אור לישרים קח
Or la-yesharim 108 · אור לישרים · free full Hebrew text
Open in the reader →שלחו לי' תא אשינא דנוורא שנאמר שלחו פר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא יתבינא בי' שלחו לי' קברות שלהן מעולין מפלטירין שלך דכתיב בעת ההוא נאום ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו' ושנוחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבו ואשר הלכו אחריהם עכ"ל הגמ' ואחר שהיו במצור ובמצוק זמן רב וכו' כבשו את מדינתינו ושרפו את היכלנו ושללו ובזזו אשר לנו והרגו את גבורי החיל אשר לנו המה חסידים והוליכנו בשבי' ואז נכנע לבם ובקשו לשוב ולבקש מחילה ממלך מה"מ הקב"ה על מה שחטאו אך לא יוכלו לבא אליו מפני שהמה בארץ אויביהם רחוק ממנו וכמו שאמר המקונן (איכה ג') גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי ואומר (שם מ"ד) סכות בעון לך מעבור תפלה לכן כתבו כתב מליצה אולי יוכלו לשלחו אל המלך ולא מצאו מקום חתירה לשלוח לשם וחששו שמא לא ימצאו כל ימי חייהן גללכן כתב' למשמרת כדי להניח לבניהם אחריהם אולי ימצאו חתירה וכתבוהו בלשון המשתמע לתרי אפין ובנמשל הוא מגילת קינות אשר כ' ירמי' הנביא והמה בכתוב' והיה נעלם מאתם קץ ונחשבו שבימיהם יגאלו וכן אי' במדרש שמשה רבינו נתגלה להם כשישבו על נהרות בבל וכשראוהו מרחוק אמרו הרי בן עמרם בא לגאלינו וכשבא אצלם ואמר להם שלא יכול לגאלם שכבר נגזרה הגזירה התחילו לבכות מחדש והיינו דכתיב (תהלים קל"ו) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו ואף שעתה ריח שמא תאמרו כי אין להתעורר בבכי לכן צריך אני לחוות לכם דעתי שבודאי ר"ח אסור בהספד או להתוודות על החטאים או לומר תחינה כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אבל לקונן על החורבן אדרבה יותר ראוי בשבת ור"ח לבכות על החורבן ולא על חנם יסדו אנשי כה"ג בתפלה של שבת ור"ח ולפי שחטאנו אנחנו ואבותינו חרבה עירינו ושמם בית מקדשינו וגלה יקרינו ונוטל כבוד מבית חיינו אשר כל מי שיודע מה שהוא אומר הרי זה משבר כל לבו וכן בכל תפלת מוסף שבת ויו"ט ור"ח אנו מזכירין חורבן בהמ"ק א"ו דבאלו הימים ראוי להתעורר ע"ז וזה יבואר עפי"מ דאיתא בזוהר על פסוק דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים וז"ל זכאין אינון ישראל דזכו משכונא דא גבייהו מן מלכא עלאי דאע"ג דאינון בגלותא קודשא ב"ה אתי בכל ריש ירחא ושבתא וזמני לאשגחא עלווייהו ולאסתכלא בההוא משכונא דאית לי' גבייהו דאיהו כסופא דילי' למלכא דסרחא מטרוניתא אפקא מהיכלא מה עבדת נטלת ברא דילי' כיסופא דמלכא רחימא דילי' ובגין דדעתא דמלכא עלה שבקא בידהא בשעתא דסליק רעותא דמלכא על מטרוניתא ועל ברא הוא סליק אגרין ונחי' דרגין וסליק כותלין לאסתכל ולאשגחא בין נוקבא כותלא עלווייהו כיון דחמי לן שארי בכי מאחורי קוסטי כותלי ולבתר אזיל לי' כך ישראל אע"ג דאינון נפקין מהיכלא דמלכא ההוא משכונא לא שביק ובגין דרעותא דמלכא עלווייהו שבקי עמהון בשעתא דסליק רעות' דמלכא קדישא על מטורינותא ועל ישראל סליק אדרין מקפץ על הגבעות נחית דרגין וסליק כותלין לאסתכלא ולאשגחא בין קיסטי כותלי עלווייהו כיון דחמי לן שארי בכי הה"ד לצבי או לעופר האילים לדלג מכותלי לאגרא ומאגר' לכותלא הנה זה עומד אחר כתלינו בבתי כנסיות ובבתי מדרשיות משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים לאסתכלא ולאשגחא עלווייהו ובג"כ בעי חדווא ולמחדי בההוא יומא דאנן ידעין דא וישראל אמרי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו עכ"ל הזוהר, וא"כ כיון דבאלו הימים משגיח מן החלונות בבה"כ ובבה"מ ושארי בכי לכן באותו עת שאנחנו צפופים בבתי כנסיות ואנחנו ידעין זה הלא ראוי שגם אנחנו נבכה ונבקש שיכמרו רחמיו עלינו שגם אנחנו תאבים ומתאווים לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ונאמר הנה אלקינו זה קווינו לו נגילה ונשמחה בו. נחזור לענין הנמשל אשר אנחנו בו דהנה דרך כתב מליצה לספר בתחלה כל המאורע ובסוף כתב המבוקש וכותב טעם המבוקש כך עשה ירמי' הנביא אחר שסיפר הצרות דעדו עליהם בששה אלפי ביתא פתח המבוקש בזכור ה' מה היה לנו והמבוקש לפי משל הי' שכתבו אדונינו מלך מלא רחמים זכור נא כל הטוב שהיינו בו מנעורינו ועתה אנחנו נתונים בשבי' ובבזיון כי אינו דומה צער ויגון למי שגדול בעוני למי שהיה מעונג ומפונק כל ימיו ואח"כ נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא והיינו שהיה הנביא מקונן זכור ה' מה היה לנו ר"ל ה' שהוא מידת הרחמים ברוב רחמיך זכור נא מה שהיה לנו שהיה בינינו מלכים ושרים כהנים