אור לישרים קא

פנים ובין דרך למפרע הוא עשרה מורה על יום עשירי שהוא בחודש העשירי שהוא עשרה בטבת נמצא שכל הד' צומות מרמזים בהאי קרא מלמטה למעלה כסדרן כסדר הצרות דהיינו בתחלה היה י"ז בתמוז שבו נשתברו הלוחות וע"ז מורה אות ד של תיבת גיד ואח"כ היה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים וע"ז מורה אותו י של תיבת גיד, ומה שהובקעה העיר בי"ז בתמוז אין צריך להזכיר שכבר הזכירו שנשתברו בו הלוחות ומפני שחורבן הא' היה קודם צ"ג והב' היה אחר צ"ג וא"כ שני הצרות אלו שקולים הם שפעם א' זה מוקדם ופעם א' האחר מקודם לכן אין בהן קדימה ומרומזים בג' אותיות הנשארים וק"ל. ועתה דעו נא וראו שכל הצרות דעדו עלינו מרומז בהאי קרא לכן נראה דהטעם שכתוב בסיפא דהאי קרא הוא הטעם על כל הצרות דעדו עלינו ואציע כלכם מה דאיתא בזוהר הקדוש על האי קרא וז"ל, מאן דלעי באורייתא ולית לי' מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא על דא אורייתא דקא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא בכל יומי ויומי בגין דלית לן לאינון דלעאן בה על מה דסמכין ומלכות חייבא אתתקפא בכל יומו ויומי, ת"ח כמה גרם חובא דא דבגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין חלסין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית לי' שוקין ורגלין לקיימי עלייהו, פתח ויאמר ה' אלקים אל הנחש על גחונך תלך מה גחונך תלך דאיתברו סמכין דילי' וקציצי רגלוי' ולית על מה דקאים כד ישראל לא בעאן לסמכא לי' לאורייתא אינון יהבי לי' סמכי' ושוקין לקיימי ולאתתקפא בהו ת"ח כמה חכימי ועקימו אתחכם בהאי לילא ההוא דרכיב נחש לקבלא דיעקב דהא איהו הוי ידע דכתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו ואי פסיק קלי' דיעקב כדין והידים ידי עשו בג"כ אסתכל לכל סטרין לאבאשא לי' ליעקב ולאפיקי' קלי' דיעקב וחמי' לי' תקיף בכולא דרועין מסטר דא לסטר דא דאינון תקפאן דגופי' דאתתקף בינייהו וחמא תוקפא דאורייתא דאתתקף בכולא כדין וירא כי לא יכול לו מה עביד מיד ויגע בכף יריכו דאתחכי' לקבלי' אמר כיון דאיתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקפא וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך ובדא אתחכם לקבלא דיעקב דהא בגין דיתבר חילא דאורייתא אזיל ויתתקף עשו, וכד חזי דלא יכיל לי' לאורייתא כדין חלוש תוקפא דאינון דסמכין לי' וכד לא אשתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהיה הקול קול יעקב ויהיה הידים ידי עשו, עכ"ל הזוהר. מבואר דכל הצרות דעדו עלינו מרומזים בהאי קרא דע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך וקאמר כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה ר"ל דכל הצרות דעדו עלינו באו מכח דאיתברו סמכין דאורייתא ונראה לי דמשום דקאמר ע"כ לא יאכלו בני ישראל א"ת גי"ד ומרמז על ד' צומות כנ"ל והנשיה אותיות השנ"ה כמ"ש בעל העקידה ור"ל שבכל השנה יצומו אלו ד' תעניתים וגם ר"ל הטעם על אלו ד' תענית וקשה הלא יש עוד תענית לצום בכל שנה ושנה היינו יוה"כ ונקרא צום העשור וכו' ומפני שאין זה בא בשביל פורעניות כ"א לכפר דכתיב בעשור לחודש הזה תענו את נפשותיכם וגו' כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' לכן אחר שאמר כאן ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה קאמר אש"ר ע"ל כ"ף היר"ך שד' תיבות אלו הם ממש אותיות אך העשירי לכפר ר"ל שד' תעניתים אלו בהשנה הם מלבד יום הכיפורים שבא לכפר וראו שד' אותיות הראשונות של אלו ג' מילות אך העשירי לכפר דהיינו אך הע הם מרומזים בר"ת של אלו אשר על כף הירך ושלשה אותיות האמצעים של אלו שלשה מילות הם שרי הם אותיות האמצעים של מילות אשר על כף הירך וד' אותיות האחרונות של אלו ג' מילות הם לכפר המה סופי תיבות של ד' מילות של אשר על כף הירך ועתה נבאר הפסוק על הסדר דמעיקר קאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד דהיינו שיצומו בד' צומות וקאמר הנש"ה אותיות השניה ר"ל שבכל השנה יצומו אלו ד' ימים וקאמר אש"ר ע"ל כ"ף היריך אותיות א"ך העשיר"י לכפ"ר ר"ל שמלבד מה שיצומו אלו תעניות בשנה יש עוד צום העשירי ואינו בשביל פורעניות אלא לכפר וקאמר עד היום הזה ר"ל שד' צומות יצומו עד היום הזה ובעוונינו עדיין אנו צמים זה קרוב לשבעה עשרה מאות שנה ומה נתארך הזמן של היום הזה אכן כשלא יתקרי עוד היום הזה אלא ביום ההוא כדכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכן