אור לישרים קז

לאלמנותיהם שיהיה במקום בעליהן כמ"ש הנביא (ירמי' כ"א) כי לא אלמן יהודה וישראל מאלהיו לכן אחר מיתת אברהם יצחק ויעקב אמר למשה ולאהרן שיודיעו ויאמרו לבני ישראל שאקים את בריתי אתם והוצאתי אותם מארץ מצרים והייתם לי סגולה מכל העמים וכן נאמר (במדבר י"ד) בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ר"ל שאתם לא תתנהגו עצמיכם כיתר העמים רק כראוי לבני המלך מלך גדול כמוני ומה שאמרנו שילמדו תכסיסי מלחמה ונימוסי מלכות הוא לימוד התורה והמצות שבו אין אנו כובשין מדינות ועיירות רבים כ"א עולמות שלימות רבים כאמרם ז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות ועל זה רמז הנביא (הושע י"א) באמרו כי נער ישראל ואהבו וממצרי' קראתי לבני ומה שאמרנו שהבטיח להם להניחם לכבוש מדינות רחוקות ממדינות מלכותו ומטרפולין שלו ויהיה להם ולזרעם אחוזת עולם וימלכו בהם היא ארץ כנען ז' עממין שהיא רחוקה ממטרפולין שלו שהקב"ה דירתו בעליונים וכן עשו ומרוב הגעגועין שהיה כביכול עלינו צוה לבנות לו בית מקדשינו ותפארתינו במדינות רחוקות ההם כדי להשתעשע עמנו ששם השרה שכינתו בתוכינו ואנחנו התחננו לפניו שידור אצלינו כמ"ש בתפלת שה"מ ע"ה שכל בקשתו שיהיה עינו ולבו שם כל הימים וכ"ז שהיתה שכינתו שרוי בתוכינו כשהיו השכינים השונאים מקבצים כבא עלינו צוה המלך לחיילותיו להיות בעזרתינו כמ"ש (מלכים ב' ז') וה' השמיע את מחנה ארם קול סוס רכב וגו' וכן כתיב (שם י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצו מלאך וגו' והרבה כדומיהן ומה שאמרנו שאח"כ הלכו היתומים בדרכים רעים והיותר קשה שנלחמו זה עם זה על דבר מלכותן זה היה בימי רחבעם בן שלמה ושכחו כל הטובות דאיתא במדרש ילקוט ובזוהר חלק ג' ל"א ע"ד לא גלה ישראל אלא עד שכפרו בה' ובמלכות בית דוד ובבה"מ אימתי מאסו שלשתן בימי רחבעם הד"ד ויען את ישראל ויאמרו אין לנו חלק בדוד זו מלכות שמים ולא נחלה בבן ישי זו מלכות בית דוד איש לאהליו ישראל ולא לבהמ"ק אל תקרא לאהליו אלא לאלהיו אמר ר' סימן בר מנשה אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן הד"ד ואחר ישובו בני ישראל ובקשו אל ה' אלקיכם זו מלכות שמים ואת דוד מלכם זו מלכות בית דוד ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים זו בית המקדש ע"כ המדרש וכן כרתו ברית עם שונאיו ע"ז הוכיח (הושע י"ב) לעשרת השבטים כשהיה עדיין יהודה רד עם אל ועם קדושי' נאמן וברית עם אשר יכרותו ושמן למצרים יובל, ומה שאמרנו שמאס בהם המלך וצוה שלא יבא לפניו בהיכלו ואפי"ה לא השגיחו בזה עד שהמלך צוה לאמותיהן להתרות בהם ולהוכיחם על פניהם ואם לא יועילו יגידו להם שאם לא ישובו מדרכם הרעים ילך מאתם למדינתו ואז ימשלו בהם שונאיהם ואפי"ה לא חזרו עד שבאמת נסע המלך ממדינתו וברוב רחמיו לא הרחיק נדוד אלא לאט לאט כי אמר אולי כשיראו נסיעתי מהם יתנו לב ויבקשו להשיבני אצלם אך הם לא עשו כן ולא שבו מדרכם הרעים עד שהמלך שב למדינתו כן הוא הנמשל, הנביא אמר (ירמי' ל') כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם והמפריס דחקו בפירושם ולפי דברינו הוא פשוט דמעיקרא היה ככסוף מלשון נכסף נכספת ר"ל שהקב"ה היה כוסף להשתעשע בהם ומשו"ה השרה שכינתו בארץ עתה המה נמאסין וקאמר הטעם כי מאס ה' בהם וצוה שלא יבואו לפניו כמ"ש (ישעי' א') כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ואפי"ה לא השגיחו בזה עד ששלח יום יום ע"י נביאים כמ"ש ואשלח אליכם את עבדי הנביא יום יום השכם ושלוח ואפי"ה לא שמעו לדבריהם עד שנאמר ע"י הושע שאמר הקב"ה אלכה ואשובה אל מקומי ועוד לא חזרו מדרכיהם. וזה מבואר שלא באו הצוררים על ירושלים עד ששמעו שהקב"ה סליק שכינתו כדאי' בגמ' (סנהדרין צ"ו) אמר עולא עמון ומואב שיבבו דירושלים הוי כיון דשמעינהו לנביאי דקא מתנבא לחורבנא דירושלים שלחו לנבוכדנצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא ליעבדן לי כדעבדו בקמאי שלחו לי' כי אין איש בביתו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו לי' הלך בדרך למרחוק שלח להו אית בהו צדיקי דבעו רחמי ומייתי לי' שלחו לי' צרור הכסף לקח בידו ואין הכסף אלא צדיקים שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתי לי' שלחו לי' כבר קבעו להם זמן שנאמר ליום הכסא יבא לביתו אין כסא אלא זמן שנאמר בכסא ליום חגינו שלח להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטורא