אור לישרים קטז

היא שנת שית למלכות דריוש מלכא ותני' באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו וכתיב ויבא ירושלים בחודש החמישי היא שנת השביעי למלך ואם איתא שנת השמינית מבעי' לי' ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא כורש שמלך כשר היה ארתחשסתא ע"ש מלכותו ומה שמו דריוש שמו מ"מ קשי' א"ר יצחק ל"ק כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ תו' ד"ה שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו פשטי' דקרא משמע דהאי עובדא דנחמי' בפני ארתחשסת' המלך היה דהוא דריוש בן אסתר שנבנה הבית בימיו אבל א"א לומר כן דהא בשנת שיתא למלכות דריוש נבנה הבית כדכתיב ושיצא ביתא ובסמוך מייתי לה אהך עובדא דהכא בשנת עשרים הוי ועוד דבסמוך פריך ר"י לר"א דאמר מניסן מנינן למלכי ישראל א"כ ק' קרא אהדדי ה"ל להקשות מהך קרא גופי' דשנת עשרים לחודש תשרי קחשיב וצריך לפרש דה"ק קרא שנת עשרים לארתחשסתא דהוא כורש ראשון של פקידת המלך דריוש הביא יין לפניו דהוא דריוש בן אסתר ומעשה הוי בשנת שלישית למלכותו כדכתיב באדין בטלית עבודת ביתא אלהא עד שנת תרתין לדריוש מלך פרס ובשנת שלש למלכו דיבר נחמי' לפני המלך על חומות ירושלים המפורצת כדכתיב בעזרא והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון כדאיתא במגילה בפ"ק תלת דכורש וארביסר דאחשורוש וב' דדריוש בן אסתר ובשלישי ביקש נחמי' על בנין העיר, ומיהו יש לפרש הקרא כפשוטו דבשנת שתים לדריוש שהתחילו לבנות הבית ונגמר הבנין בשנת שש למלכותו ולא בנו חומות העיר ושערי' כ"א בנין בהמ"ק לבדו והיו נתונים ברעה גדולה ובחרפה לפי שהאומות שוללים אותם עד שנת עשרים לדריוש שביקש על חומות העיר עד שעלתה ארוכה כחומות ירושלים כדמוכח מקראי אך בבנין הבית לא נתעסקו שכבר היה בנוי עכ"ל התוס' והקשה המהרש"א איך כ' התוס' ומיהו יש לפרש קרא כפשוטו וכו' הלא מכח קו' ב' של התו' שאינו מתורץ בדבריהם דהכא ע"כ מוכרחי' אנו לומר כפירש הא' של תוס' וכ' מהרש"א דזה באמת כוונת התוס' שיש לפרש הקרא כפשוטו ולתרץ קו' א' אבל מכח הב' אין לפרש כפי' הא' ודלא כפשוטו והוא דחוק דא"כ הכי ה"ל לתוס' לסדר דבריהם אחר שהקשו ב' הקושי' הל"ל ומיהו יש לפרש קרא כפשוטו וכו' אך הקושי' הב' אינו מתורץ דה"ק קרא וכו' לכן נראה לבאר עפ"מ שכתבו התו' ומיהו יש לפרש קרא כפשוטו מתורץ נמי קו' הב' דהנה לכאורה אין מקום כלל לקו' הב' של תו' דהא צריכין אנו להבין דבשלמא מהא דילי' ר"ח מדקא בכסליו וקרי לי' שנת כ' לארתחשסת' וקאי בניסן וכו' דר"ה למלכי או"ה מתשרי מנינן פריך ר' יוסף שפיר מקרא מדקאי בששי בשנת שתים לדריוש ובשביעי בשנת שתים לדריוש מכלל דר"ה לאו תשרי ואף דאכתי לא ידע מהך ברייתא דדריוש וכורש וארתחשסת' חד הוא וכאשר נבאר מ"מ שפיר פריך דכיון דר"ח יליף מארתחשסתא לכל מלכי או"ה א"כ אף דריוש הוא מלך או"ה אחר פריך שפיר אבל שתירץ ר' אבוה כורש מלך כשר היה לפיכך מונין לו כמלכי ישראל ופריך ר' יוסף מקרא דושיציא ביתא דנא דמוכח דלא מנו לדריוש מניסן וקאמר ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש וע"כ דלא ידע מהך ברייתא ואכ"ק לר' יוסף לנפשי' איך פריך ר' יוסף על ר"א דאמר כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו כמלכי ישראל מדריוש הלא לא ידע דכורש ודריוש חד הוא, אמנם דברי ר"י כך הוא דמעיקרא פריך ר"י מקראי דדריוש דלא מנינן לי' מתשרי וע"ז תירץ כורש מלך כשר היה וקשה מאי תירץ הוא על דריוש וצ"ל דמנו לו דקאמר ר"א קאי על דריוש ר"ל דכיון דכורש מלך כשר היה לפיכך מנו לדריוש כמלכי ישראל וא"כ פריך ר"י שפיר א"כ ק' קראי אהדדי ר"ל כיון שתרצת דמכח דכורש מלך כשר היה מנו לדריוש כמלכי ישראל ק' מקראי דושיציא ביתא וגו' ועוד מי דמי ר"ל מה פירש יש בדברי ר"א דכיון דכורש כשר היה לפיכך מנו לדריוש הלא לא דמי להדדי ונמצא דעיקר קושי' ר' יוסף מפני שמוכח שר' אבוה דאמר מנו לו היינו לדריוש ופריך מדריוש אדריוס וא"כ אין מקום שכתבו דה"ל לר' יוסף למיפרך מהני פסוקים דשנת כ' לארתחשסת' אר"א דאמר דמנו לדריוש מניסן דהא משנת כ' מוכח שלא מנו לארתחשס' מניסן ולפ"ד זה ליתא דהא ר"י לא ידע מברייתא דפורס ודריוש וארתחשסת' א' הוא וא"כ הי' ס' דדריוש וארתחשס' שני מלכים היו ואיך ה"ל למיפרך מדריוש אארתחשס' ואין מקום לקו' התו'. אמנם דברי התוס' נכונים הם דהא התו' הקשו קושי' א' שלהם דא"א לומר דבשנת כ'