אור לישרים קיא

ר"ל כח אשור לשבוע לחם ר"ל שכרתו ברית עם שני אלה שהם שונאי השם כדי שיוכל להלחם עם יהודה ומלכות ב"ד כמש"ל מפסיק סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן ר"ל שהם מכחישין אותי ומלכות בית דוד ובה"מ אבל יהודה היה עדיין אהוב עם ה' ועם מלכות בית דוד והוכיח הנביא לאפרים מיד אחר זה ואמר וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל והנה הם כורתי ברית עם עמים אחרים שונאי ה' על שמרו ז' מצות שנצטוו עליהן ב"נ, עתה כורתים ברית עם פושעי ישראל העוברים בשוט נפש על כל תרי"ג מצות שנצטוו להם והרבה צרות אשר מסתעף מזה וקאמר בתר הכי אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו הוא אשר דברתי שהיה מקונן בלישנא המשתמע לתרי אפי משום דזמן הקץ היה מכוסה מכל נביא וחוזה ולא היה ירמי' יודע אם בימיו יושיע או לא לכן אמר רבש"ע כבר אמרנו שכל הטובות הגדולות שהיינו משופעים בה עתה לפורעניות ויותר היה עדיף לנו אלו לא השפעת מאומה לא היינו כואבים כ"כ על הפורעניות שאנחנו בו עתה ולא היינו בחרפה כהיום הזה ואם כך עלתה במחשבה תחלה להשפיע לנו כדי שהפורעניות יהיה יותר רע ומר לקבל קשה הלא בזמן שהשפעת לנו היינו טובים וע"כ שבעוונות אבותינו השפעת לנו ע"ז קאמר אבותינו וגו' ר"ל וכי כן דרכיך לפקוד עון אבות על בנים כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ויקונן כך כדי שיכמרו רחמי הקב"ה עלינו ויזכור לנו זכות אבות ויאמר שהדין עמנו מה שכר נתתי לאבותיהם במה שהשפעת לזרעם כיון שעתה נהפוך הכל לרעה לכן עתה אקום אמר ה' להושיעם למען זכות אבותיהם ואם לא ישמע אליו בימי ירמי' באמור סכות בעון לך מעבור תפלה כתיב ואת שאם ישבו ביניהם ויקוננו זאת הפי' כפ"פ כיון שייטיבו דרכיהם וירחם עליהם אך זה אם אנחנו היינו עושים כן אבל כבר בארנו שהחטאים אשר עבורם נחרב הבית עדיין מרקד בינינו. וקאמר עבדים משלו בנו פורק אין מידם, והנה שמעתי מפי אמ"ו הגאון מו"ה יהונתן זצ"ל ועתה נדפס בספרו אלון בכות עפ"מ שאחז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש וכתבו המפורשים הטעם משום דודאי סופו להכניע ולפרוע ממנו ולכן מרימו תחלה כדי שיתקדש שמו ביותר שבהיותו בתוקפו ובגבורתו השפילו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, וע"ז אמר המקונן אני מקונן על שעבדי' משלו בנו שכל זמן שאנו רואין שעבדים משלו בנו ידענו שפורק אין מידם שאילולי שהגאולה קרובה היה קב"ה מגביה אותן הצוררים אותנו ע"כ דפח"ח ו"ד. ואני אומר עפי"מ דאיתא בגמרא (סנהדרין ק"ה) ע"ש אמר שמואל באו עשרה בני אדם וישבו לפני הנביא אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגירשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום א"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' והיינו דאר"ל מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנצר עבדי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי, היוצא דעבד שמכר רבו אין לרבו טענה עליו אם לא שמכרו לעבדו, וזה שאמר המקונן עבדים משלו בנו ואפ"ה פורק אין מידם הלא בידך כל עת לפדות ועתה בעוונינו לא די שפורק אין לנו אלא שבכל יום קלקלתו מרובה מחבירו וכובד הגלות הולך וגדול אומרי' ממש תכבד העבודה על האנשים. וקאמר בנפשינו נביא לחמינו מפני חרב המדבר וכבר נתקיים בנו והי' חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויום ולא תאמין בחייך דאם לא נביא לחמינו הרי אנו מתים ברעב ואם נביא אנו בסכנת המות דהיינו חרב המדבר ואי' במדרש רבה שיר השירים אמר רשב"ג אבותינו ע"י שהריחו מקצת צרתן של מלכיות קצרה רוחן של אבותינו בתחלה לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך, ירמי' אמר בנפשינו נביא לחמינו דניאל אמר את כריית רוחי אנא דניאל ישעי' אמר על כן מלאו מתני חלחלה אנו מובלעין בתוך מיעיהן כמה ימים וכמה שנים וכמה קיצי' וכמה עיבורן עאכ"ו, ע"כ המדרש ואם כך אמר רשב"ג שהיה זה יותר מט"ז מאות שנה מה נאמר אנחנו ירמי' הי' מקונן שצריכין להביא פרנסתן בסכנת מות מה נאמר אנחנו עניי בני מדינתינו שצריכין לילך מכפר לכפר אשר עצמו מלספר כמה שבאמת נהרגו ונספכו דמם מיום גלותינו וכמה וכמה הוצטרכו לטלטל עצמן למדינות אחרות הרחוקו' בשביל דוחק הפרנסה ונאבדו בדרך עד שנשיהן נעשו אלמנות חיות ועתה אחר כל היגיעות לא הונח לנו שנוטלין מאתנו במסים וארנונות את כל יגיענו.