אור לישרים קט

בעבודתן ולויים בשירן ובזימרם וישבנו איש תחת גפנו ותחת תאינו ולא לן אדם בירושלים עם החטא של יום כי תמיד של שחר היה מכפר על הלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על של יום והיינו לסם ולתפארת בין העמים ועתה הביטה וראה את חרפתינו ר"ל כל עוד שנודע לכל שדרכיך להטיב יותר חרפה היא לנו ספלותינו שמתוך כך נודע גודל אסעותינו ועל דרך זה נאמר (דניאל ט') לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים ר"ל לפי שנודע שלך ה' הצדקה לכך יש לנו בושת הפנים שספלותינו מורה על החטאים ויהיה החרפה ובושה שעלינו כפרה לעוונינו כאמרם ז"ל כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו ואם כך היה ירמי' מקונן איך יש לנו לקונן שהאומות מחרפים אותנו יותר על אריכות גלותינו באמרם אלי כל היום אי' אלהיך אי' משיחך וע"ז נאמר ג"כ ענין זכירה כמ"ש המשורר ע"ה (תהלים פ"ט) זכור ה' חרפת עבדיך שאתי בחיקי כל רבים עמים אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך וקאמר נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים ר"ל שמתחילה כעסת על שהאחד מאתנו היה רוצה ליקח נחלת חבירו עתה באה כל נחלתינו לזרים ולא זו בלבד אלא אפילו בתינו שהי' מוחלט לנו עתה הוא לנכרים אך ע"ז יש לדקדק איך שייך בזה לומר לשון נהפכה דעל הנחלה שהוא דבר דומם לא שייך השתנות והיפוך אלא שבעל הנחלה נשתנה לכן נאמר דהנה מצינו שכל שלשה דברי' הנ"ל נקראו נחלה דהקב"ה נקרא נחלה שנאמר על שבט לוי ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו וכן מלכות בית דוד נקרא נחלה כשדרז"ל (זבחים קי"ט) על הפסוק כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה נחלה זו בית עולמים וע"ז היה מקונן ירמי' שהיה מן הכהנים אשר בענתות שהקב"ה ובן ישי תחת שהי' מעיקרא נחלתינו עתה נהפכה לנו כמו זרים ומפני שעל בהמ"ק לא שייך לשון היפוך כנ"ל לכן לא כלל זה תוך נחלתינו וחזר ואמר בתינו שהוא בית המקדש לנכרים ר"ל שבא לידי נכרים ונמצא דבפסוק זה מקונן על ג' דברים שהיה ממאס בתחלה ומעכב הגאולה עד שיבקשו הני ג' דברים לכן קאמר הנביא שעתה עת לחננה שכבר אנו מתאוני' על הני ג' ואם כך קונן על חורבן בהמ"ק מה נאמר אנחנו שמיום גלותינו כמה גירוסים כמה שמדות עברו עלינו כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות וכמה בתיהן של צדיקים נחרבו בנתיים למאות ואלפים וכמה בתי קברות נחרשו ונתקיים בנו ע"ג חרשו חורשים ועצמותיהם של קדושים אשר בארץ המה כשנוחו לשמש וירח וירמי' כשהתנבא על שיוציא עצמות המתים מקבריהם ושטחום לשמש וירח אמר (ירמי' ח') ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים, וקאמר יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות ולפי פשוטו אינו מובן הלשון דקאמר היינו הל"ל יתומים אנחנו ועוד דקאמר ואין אב הוא מיותר כיון דקאמר יתומים היינו ואמותינו קיימין כדקאמר כאלמנות פשיטא דאין אב אכן לפי הנמשל הנ"ל מובן דהק' יתומים היינו מקדמת דנא משלשת אבות העולם ומ"מ היה לנו אב וגואל כמאמר הכתוב (ישעי' ס"ג) הבט משמים וראה מזבול קדשיך ותפארתיך אי' קנאתיך וגבורתיך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו כי אתה אבינו אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלינו מעולם שמך ולכאורה אינו מובן כפל הלשון בפסוק אחד דקאמר תחלה כי אתה אבינו ואח"כ אמר אתה ה' אבינו וגו', אמנם כך הוא דמעיקרא קאמר שאתה מתאפק עלינו המון מעיך ורחמיך שמסתמא אתה מלא רחמנות על כובד ואריכו' גלותינו אלא שאתה מתאפק המון מעיך ורחמיך, וקאמר הטעם כי אתה אבינו וכרחם אב על בנים הנתונים בצרה כמונו היום בודאי נתמלאת רחמים אלא שאתה מתאפק וקאמר מהיכן אנו יודעים שהוא לנו לאב או שמא אין דרכו לגאול ולהשיב שבותינו מבין האומות או שהוא אב אכזרי ח"ו חוץ לטבע, לכן קאמר הטעם דכ"ז ליתא והוא כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו ר"ל כשהיינו יתומים קטנים ועדיין לא הכרנו את אבותינו ולא ידענו אותם אמרת שאתה תהיה אבינו וקאמר ה' שהוא מידת הרחמים ולא אכזרי ח"ו וקאמר גואלינו מעולם סמך ר"ל שכבר גאלתנו הרבה פעמים מבין או"ה וע"כ אריכת גלותינו אינו אלא שאתה מתאפק המון מעיך ורחמיך אלינו וע"כ אומר איה קנאתיך וגבורתיך וז"ש המקונן יתומים היינו מקדמת דנא ומ"מ היה לנו אב השוכן בתוכינו אבל עתה אין אב שוכן בתוכינו ולמה יאמרו העמים אי' אלקיהם וזה חרפה גדולה לנו אשר נאמר למעלה הבינוה וראה את חרפתינו כמ"ש (יואל א') ואל תתן נחלתיך לחרפה למשל בם גוים כמה יאמרו העמים אי' אלקיהם וכן אנו שואלים אי' קנאתיך וגבורתיך ואי' משכן כבודיך