אור לישרים קיז

לארתחשסתא דהוא דריוש בן אסתר שנבנה הבית בימיו נבנה החומה ג"כ דהא בנין בהמ"ק נגמר בשנת שית ואיך אפשר לומר דבשנת כ' למלכותו התחילו לבנות החומה ולא אסקו התוס' מה שכ' אח"כ ומיהו יש לפרש הקרא כפשוטו שאע"ג שעסקו בבנין בהמ"ק וגמרו אותו ועסקו בבנין החומה עד י"ד שנה אחריו אלא נ"ל להתוס' לדוחק לומר שהניחו החומה של ירושלים מפורצה וגמרו בנין בהמ"ק וכיון שכן שפיר הקשו דע"כ אף ע"ג דר"י לא ידע מהברייתא מדפריך מי דמי ולא ידע דכורש ודריוש חד הוא מ"מ מוכח מהפסוקים דארתחשס' ודריוש חד הוא דכתיב דבתחלת מלכות אחשורוש כתבו השכינים רעים שטנה על ירושלים וכתבו למלך שאם יבנה קרתא דירושלים ימרדו היהודים וכתיב באדין בטילת הבנין עד שנת תרתין לדריוש ומסתמא גם החומה לא הי' מניחים לבנות וא"כ בודאי לא התחילו לבנות החומה עד שנת ב' ובשנת שש לדריוש כבר נגמר בנין בהמ"ק ולפי סברת התוס' דהשתא לא גמרו בנין הבית וניחו חומת ירושלים מפורצה כנ"ל וא"כ מוכח שהתחילו לבנות החומה בימי דריוש ובקרא נאמר דבימי ארתחשסתא התחילו לבנות החומה אלא ודאי דארתחשסתא ודריוש חד הוא ונמצא אף דר"י לא ידע מהבריי' מ"מ מתוך הפסוקים מוכח דשניהם חד הוא שפיר הק' התו' לפי סברתם דהשתא גם קו' ב' דהוי לי' לר"י להקשות מארתחשסתא לדריוש אכן לפי מה שכתבו ומיהו יש לפרש קרא כפשוטו וכתבו שלא התחילו בבנין החומה עד י"ד שנה אחר גמר בנין בהמ"ק וא"כ נוכל לומר דר"י לא ידע מהברייתא והוי ס' דארתחשסתא ודריוש לאו א' הוא אלא דארתחשס' עמד אחר דריוש והיה סבר ששהו אחר גמר בנין בה"מ כ' שנה או יותר ומשו"ה לא יכול למיפרך מארתחשסתא לדריוש דאפשר דלדריוש מנו כמלכי ישראל ולא לארתחשסתא ומשו"ה פריך מדריוס אדריוס ומתורץ קו' מהרש"א, ודוק. והנה רבותי לא לדרשה קאתינא כ"א באשר שאימת יום הדין הממשמש ובא נפלו עלי הוא יום ר"ה הבע"ל שמלכו של עולם יושב ודן כל העולם כולו וכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ואני בתוך הבאים ולא ידעתי במה אקדמנו האקדמנו בעולו' ובעגלים בני שנה הירצה ה' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן לכן כליותי יעצוני לעורר אתכם לתשובה ואני עמכם ותשובת רבים מקובלת יותר לכו ונשובה אל ה' נבחין נא באחד הלילות ונחשוב אותן הכ"ד שעות אחרונות שעברו עלינו מה שעסקנו בהן כמה שעות בטלנו וכמה מלות אשר נבלעו בק"ש ותפלה ובבהמ"ז וכמה מחשבות זרות חשבנו בה כמה לה"ר וכמה רכילו' ומלשינות אשר דברנו תוך אלו הכ"ד שעות ושאר המעשים אשר לא יעשו הלא נבוש ונכלם להרים פנינו אל ה' אם זה ביום א' מה היה בכל השנה כולה אף אם יש בנו אנשים צדיקים וכשרים אשר לא יפחדון ממעשיהם הלא יש להם לצום ולבכות ולהתפלל על צרות אחיהם ונקח מוסר מהקפיטל שהתחלנו שנחמי' בו חכלי' אף שהוא היה שר המשקה אצל המלך ולא היה חסר לו מידי לדעת התוס' שכ' ומיהו יש לפרש קרא כפשוטו כבר הי' בה"מ בנוי רק שהחומה הי' מפורצה ועי"כ היו בני ירושלים בצרה גדולה ובחרפה כתיב שם שאמר ויהי כשמעו ישבתי ואבכה ואתאבל' ואהי צם והי' מתפלל עבורם שישא חן בעיני המלך והיה מצטער כל כך בצרות אחיו עד שהמלך ראה בנפשו את צערו הגדול אנחנו שאין לנו מקדש ואנחנו יותר בחרפה ובצרה גדולה דבירושלים הי' באין לפעמים באישון לילה ושוללים ובוזזים אותם אבל אנחנו מובלעין בתוך מעיהם ובפרט שעתה יש לנו לבכות על כובד עוונותינו ואין לנו זבח ומנחה שיכפר בעדינו כ"א לב נשבר ונדכה עתה המה במקום קרבן כמי דכתיב (תהלים נ"א) זבחי אלקים רוח נשברה ואף שיחשב אחד מאתנו שהוא חף מפשע הלא יש לו להצטער בצרות אחיו ופירצת הדור שהם כ"כ אחינו בני אברהם יצחק ויעקב ובפרט כשיזכור שגם הוא בכלל ערבות שיבכה ויתאבל ויצום ואז כשנביא המשקה לפני מלכינו מלך הרחמן נמצא חן בעיניו ומהו המשקה אשר אהב המלך הוא דמעות עינינו שנקרא משקה כדכתיב (שם כ') ותשקימו בדמעות שליש, והוא נקרא מלך מתרצה בדמעות ובזה תכו ר הערבות וכן כ' הטור בסי' תקפ"א ונוהגין באשכנז להתענות בער"ה וסמך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עוונות: משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו ובא עלי' בחיל לגבותו כשקרב אלי' בי' פרסאו' יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו והניח להם שליש השני