אור לישרים קיח

כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר יותר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עוונות כל השנה ער"ה הגדולי' מתענין ומוותר להם שליש עוונותיהם בי' ימים בינונים מתענים ומוותר להם ב' שלישים ביוה"כ הכל מתענים ומוותר להם הכל במוצאי יוה"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות לכך קורא יו"ט ראשון ראשון לחשבון עוונות עכ"ל הטור ובשל"ה דף רי"ו ע"ב כ' וז"ל ויש להקשות דלא יהיה הדבר בשוה לכל נפש כי לפעמים שליש עבירות של זה המה יותר בכפלי כפליים מהעבירות של חבירו נמצא הש"י מוותר יותר לא' מלאחר למשל לזה יש עשר עבירות ולזה שלשים עבירות הנה הקב"ה מוותר לבעל השלשים השליש שהוא עשרה ולבעל העשרה אינו מוותר אלא השליש מעשרה וכיוצא בזה ולמה תצא כן מלפניו ברוך הוא שתמים פעלו וכל דרכיו משפט אל אמונה והיה עולה על דעתי לומר שהוויתור הנזכר כאן אינו על עבירות מה שהאדם עושה בעצמו כי כל האומר הקב"ה וותרן וכו' אלא קאי על העבירות שכל ישראל הן ערבים זה לזה והש"י מוותר בער"ה שליש מהערבות של כל ישראל זה בעד זה ואח"כ בי' ימי תשובה השליש השני וכו' וכן על ענין הזה היה בגדי כהונה מכפרים כמ"ש רז"ל החשן מכפר על המשפט אפוד מכפר על ע"ז מעיל מכפר על לשון הרע וכו' וקשה הלא חורבן הבית היה מחמת אלו עבירות ואיך נענשו הלא בגדי כהונה היו מכפרים עליהם אע"כ צ"ל דבגדי כהונה אינן מכפרים אלא על הערבות אבל לא על החוטאים בזה בעצמ' וכן כל המתכפרי' שהזכירו חז"ל כמו שעיר של יוה"כ הנעשה בפנים והנעשה בחוץ שהיו מכפרים על השוגג ועל המזיד כדאיתא ריש מס' שבועות בכולם הכוונה על הערבות וזהו דברי התנא אם אין אני לי מי לי ר"ל אם אין אני מתקן לי כלומר עבירות שהם שלי שפעלתי בעצמי מי יתקן אותם לי בשלמא העבירות שאין לי אלא מצד הערבות אז הם מתוקנים ע"י אחר דהיינו בגדי כהונה שהיו מכפרים על הערבות אבל אותן העבירות שהם לי אז מי לי לתקנם כ"א אני בעצמי: וכן מצאתי בספר עבודת יוה"כ שבגדי כהונה מכפרים על הערבות וכן היה עולה ברוחי לפרש ג"כ כאן בענין הג' שלישי' אבל לאחר דקדוק האמיתי אפי"ה לא יהיה החשבון מכווין כי גם בערבות אין בני אדם דמין ויקש' כי הלא לצדיק יש הרבה עבירות של ערבות יותר ממה שיש לרשע כי הרשע שערב בעד הצדיק ערב בעד מעט עבירות והצדיק שערב בעד הרשע ערב בעד הרבה עבירות הרי שלדרך א' ק' שנעשה עיוות לצדיק שעשה מעט עבירות ולמה לא יהיו נמחלי' כולם בער"ה ולדרך השני קשה בהיפוך דנעשה עיוות לרשע שהוא ערב בעד מעט עבירות וע"ש מה שתירץ. ולי נראה דלעולם קאי על הערבות ואי משום קושי' השל"ה דלצדיק יש הרבה עבירות של ערבות יותר מרשע נאמר מאוד ימתקו דברי המדרש תנחומא שהמשיל דבר זה למלך שבא לגבות המס דוודאי בגביית המס אין כל אפין שווין דודאי אין העני יכול ליתן כמו העשיר והנה בנהוג שבעולם כשהמלך רוצה לעשות חסד עם בני מדינתו ומוותר להם המחצה או השליש וכי נאמר שהוא משפט מעוות שיניח לעשיר חצי המס שהוא הרבה ולא יניח לעני רק חצי המס שלו שהוא מעט אלא דכן הוא היושר שמי שהיה נותן לו תמיד הרבה עתה בחסדו מוותר להם הרבה ולמי שהיה נותן לו מועט אינו מוותר לו כ"א המעט וכן הדבר הזה ממש הנה התורה והמצות שאנו מסגלים הוא המס אשר ביקש מאתנו מלכינו מלך העולם והנה הצדיק שהוא נתן הרבה מס המלך מוותר לו הרבה א"כ אם החיוב של ערבות ד"מ ב' פעמים מה שפרעו כבר והמלך רוצה לוותר ב"פ כמו שנתנו בודאי שלצדיק שנתן הרבה מוותר לו הרבה ולרשע שלא נתן אלא מעט אינו מוותר לו אלא מעט ולכן להצדיק אע"פ שלצד הערבות חייב הרבה הקב"ה מוותר לו הרבה אכן להרשע שלא נתן אלא מעט אינו מוותר לו כ"א המעט ומתורץ קו' השל"ה, וקיל. והנה בארנו שע"י התענית שהגדולים מתענים קודם ר"ה והבינונים בי' ימי התשובה וביוה"כ כולם נמחל להם הערבות בודאי אך לא התענית הוא העיקר כ"א החרטה ועזיבת החטא כשדרז"ל במס' (תענית ט"ז) גבי אנשי נינוה וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא וירא כי שבו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם אז עכ"פ נפטר מן הערבות ובשנה זו אנחנו צריכי' יותר פטורים על הערבות מבשאר השנים כי אי' במדרש תנחומא אתם נצבים היום כולכם ערבים זל"ז אפי' צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו ולא אתם בלבד אלא אפי' צדיק א' ביניכם כל העולם כולו בזכותו עומד שנאמר וצדיק יסוד עולם וכשאחד