עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאור לישרים

אור לישרים קב

Or la-yesharim 102 · אור לישרים · free full Hebrew text

Open in the reader →

ביום ההוא יהיה ה' אחד שאז לא יצומו עוד אלא יתהפך לשו"ש וקאמר כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה כי ידוע שיעקב רומז על התורה דכתיב תתן אמת ליעקב וארז"ל שתורה נקרא אמת ואי' בזוהר שגיד הנשה גורם שכחה כי הנשה לשון נשני אלהים את כל עמלי והיינו דקאמר שטעם כל אלו פורעניות הוא כי נגע בכף ירך יעקב דהיינו בסמכין דאוריית' בגיד הנשה ר"ל בדבר הגורם שתשתכח התורה כיון דאיתברו הני סמכין דאורייתא הרי מבואר דכל הצרות אשר באו עלינו על דאתברו סמכין דאורייתא. לכן חיוב מוטל עלינו להזדרז אתכם שכל מי שביכולת להיות סעד וסמך לאורייתא אל ימנע מזה ועלי החיוב מוטל יותר כי אם יאמר זה אדם אחר כגון מוכיח העבר ממקום למקום לא יהי' דבריו נשמעי' כי יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש אבל אין אני ת"ל צריך למתנותיכם ומן הראוי שיכנסו דברי באזניכם, לכן עלי מוטל החיוב להזדרז אתכם בדבר זה ואין מזרזין אלא למזורזין שבהם כי באמת אין שום קהילה שמחזיקים כ"כ בחורים חשובים כמו קהילתינו לכן מינה אל תזוע וחזקו ואמצו יותר ובפרט תהיו סומכין ללומדי תורה דקהילתינו וכל הפורק ממנו עול תורה שאין רוצה להיות נושא בעול עם חבירו להחזיק ידי לומדי תורה נותנין עליו עול מלכות דהיינו עול מדהיבא דכיון שאין מחזיק שיהיה הקול קול יעקב צריך לחזוק ידי עשו ובכלל סמכין לאורייתא שלא תשכח הוא לגדל בנים לת"ת כי הוא סעד וסמך לאורייתא וזה גורם שלא תשתכח תורה מישראל כדאיתא בגמרא (ב"מ נ"ה) שהתפאר ר"ח א"ע שהוא עביד שלא תשתכח תורה מישראל וקאמר שהוא לומד לחמשה ילדים לכל א' חומש אחד ולג' דרדקי' סדר משניות א' לתלמיד א' ואח"כ מצוום שילמוד כל א' חבירו נמצא שהכל יודעי' את התורה ומסיים בגמרא שאמרו עליו כמה גדולה מעשה חייא משא"כ עתה שלוקחים תינוקות של בית רבן מבית הספר וח"ו נשתכח התורה מישראל שאם אין גדיים אין תיישים וכן איתא במדרש רבה א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוספים לאו"ה כבלעם בן בעור וכבאנימוס בן גרדי אמרו להן יכולין אנו להזדווג לאומה זו אמרו להם לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהן אם התינוקות מצפצפין בקולם אי אתה יכולין להם ואם לאו אתם יכולין להם שכן הבטיחם אביהם ואמר להן הקול קול יעקב והידים ידי עשו כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין הידים ידי עשו וכ"ז שאין קולו מצפצף בבה"כ ובית המדרש הידים ידי עשו עכ"ל המדרש, והיינו דאיתא בגמרא (שבת קי"ח) שלא חרב ירושלים אלא על שביטלו בה תינוקות שב"ר שנאמר ואת חמת ה' מלאתי נלאתי הכיל שפוך על עולל בחוץ ודרשינן בגמרא מ"ט שפוך מפני שעולל בחוץ וכן איתא התם לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה ת"ח בודאי שלא היו דואגין עליהם למצא להם טרף וביותר מוטל חיוב זה על ראשי מנהיגי עדה שהם צריכין לחקור להמציא טרף לת"ח כדאיתא בגמרא (ברכות כ"ח) שאמר ר"י לר"ג אוי לדור שאתה פרנסו שאין אתה יודע בצערן של ת"ח במה הם ניזונים ובמה הם מתפרנסין ולכן ברוב קהלות ישראל קורין למנהיגי וראשי העם פרנסי' שהם צריכין להעמיד פרנסה לעניים ולת"ח שהם בתוכם וכן בכל מקום קורא הכתוב למנהיגי ישראל רועים משום דכמו דעיקר עבודת הרועה להמציא מקום מרעה לצאנו כן מחויבים המנהיגים להמציא טרף למי שאין לו, ובזה ראיתי ליישב הא דאיתא (שבת קי"ח) ארשב"י א"ר חנינא לא חרבה ירושלים אלא על שלא הוכיחו זא"ז שנאמר היו שרי' כאילים לא מצאו מרעה מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זא"ז והנה יש לדקדק לפי דרש הגמרא הכא איך שייך הסיפא דקרא לא מצאו מרעה ואין לומר דכך הוא הפי' בשביל שלא הוכיחו זא"ז בשביל כך לא מצאו וילכו בלא כח לפני רודף דא"כ אמאי נקט הני ב' מיני פורעניות דוקא דבשלמא אי לא אמרינן כדרש הגמ' י"ל דהנביא היה מקונן וחשיב ואזיל כל מיני פורעניות משא"כ אם כאן מתחיל הטעם של הפורעניות קשי' ועוד במדרש תנחומא והובא בילקוט על פסוק (ישעי' ג') ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו זקנים מה חטאו ר"ל דודאי זקן לא נקרא אלא זה שקנה חכמה ואם לא שיראתו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת ולא נקרא זקן אלא באם שיראתו קודמת לחכמתו ושפיר פריך זקנים מה חטאו אלא עם זקינים שלא מיחו בשרים ונמצא שחיוב התוכחה מוטל על הזקינים ולא על השרים ואיך קאמר הכא שהשרים היו כאילים והל"ל זקנים היו כאילים