אור לישרים קו

ואדרבה הם בקשו ממנו והתחננו לפניו שידור אצלם ובנו בנין מפואר והמלך היה דר אצלם והרבה פעמים הי' השכינים באים לכבוש מדינתם בזמן שהיה המלך אצלם ותיכף ציוה לחיילותיו שיבואו לעזרם והכו את השונאים עד בלי השאיר להם שריד ופליט במעט הזמן נתגאו בטובם ועשו דברים זרים נגד רצון המלך והיותר קשה שנלחמו זה עם זה כדי להרחיב נחלתם מנחלת חבירו ולא התלחמו עם השכינים שעדיין לא נכבשו תחת יד המלך וגם שכחו כל טובות המלך והמלך הוכיחם הרבה פעמים וכן אמותיהם הרבה להוכיחם על פניהם והם הלכו בשרירות לבם ולא פנו אל דברי המלך ואמותיהם והמלך מרוב מורת רוח וכעסו חזר לאיתן מושבו והלך למדינתו הרחוקה ובשמעו השכיני' את הדבר הלכו וצרו על מדינותיהם ואחר שהי' במצור ובמצוק זמן רב כבשו האויבים את מדינותיהם ושללו ובזזו את כל אשר להם ושרפו את בתיהם ומבצריהם והרגו חיילותיהם ולא נשאר להם רק גוויותיהם ואמותיהם שהלכו שבי לפני צר, ובקל נוכל לצייר גודל הבכי ורוב דמעות אשר זלגו עיניהם דמעות על הסוד והשבר אשר בא עליהם שנפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא אך עדיין היו סבורים מחמת שהמלך הוא מלך מלא חסד ורחמן כשישמע תפלתן וממפלתן ירחם עליהן וינקום נקמתם ויושיבו על כנם אך אחר שעברו זמן ועידן ועידני' אשר היו זמן בלי ספק אם היה רוצה המלך לבא לעזרם שכבר הי' באים חיילותיו לכאן וידעו שנכזבו תוחפתם כי עדיין לא שככה חמת המלך והצדיקו עליהם הדין כי הם גרמו רעה לנפשם במה שהמרו את פי המלך וחשבו שאם יבקשו מאת המלך שימחול על מרי' ויתחננו לפניו ויבטחוהו שלא ישובו עוד לכסלם בודאי ימחול וירחם עליהם אך לא ידעו ע"י מי שיבקשו ויגלה דעתם הנכנעות למלך כי המה נתונים במדינות שונאיהם בזוי ושפל, מ"מ כתבו כתב מליצה למלך אולי ימצאו איש א' אשר יוליך הכתב למלך אשר ישבר הלב מקול הקריאה ולבאר תוכן הכתב אפי' בקיצור יאריך הענין ונבאריהו בנמשל והיה הכתב מונח אצלם זמן רב כי לא מצאו שום אדם אשר ירצה לילך בשליחותם אל המלך ותמיד בקריאותם את כתב המליצה זלגו עיניהם דמעות וכלות בדמעות עיניהם וכלו חייתם בעוני וצער ויגון וכאשר ארכו הימים והתחילו לייאש את עצמן וחששו פן טרם שימצאו איש להוליך המליצה למלך ימותו בשבי' מרוב הצרות והרפתקאות דעדו עליהן אמנם התנחמו בהחשבם אף שלא ימצאו חנינה בחייהם אפשר שבניהם אשר כבר גדלו ימצאו דרך להביא כתבן אל המלך ובלי ספק כשהגיע כתב אל המלך ירחם עליהם וינקום נקמתם ומחמת היותם מסופק אם הם עצמם בהיותם חיים יוכלו להגיע כתבם אל המלך או בניהם לכן כתבו בכתב המליצה דברים המשתמעים לתרי אפי וכן היה שהם מתו בשבי' מרוב צרה ויגון ובניהם מצאו דרך ואופן לשלוח אל המלך ומיד כאשר הגיע דבריהם אל המלך נכמרו רחמיו ולבש נקם על שונאיהם ובא עליהם בריבוי חיילותיו וגיבוריו וכבש את כל שונאיהם והושיבם על כנם: ע"כ המשל. הנמשל מובן מעצמו המלך הגדול ונורא אשר אין לו אשה ובנים ואחים ואין צריך למלחמותיו רק להראות תוקפו וגבורתו ויש לו ערים ומדינות רבות הוא מלך ממהקב"ה אשר הוא יחיד ומיוחד והוא יחיד בעולמו כמש"ה (איוב ט') נוטה שמים לבדו ויש לו מדינות וערים רבות הם כל העולמות ותחתונים רבים מאוד כאשר נבאר בפ"א אי"ה בארוכה ושיש לו חיילות רבים המה גדודי מעלה ומטה כמ"ש (שם כ"ה) היש מספר לגדודיו ומה שאמרנו שיש לו שרי צבאות היינו שרי מעלה ומלכי אדמה ושאר חשובי ונגידי וחורי ארץ ושהי' בתוכם ג' סרי צבאות אשר אמרנו שכבשו לו מדינות רבות ושניכר בהם אהבתם למלך עד שב' מהם מסרו נפשם למלאות רצונו ואחד הלך לרצונו למקו' סכנה עד שכי' בצרה ובשבי' ולא התרעם על המלך על שלא שלח לעזרתו וקבל רצונו בנפש חפיצה לאהבת המלך אלו הג' הם. אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהם כבשו מדינות רבות שהודיעו מלכותו בעולם כדכתיב (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן שגייר גרים וכן עשו בניו כמ"ש הכתוב (שם י"ח) שאמר הקב"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ואברהם הושלך לכבשן האש ויצחק פשט צווארו על הר המורי' לעקוד למלאות רצון הש"י ויעקב היה בצער כל ימיו שירד בע"כ כאלו ירד בשלשלאות של ברזל למצרים ע"פ הדיבור ולא הרהר אחר מדותיו והנה בניהם הם אנחנו בני ישראל ואמותינו המה נביאי וחכמי ומנהיגי הדור כמשדרז"ל על פ' שמע בני וגו' שכל הגדרים והתקנות שתקנו כל חכמי כל דור ודור עד משה רע"ה הם נקראים תורת אמך וכן הבטיח