אור לישרים קי

וקאמר אמותינו כאלמנות ר"ל אם אנו חטאנו אמותינו שהם הת"ח חסידים ואנשי מעשה שבתוכינו שהם אמותינו מה חטאו הם שגם הם המה כאלמנו' ודרשינן בגמרא (תענית כ') כאלמנות ולא אלמנות כאשה שהלך בעלה למדה"י ודעתו לחזור עליו רק שאינו יודעת אימת ישוב כך אפי' אמותינו אשר כל רז לא אניס להם אפי"ה אינן יודעי' מתי קץ הפלאות והנה ירמי' היה מקונן על שאנחנו יתומי' ואמותינו כאלמנות שבימיו היה בנו נביאים ואנשי כה"ג מה נאמר אנחנו שאנחנו כיתומים מאב ומאם שאין בנו נביאים ואפי' בת קול שהיה זמן רב אחר החורבן ג"כ אין לנו ואפי' רוח הקודש אין אנו יודעין על מי שורה אפי' ללמוד חכמת אמת היא חכמת הקבלה אין אנו יודעין על מי לסמוך וזה היה ממש עד זמנינו ועתה חסרנו כל אלה ונתקיי' בנו בעו"ה נבואת (ירמי' ח') ונעו מי' ועד ים מצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו. נחזור לדברי הקינה שהתאונן אמותינו מה חטאו, ולכאורה קשה איך קאמר אמותינו מה חטאו הלא כבר נאמר ראשי' בשוחד ישפטו וכהני' במחיר יורו ונביאה בקסם יקסמו ולתרץ זה נאמר מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבואו דלפי פשוטו קשה מה התאונן שהיה צריכין ליקח המים הלא יותר גרע מזה מה שאירע להם שמתו אלפים ורבבות בצמא ולא היו יכולין ליקח מים בכסף, אבל לפי דרכינו יהיה הפי' באופן אחר דהנה כתי' ויתאווה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם ויביאו אל דוד ולא אבה דוד לשתותם ודרשינן בגמרא (ב"ק ס') שדוד הוצרך לשאול שאלה בבה"מ של של בית לחם והג' גבורים מסרו נפשם לבקוע במחנה פלשתים ודוד לא רצה להנות מהוראה, יצא לנו מזה דהוראת השאלה מקרי שתי' והיינו דקאמר מימינו בכסף שתינו ויהיה בכסף לשון כוסף ר"ל שהלכנו לשאול שאלות לפי התאוה למי שמיקל ולהחמיר לא רצינו לשמוע עצינו במחיר יבואו ר"ל היו חשבנו לאידך שהקיל היום כעץ לזה שמענו וכאשר בארנו לעיל על הקרא דעמי בעצו ישאל וא"כ אין חסרון מצד מורה הוראה כ"א בנו כאשר בארנו לעיל בקרא דראשי' בשוחד ישפוטו והיינו האי דאחריב ביתינו ואיך לא נקונן אנחנו יותר שבימי החורבן היה החסרון שהלכו למי שמקיל להם ומ"מ היו יודעים שכל מי שיורה ראוי להורות ואלו ואלו דברי אלקים חיים וכדאיתא בגמרא (שבח קי"ט) דאפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסק' אנשי אמנה שנאמר שמלה לך קצין תהי' לנו דברים המבוארים וכתיב ישא ביום ההוא לא אהי' חובש ודרשינן לא אהי' מחובשי בה"מ ושאין בידם לא לחם ולא שמלה ועתה בעו"ה יש בנו רבים שלא הגיעו להוראה ומורו וע"ז נאמר כי רבים חללים הפילה אבל בשעת החורבן היו בעלי הוראה ראוים להורות רק עבור בזיונם קאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרוש והיינו דקאמר אח"כ על צווארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו ואמרתי הפי' ומצאתי בזוהר כמעט כן והוא שהצואר נקרא ב"ה וכן כתיב גבי יוסף (בראשית מ"ה) ויפול על צווארי בנימין ויבך ובנימין בכה על צוואריו ופרש"י שיוסף בכח על שני צווארי שהם שני בתי מקדשות שנחרבו בחלקו של בנימין ובנימין בכה על צוואר אחד של יוסף שהוא משכן שילה שעמד בחלקו של יוסף ובזוהר כ' הטעם שנקרא ב"ה צוואר דכמו שהצוואר הוא יפיו של אשה כן ב"ה יפיו של כל עולם ואני אמרתי עפי"מ דאיתא בגמרא (זבחים נ"ד) שדוד בעי למיבני' בראש ההר משום דכתיב וקמת ועלית א"ל שמואל הנביא תותבי' פורתא משום דכתיב ובין כתפיו שכן דב"ה צריך לעמוד בין כתפיו וכן הצוואר עומד בין הכתפים לכן נראה דאיתדמי בה"מ לצוואר ואיתא במדרש שעיקר הקנאה שהיו לאו"ה עלינו היה בשביל ב"ה והיינו דקאמר כי קנאת ביתך אכלתני וזה דקאמר על צווארינו נרדפנו ר"ל אף שע"י עון מימינו בכסף שתינו וגו' נחרבה ירושלים מ"מ לא היה אלא בשביל יופי צווארינו שהוא ב"ה אשר בנינו לכבודך כשהיה לך געגועין עלינו ואנחנו עליך ונקט צווארינו לשון רבים היינו מקדש ראשון ושני וקאמר יגענו ולא הונח לנו ר"ל מה שיגענו בבניינינו לא הונח לנו ונוכל לומר מה דאיתא שמקדש ראשון ושני ע"י שהוא מעשה בני אדם מהן הן אינן קיימין אף מע"י אינו קיים משא"כ בהמ"ק שלעתיד שיבנה בלי יגיעינו שהקב"ה בעצמו יבניהו לא יחרב והיינו דקאמר יגענו ר"ל מפני שאנחנו יגענו לא הונח לנו משא"כ בה"מ שלעתיד שיבנה בלי יגיענו יהיה קיים לעולם ובזמנינו נוכל לומר כפי פשוטו שאנחנו נרדפים לתת עול מדהיבא על צווארינו ולכן מסיים יגענו ולא הונח לנו ר"ל שאחר שיגענו ומצאנו מעט פרנסה לא הונח לנו וקאמר תינח ירושלים שנאמר עליהם אלה עוונות עשרת השבטים על מת גלו ומתרץ מצרים נתנו יד