אור לישרים קיט

מהם חוטא כל הדור לוקה וכן אתה מוצא בעכן הלא עכן בן זרח מעל בחרם וכו' מדה פורעניות מועטת ודור נתפס בה מדה טובה מרובה עאכ"ו לכך נאמר כל איש ישראל ולא גדולים שבכם בלבד אלא אפי' טפכם נשיכם וגרך אשר בשעריך וכו' עכ"ל. והנה אנחנו רואים בעו"ה זה כמה חדשים שמתו ילדים קטנים והם ודאי לא מתו כ"א מחמת הערבות כי אלה הצאן מה חטאו וע"כ מתוך שאנחנו חייבים חיובים גדולים תובע הקדוש ב"ה הרבה מהערבים לכן עתה צריכים אנו רחמים גדולים לפטור מהערבות להסיר המות מהילדים הרכים כדי שנוכל לגדלם לתורה לחולמ"ט והחודש הזה הוא מסוגל לכך כי כתבו חכמי המוסר שחודש אלול המה יומי דרחמי שע"ז רמז הר"ת של הפסוק (שיר השירים ו') אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים ואני אומר שגם הר"ת של הרועה בשושנים מרמזים על יומי דרחמי שכן כתב התוס' סוף פרק המרובה שיום ב' וה' בשבוע המה יומי דרחמי גמורים שבהם נאמרו פו למשה ויאמר ה' סלחתי כדבריך ובמ' יום אחרונים עלה בה' וירד בב' ומשו"ה קבעו ב' וה' ליומי רחמים וזה היה מר"ח אלול עד יוה"כ כ"כ התוס' ע"ש ומשו"ה נראה כמו שכתבו דבהאי קרא נרמז אלול נאמר שנרמז נמי ברית של הרועה בשושנים ה' וב' שבו עלה וירד משה גם אפי' ס"ת של אני לדודי ודודי לי הם ד' יודי"ן נראה שמרמזים על מ"ם יום שהיה משה בהר ונראה דס"ת של הרועה בשושנים הם מרמזים על מ"ה פעמים ב' וה' שבשנה חוץ מ"ם יום אלו שהשנה הוא קרוב שנ"ה יום מלבד מ' שהמה בלא"ה יומי דרחמי נשאר קרוב שט"ו ימים והם מ"ה פעמים ז' ואף שבהם ב' שלישי יום פחות מהם על זה לא דק ומאי דקאמר הרועה בשושנים מבואר עפ"מ דאיתא במדרש הנעלם סוף פ' בראשית דאי' שם אמר ר"י עד שיהיה בן אדם כ' שנה אין ב"ד של מעלה מענשין אותו אמר ר"י והא דחזינן רבים דליתא בר כ' והוא טב וקורא ושונה ומת מאן סליק לי' מעלמא אי תימא בחובה דאבוהי הא איהו מי"ג ולעילא ואי תימא בחובה דידי' הא ליתא בר כ' שנה אמר ר"י משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס ויום א' נכנס המלך לטייל באותו פרדס וראה שושנים קטנים צומחים בתוכו והיה עולה ריחם לפניו שאין כמוהו בעולם אמר המלך אי עכשיו כשהם קטנים כך כשיגדלו עאכ"ו לאחר ימים נכנס באותו פרדס והיה חושב שימצא אותן השושנים שנתנו ריח בתחילה כשהיו לחים וטובים ומעלים גדולים וטובים ויהנה מהם כיון שהשגיח בהם ראה שהם יבשים בלא ריח וכעס המלך ואמר אלו בתחילה כשהיו לחים וטובים ומעלים ריח לקנותי' הייתי נהנה בהם עכשיו כמה אהנה הא יבשים הם לשנה אחרת נכנס המלך בפרדס וראה שושנים קטנים ונותנים ריח אמר המלך לקטו אותן ואהנה ממם קודם שיבשו כמו שעשה קודם לכן כך הקב"ה רואה בני אדם קטנים והם נותנים ריח והכל גלוי וידוע לפניו ורואה שעתידין להרשיעו ויהיו כקש יבש ומקדים להם חסד כדי להנות מהם בג"ע ועכשיו כשהם טובים מסלקן מן העוה"ז ליתן להם שכר טוב לעולם הבא הד"ד אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים המנהיג עולמו כענין שושנים, ע"כ המדרש. ועתה בעוונינו כן הוא שהנערים כשהיו קטנים הם יושבים לפני רבן וקולן מצפצפין בבה"מ ואחר שנתגדלו קצת לוקחין אותן מבית הספר והרבה מהם נעשו רשעים גדולים בודאי הקב"ה מתחרט על שלא לקטן כשהיו נתנו ריח ע"כ עתה מלקט בעל הפרדס השושנים הקטנים המה הילדים הרכים הנותנים ריח טוב וכן דרשו רז"ל הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא והתקנה ע"ז שנקבל לגדלם לתורה ולא ליקח אותם מבית הספר ונבכה ונתפלל עליהם בימים האלו שהמה יומי דרחמי והיינו דקאמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים ר"ל שבימי אלול ובב' וה' יתפייס המתנהג עמנו כענין שושנים ועתה אנו עומדין בסוף יום ב' האחרון שבימי אלול ואם לא עכשיו אימתי יזל עינינו דמעה על עוללים ויונקים שכבר מתו בעוונינו ונתפלל על העתיד שיאמר למלאך המשחית הרף ידיך קרעו לבבכם ואל בגדיכם קרעו עתה לבבכם ואל תצטרכו להבא לקרוע בגדיכם ח"ו, ועוד נבאר שעתה הוא העת להתעורר בתשובה דהנה בתפלת נחמי' נאמר אחר שהתוודה על חטאיו וחטא אבותיו אמר זכר נא את הדבר אשר צווית את משה עבדך לאמר אתם תמעלו מעל אני אפיץ אתכם בעמים ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אם יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם והביאותם אל המקום אשר בחרתי לשכן שמי שם ופרש"י שנתכווין על הא דאמר משה רבינו ע"ה