אור לישרים קיב

וקאמר עוד עורינו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב ר"ל שאפי' הפסוק אחרון של התוכח' נתקיים בנו דהיינו והושיבך מצרי' באניות והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה מפני שהכרת פני' ענתה בהם שלא יש בהם כח לעבודה מפני שצפד עורם על עצמן ועוד גרע מזה אירע לנו הלואי שנשא' העור על הבשר לכל ישראל כמה נפשות נחתכי' רצועות מעורם ור' שמעון א' מעשרה הרוגי מלכות נפשט העור מעל פניו עבור יפיו. וקאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה ואיתא במדרש נבוזרדן ציוה לחיילותיו אמר להן אלההון של אלו שונא זימה הוא הזהרו אל תגעו באשת איש כיון ששמעו נשיא הויין ואמרן לגבר מן דיכנא אנן אכלן ומן דילנא אנן מתכסים אלא בלבד דיתקרי שמך עלן הד"ד והחזיקו שבע נשים באיש אחד וג' בר מתלת נשים שנתעצלו ולא עשו כן ונתענו לכך אמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה בתלת כתי' נראה לפי המדרש דכך היה מקונן דאנחנו היינו פרוצים בעריות כמו שאמר הנביא ואיש ואביו ילכו אל הנערה אבל חיל נבוזרדן היו יותר גדורים עפ"י ציוה של נבוזרדן עד שלא נתענו כי אם שתי נשים בציון ובתולה אחת בערי יהודה, גם היה מקונן שקודם החורבן היו פרוצים ובשעת החורבן היו גדורים שלא נתענו אלא שלשה שנתעצלו ואעפ"י שבאותו הזמן היו הפנויות מטהרת עצמן מנידתן ואם נתייחדו לאיש אחד היו מותרין וזו פלגש בלא כתובה וקידושין מ"מ כדי שלא לבעול לנכרי' עשו כל הצטדקאות להנצל מהם, ואיך לא נקונן אנחנו שעתה הפנויות לא הטהרו מנידתן והם בכלל חייבי כריתות ואפ"ה בעו"ה הדור פרוץ בהם וזה נראה ברוב הסתוקות אשר נודעו ומה יש אשר לא נודעו וביותר יש לנו לקונן על אותן נשים פנויות ואשת איש אשר הולכין ביחוד לבית נכרים ואף אם הם נקיים מ"מ הלא יש ביד נכרים לענות נפשם אלו ודאי שהם לא איכפת להו רק שהנכרים הם יותר גדורים מהם ובודאי זה גורם אריכות גלותינו. וקאמר שרים בידם נתלו ופני זקנים לא נהדרו בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ור"ל שהשרים בידם נתלו מפני שזקנים לא נהדרו דהיינו בזיון ת"ח ועל הבחורים טחון נשאו ר"ל שמיד אחר החתונה הוצרכו לפרוש מן התורה עבור פרנסתן כמ"ש רחיים תלוי בצווארו ויעסוק בתורה והי' להם לשרים להעמיד כרנסן ונערים בעץ היינו שהעמידו נערים המנוערים מכל דעת לדון ולהורות והמה בעץ כשלו שהמה כעץ כדאיתא בגמ' (סנהדרין ז') דבי נשיאה אוקמאי דייני' דלא גמיר אוקמא אמורא עלי גחין ולא לחיש בה פתח ההוא אמורא הוי אומרי' לעץ הקיצה לאבן דומם עורה, וגם על שזקנים משער שבתו ר"ל ת"ח משערים המצויינים בהלכה בטלו, ובחורים מנגינתם ר"ל תינוקות של בית רבן דכבר בארנו דעד כ' שנה הוי תינוקות של בית רבן הבל פי שאין בו חטא בטלו מנגינות התורה. וקאמר שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחוללינו נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו על זה היה דוה לבינו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הולכים בו אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור באלו הפסוקים ביקש הנך ג' דברים שהובאנו לעיל שאין ישראל נגאלין עד שיבקשו אותן שהם בקשת ה' ומלכות ב"ד ובית המקדש, וקאמר שבת משוש וגו' והכפל מורה על שני חרבנות ועל שנפלה עטרת ראשינו היינו גלות השכינה שעתה בעוונינו היא שוכבת תחת מרגלותינו ומעיקרא היתה עטרת לראשינו כדכתיב (שיר השירים ג') צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ופרש"י במלך הוא המלך שהשלום שלו ועתה נפלה ושחה עוד לעפר מטה מטה. וקאמר אוי נא לנו כי חטאנו ר"ל שמלבד צרותינו אשר גרמנו בעוונינו אוי לנו שגרמנו גלות השכינה כדכתיב ובפשעכם שלחה אמכם וקא' ע"ז היה דוה לבינו ר"ל ע"ז שניטל עטרה מראש צדיק היה דוה לבינו ועל אלה חשכו עינינו דהיינו על הר ציון ששמם שועלים הולכים בו שנעשה הר הבית לבמות יער וביקש אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור כמ"ש (ד"ה א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דוד אביו לכן עתה הוא עת לומר למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, שכיון שאנחנו מבקשים הנך שלשה שבארנו עת הוא לגאול אותנו: ולבאר כפל הלשון בשני פסוקים אלו יבואר עפי"מ שמקשי' המפורשים הלא איתא על פסוק כי מכת אויב הכיתיך קרי בי' מכת איוב הכיתיך ר"ל שיונחמו בכפלים על מה שלקינו ואפי' בזמן