכמה ובכל המעלות דבר אחד לא נעדר רק שהיתה עקרה ולא היה לה ולד ימים ושנים רבות ואעפי"כ היתה אהובה מאוד לבעלה רק שהיה להם געגועין תמיד שתלדו יחד והיתה חביבה כ"כ למלך עד שכל השרים והשרות שבחצר המלך היו מקנאים אותה על גודל חיבתה אך היה למטרוניתא תוגה גדולה בלבה על שלא ילדה כי הבינה שאם תלד תוכפל חיבתה אצל המלך כפלי כפליים וכן הוי שברבות השנים התחילה המטרוניתא להתעבר ולהוליד פעם אחר פעם ותמיד היו תאומים בבטנה וכולם היו בנים