אור לישרים קיד

ט"ב שאז יהיה כל הד' צומות מהופכים ומשו"ה אמר הכא במדרש שמתחילה יהופך ט"ב לש"וש ואח"כ יבנה הקב"ה בעצמו ר"ל כיון שהוא בעצמו יבניהו יוכל להפוך ט"ב קידם התחלת בנינו ומהאי טעמא גופא יהיה בנין הבית קודם קיבוץ גליות דכמו שיהיה בבית שני שנגמר בשנת שש לדריוש ועזרא עלה מן הגולה אב בזמן שנת ז' לדריוש ובאותו באחד באב באו לירושלים כמבואר כל זה בעזרא ז' כמו כן יהיה לעתיד שיבנה בהמ"ק תחלה ואח"כ יקבץ גליותינו וזהו פי' הפסוק השיבנו ה' אליך ונשובה דהיינו שיקבץ גליותינו וקאמר חדש ימינו כקדם ר"ל שיהיה כסדר השנים קדמוניות שתחלה יהופך נו"ב לש"וש ואח"כ יבנה בהמ"ק ואח"כ יקבץ גליותינו ונמצא כשיקבץ גליותינו כבר יהיה הכל על נכון וזהו כוונת המדרש שמביא על פסוק השיבנו ה' אליך וגו' עתיד הקב"ה וכו' ר"ל מכח הבטחת יחזקאל שאמר והושבתי אתכם כקדמותיכם מבואר זה הסדר ואע"ג דמעיקרא התחילו לבנות מקודם לכן קאמר שהקב"ה בעצמו יבניהו ומייתי ראי' מקרא דבונה ירושלים: ולפ"ז הכא שבקשו על קיבוץ גליות ובקשו נמי על שיחדש ימינו כקדם א"כ כשיקבץ גליות יהיה הכל על נכון. יצא לנו מזה דתחלה יהפוך הש"י ט"ב לשו"ש ואחר כך יבנה בה"מ ואח"כ יקבץ גליות ולפי"ז נבאר דלדעתי שלעתיד יוגמר בנין בה"מק בט"ו באב וזה יבואר שמסתמא כשיהפוך השם ט"ב לשו"ש שוב לא יעכב הגאולה גם א"צ זמן לבנין הבית כמו שהיה בימי עזרא שבנאוהו בני אדם כיון שהקב"ה בעצמו יבנה אותו כנ"ל והנה יש לדקדק במדרש הנ"ל דקאמר עתיד הקב"ה להפוך ט' אב לשו"ש ולמועדים טובים איך שייך לומר על יום א' לשון רבים מועדים טובים ובשלמא בקרא קאי על כל הד' צומות אבל המדרש דלא נקט אלא ט"ב הול"ל ולמועד טוב אמנם נאמר דאיתא בגמרא (חגיגה ה') דהקרא ויקרא ה' אלקים ביום ההוא לבכי ולמספד קאי על ט"ב ואיתא בגמרא (חגיגה ה') ג' לבכי וז' להספד, ומזה מבואר שהקב"ה ציוה לעשות ז' ימים אבילות על חורבן בהמ"ק וא"כ לעתיד יתהפכו אלו הימים לששון ושמחה ושייך שפיר לשון המדרש דקאמר ולמועדים טובים ואח"כ בלי שהיי' יוגמר בנין בהמ"ק ע"י הקב"ה בעצמו והנה אם התחיל האבילות בט"ב נגמר האבילות במקצת יום ט"ו באב וכשיהפוך יהיו הימים האלה לשי"וש ואח"כ יבנה בהמ"ק בט"ו באב והיינו דקמסיים במשנה דמעיקרא קאמר שלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים ומייתי שגם גבי הקב"ה חשובים אלו הימים יותר משארי הימים מקרא דצאינה וראינה בנות ציון וגו' ודרשינן דביום חתונתו זה מתן תורה ופירש"י שהוא יוה"כ שבו ניתנה לוחות אחרונות וביום שמחת לבו זה בנין בה"מק שיבנה במהרה בימינו וזה יהיה בט"ו באב, ונמצא שהכתוב אינו מזכיר אלא אלו ב' ימים שהיו חשובים מכל המועדים, ויהא רעוא שיתהפך לנו תשעה באב בשנה זו לששון ושמחה או שיבושר לנו תחלת שנה הבע"ל שיהיה שנת רצון לה' ויום נקם לאלקים לנחם כל אבילי ציון ואבילי ירושלים, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן. ז ת"מ מ"ש אאמ"ו הגאון הנ"ל בבה"כ פנחס בימי הסליחות תקכ"ו לפ"ק. נחמי' בן חכלי' סיפר שבחודש כסלו שנת עשרים לארתחשסתא היה בשושן הבירה ובא אליו חנני' ואנשים מיהודה ושאלום על היהודים הפליטה הנשארים מן השבי ועל ירושלים ואמרו לו הנשארי' אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעב גדולה ובחרפה וחומות ירושלים מפורצת ושערי' נצתו באש ויהי כשמעי את כל הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימי' ואהי צם ומתפלל לפני אלקי השמים, נראה הא דקאמר ואהי צם ולא קאמר ואצום משום דהי' משמע שלא הי' צם אלא יום א' אכן כשאמר ואהי צם משמע שכל זמן שהי' צריך לאותו תפלה הי' יושב בצם ואמר אנא ה' אלקי השמים האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצוותיו תהי נא אזניך קשובות ועיניך פתוחות לשמוע אל תפלת עבדיך אשר אנוכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על בני ישראל עבדיך ומתוודה על חטאות בני ישראל אשר חטאנו לך אני ובית אבי חטאנו חבול חבלנו ולא שמרנו את המצות ואת החוקי' ואת המשפטים אשר צוית את משה עבדיך זכור נא את הדבר אשר צוית את משה עבדך לאמר אתם תמעלו בי אני אפיץ אתכם בעמי' ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אם יהי' נדחכם בקצה השמים משם אקבצם והביאותם אל המקום אשר בחרתי לשכן שמי שם והם עבדיך