אור לישרים קה

א"ע וכל א' לדרכו פנה ויותר מכולן זו ביזוי ת"ח אשר נוהג בינינו כי רוב בני קהילתינו יש להם א' או שתים אשר נחשוב בעיניהם לת"ח הגון כדי שיהיה ראוי להורות להם דיני איסור והיתר ובכל שאר ת"ח דקהילתינו מחפש חסרונות ומדות רעות לפי דעתו כדי להתעולל בם ומספר בגנותן בכל מה דאפשר ויש מהם שיש להן מדה טובה שצריכין הרבה בעלי הוראה עי"כ לא יוכלו לספר בגנותן ובחרו להם הרבה כפי ראות עיניהן שזה מיקל בתענית וזה מיקל בכתמים וזה מיקל בתערובות וזה ראוי לו לברר בדיני ממונות לעמוד על צדו ועי"כ אין מספר בגנותן כי צריך אליהם, אך ע"ז אמר הנביא (הושע ד') עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו ופרש"י דקאי על זה שעשו מן העץ הוא יגיד ע"פ נבואות שקר אכן בגמרא (פסחים נ"ב) דרש ומקלו יגיד לו כל המיקל יגיד לו שזה שמיקל הוא ציית ולכאורה אינו מובן תינח סיפא דקרא ומקלו יגיד לו אכן תחלת הכתוב עמי בעצו ישאל אמאי לא קאמר בעץ ישאל, אמנם נאמר דגם רישא דקרא יש לפרש על דרך זה דהנה דרשי' בגמרא (סנהדרין ז') על פסוק לא תטע לך אשרה כל עץ אצל המזבח אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשירה ומקום שיש ת"ח כאלו נטעו אצל המזבח שנאמר כל עץ אצל המזבח ונמצא דהך שהולך לבעל הוראה שהוא מיקל לו בענין אחד ובמה שמחמיר אינו רוצה לציית לו כ"א הולך אצל אחר ובודאי לפי סברתו אין יכול להורות אותו חומרא כ"א אותו אחר שמיקל מוסכמת לדעתו ונמצא אותו שאינו יכול לדון ומורה במקום שיש ת"ח נקרא עץ של ע"ז דהא עץ ואשרה נאמר יחד והיינו דקאמר הנביא עמי בעצו ישאל ששואל למי שנחשב אצלו כעץ של ע"ז דבאמת אינו כעץ שכולן יכולין להורות ואלו ואלו דברי אלקים חיים רק אצלו הלא חשוב כעץ וקאמר הטעם למה באמת שאלו ומפני מקלו יגיד לו שכל המיקל יגיד לו ואיך בוש לא נבוש לעשות כזה אם את הטוב נקבל את הרע לא נקבל ח"ו אם יודע להורות להקל יודע נמי להורות להחמיר וכן איתא בגמרא מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע, והנה כדי לבאר הפסוקים שהתחלנו בו נציע תחלה משל אחד וזהו משל למלך גדול ונורא מאוד שלא היה לו אשה ובנים ואחי' או שאר קרוב שראוי ללחום בעבורו רק שהוא רגיל ללחום כדי להראות תוקפו וגבורתו והיה לו ערים ומדינות רבות והיה לו שרי צבאות רבים אך בתוכם היה שלשה שרי הצבא שכבשו לו מדינות הרבה וניכר בהם אהבתם את המלך ששנים מהם מסרו נפשם עבור המלך והשלישי אעפ"י שלא מסר נפשו עליו מ"מ שלחו המלך למקום סכנה עד שהיה בצרה ובשבי' ברעב אצל שונא המלך וסבל הכל ולא התרעם על המלך שלא שלח לעזרו וקיבל רצון המלך בנפש חפצה ואהבתו את המלך וכשמתו שלשה שרי צבא אלה הניחו בנים קטנים בארץ נכרי' במקום שונאיהם לכן שלח המלך אל אלמנותיהם כי בניהם היו עדיין קטנים מנוערים מכל ולא יבינו דברי המלך לכן שלח אל אלמנותיהם וניחם אותם לומר כי אני אהיה כמו בעל אוהביכם ואני אהיה אב לבניכם ותאמר להם בשמי כי אביכם היה נאמן ואהוב למלך מאוד מאוד וכה אמר המלך דעו לכם וחלילה לי מלשכוח אהבת אביכם לכן לא תחשבו שאתם יתומים כי אני אהיה לכם לאב ואתם תהיו כמו בני וכל מחסוריכם עלי ואצא להלחם עבוריכם להוציא אתכם מן השבי' כראוי לעשות לבניי לכן תלמדו בניכם תכסיסי מלחמה ותחזקו והייתם לאיש לא די שתהיו תחת אבותיכם שרי צבאות כ"א אני יודע מדינות גדולות בכרכי הים רחוק ממני מאוד ולא הייתי רוצה לכבשן עד הנה מפני שהוא רחוק ממדינות מלכותי וממקום מטורפלין שלי ואם אראה שתהיו אוהבי כאביכם אשלח אתכם עם חיילותי לשם וכל מה שתכבשו יהיה לכם ולזרעיכם לאחוזת עולם ותמלכו בהם עד עולם ואתם לכו ותגדלו בניכם ותשגיחו עליהם ותוכיחו אותם להדריכם דרך הישר ללמד חכמה ותחבולות המלחמה ונימוסי מלכות ותשגיחו עליהם כראוי להשגיח על בני מלך גדול כמוני כי הם נחשבים בעיני כבניי וכן היה שהמלך הוציאם מיד שונאיו והילדים התחילו ללמוד חכמות רמות והצליחו עד מאוד והמלך היה לו שעשועי' יום עמהם גם ניסה אותם בהרבה נסיונות אם הם נאמנין באהבתו עד שמצא אותם נאמנים מאוד כאביהם וכאשר הגדילו והיו לאנשים עשה המלך כאשר הבטיח להם ושלח עמהם חיילותיו למדינות אשר אמר וכבשם ונתנה להם לנחלה ובקצת הימים אחר אשר הרחיקו נדוד וקבעו איתן מושבם במדינות רחוקות והיה למלך געגועין עליהם וציוה לבנות לו מבצר והיכל המלך שיהיה ראוי לדור אצלם במדינתם וכן עשו בשמחה גדולה כי גם היתומים היה להן געגועין על המלך