אור לישרים קטו

ועמיך אשר פדית בכחך הגדול וביד חזקה אנא אדני תהיה נא אזניך קשבת אל תפלת עבדיך ואל תפלת עבדיך החפצי' ליראה את שמך והצליחה נא לעבדיך היום ותניהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך וכתיב שבחודש ניסן שנת עשרים הביא יין לפני המלך ואמר לו המלך מדוע פניך רעים וסיפר מבוקשתו וה' נתן חינו בעיני המלך וציוה למלאות משאלותיו לבנות חומות ירושלים וכן עשה. הנה טרם שנדקדק איזה דקדוקים בקפיול הזה נאמר דהנה איתא בסדרה שלפנינו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב ונראה הפי' דהנה בארנו בבה"כ גבוה שסגולה גדולה שיכנסו דברי המוסר בלב השומע ולא יעכב השאור שבעיסה דהיינו היצה"ר השוכן בלב כדכתיב (בראשית ח') כי יצר לב האדם רע מנעוריו שיאמר תחלה ד"ת ועי"כ יבריח היצה"ר מלבו וכבר בארנו בבה"כ מייזל שכתבו חכמי המוסר שת"ח נקראי' שמים ע"ש שהם מלאים תורה שנמשלו לאש ומים כדכתיב (ירמי' כ"ג) הלא כה דברי כאש נאום ה' ולמים דכתיב (ישעי' נ"ה) הוי כל צמא לכו למים והארץ היינו שארי עמא דארעא הנה ידוע שהתורה צריך הבנת הלב אבל דברי מוסר בשמיעה בעלמא מובנים והנה מילי דשמעת' נקראי דברים קשים ומילי דאגדתא נקראים דברים רכים כדאמרינן שילמוד אדם קשים בישיבה ורכי' בעמידה גם איתא דדיבר הוא קשות ואמירה הוא דברים רכים והיינו דברי אגדתא והיינו דקאמר מרע"ה האזינו השמים ואדברה ר"ל השמים שהם בני תורה יאזינו בהבנת הלב ואדברה מה שאני רוצה לדבר מילי דשמעת' ואז תשמע הארץ אמרי פי ר"ל שעי"כ ישמעו שארי עמא דארעא אמרי פי שהם דברים רכים והיינו דקאמר יערוף כמטר לקחי והוא יבואר עפי"מ דאיתא בספרי והובא בילקוט בפסוק הזה שהמטר אין הכל שמחים בו דמי שבורו וגיתו מלא יין וגרנו לפניו עצבים בו אבל הטל אינו כן אלא שהכל שמחים בו גם הלשון לקחי הוא לימוד התורה כדכתיב (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם והנה גם בדברי התורה שאומרים לפני המוסר שמתכנסי' יחד בני תורה ושאר עמא דארעא ודברי תורה שאומרים לפני' שמחים בו רק בני תורה כבמטר אבל שארי עמא דארעא אין שמחים בו אכן בדברי אגדת' הכל שמחים בו כבטל והיינו דקאמר יערוף כמטר לקחי ר"ל שתחלה אומר דבר מעט בדברי תורה אעפ"י שלא יהיה אלא כמטר שאין הכל שמחים בו מ"מ א"א לעולם בלא מטר ואח"כ תזל כטל אמרתי שיהיו הכל שמחים בו וקאמר הטעם למה כן שאומרים תחילה ד"ת ואמר כשעירים עלי דשא דהנה האדם נמשל לעשב השדה ולדשא כדכתיב (ישעי' מ"ו) כל הבשר חציר וכעשב דכתיב (איוב ה') וצאצאיך כעשב הארץ והנה חכמי האמת כ' בשעת לימוד התורה יתנועע כדכתיב גבי קבלת התורה וינועו העם מרחוק וכן הוא מצד השכל דבר שהוא צריך הבנת הלב ולבל יתבלבל לתת מחשבתו במה ששמע ע"י ראיות דברים אחרים טוב להתנועע שלא יוכל לראות על ד"א ועי"כ יהיה מחשבתו פנוי לשמוע ד"ת לכן קאמר שיאמר תחלה ד"ת שעל ידי כן יתנוע השומעים ויהיה הד"ת כשעירים עלי דשא ר"ל שיהיה הד"ת כרוח מטרא ע"ג דשאים שמתוך כך מתנועעים אכה ואנה ואח"כ אמר כרביבים עלי עשב ר"ל מכח דברי אגדתא ומוסר עי"כ יכנעו בני אדם ויהיה דבריו כרביבים עלי עשב, או נאמר שהלשון כשעירים המה מזיקים כדכתיב (דברים ל"ב) ושעירים ירקדו שם לכן קאמר דמשום הכי ראוי להתחיל בד"ת משום דכשעירים עלי דשא ר"ל דלפעמים שוכנים המזיקים על האדם ואין מניחי' לכנוס דברי מוסר אל לבם לכן צריך שיאמר דברי תורה המבריח את המזיקי' מעליו ויהיה טוב לו כרביבים עלי דשא, והבן. לכן גם אנכי אתחיל דבר קטן מילי דשמעתתא דהנה מפסוקי' דנחמי' בן חכלי' שהובאנו לעיל יליף ר"ח בגמרא (ר"ה ג') דהא דאי' במתני' באחד בניסן ר"ה למלכים היינו דוקא למלכי ישראל אבל למלכי או"ה מתשרי מנינן מדקאי בכסליו וקרי לי' שנת עשרים לארתחשסתא וקאי בניסן שלאחריו וקרי שנת עשרים ארתחשסת' מכלל דר"ה לאו בניסן הוא ופי' התו' כיון דלאו ניסן הוא מסתמא תשרי הוא שהוא ר"ה לכל מילי מתיב ר' יוסף ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש וכתוב בשביעי בשנת שתים בכ"א לחודש ואם איתא בשביעי בשנת שלש מבעי' לי' א"ר אבוהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לי כמלכי ישראל מתקיף ר' יוסף חדא דא"כ ק' קראי אהדדי דכתיב ושיצא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דא