אור גדול ט

בעלין של ע"ז ושיטתם תלוי' בגירסת הירושלמי הנ"ל וכמו שביאר הגר"א יו"ד (סי' קנ"ה ס"ק י"ב בדפוס קעניגסבורג **(הג"ה ומ"ש הגר"א שם כפי שיטתו לבאר הירושלמי הנ"ל דהירושלמי כיון במאי דקאמר בתר הכי זאת אומרת שאין מתרפאין מגילוי עריות וכו' דכוונת הירושלמי לראי' דאף בעלין סתם אין מתרפאין מהא דאין מתרפאין בגילוי עריות דהתם וודאי אין הרפואה תלוי' במה שהיא ערוה וכן לא שייך אימשוכי וכן בת"כ דמחלק בין שבת ובין נערה הא בשבת אין הרפואה תלוי' במה שהוא שבת כל דבריו בזה תמוהין מאוד דהא בגוף העבירה עצמה פשיטא דלא בעינן דהרפואה תהא תלוי' דוקא כמה שהיא עבירה וא"כ התם בגילוי עריות דהוא גוף העבירה עצמה להכי אין מתרפאין משא"כ בעלין של אשירה דאיננו עובר גוף עבירת פ"ו עצמה רק לאי בעלמא בהא דוקא בעינן שתהא הרפואה תלוי' בשל פ"ו דאתי לאימשוכי לגוף העבירה והעיקר בפי' הירושלמי כמ"ש הפני משה שם דהוא מלתא בפני עצמה וקאי אדלבתרי' יעו"ש וכן הוא להלן בירושלמי שם זאת אומרת. שאין מתרפאין בשפ"ד דקאי אדלבתרי' ואפשר שהיא איזה הוספה מתלמיד טועה שהרי בדפוס ווילנא שנדפס מחדש מכת"י הגר"א עצמו ליתא זה יעוי"ש ס"ק י"ב וס"ק י"ד מלבד זה הדמיון ע"ז לגילוי עריות תמוה דמתרי קראי ילפינן להו ואין ללמוד זמ"ז ועיין בפנים)** והנה הר"ן (פ"ב דפסחים ופ"ב דע"ז ופ' בתרא דיומא) והנ"י סנהדרין (פ' ב"ס) למדו דאף בעצי אשירה סתמא אין מתרפאין מגילוי עריות דמוכח דאף אביזריהא אסור מס"פ בן סורר גבי ההוא מעשה באדם שנתן עיניו באשה והפלה לבו טינא שאמרו חכמים ימות ועל תעמוד לפניו ערומה ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר ואמרו שם בגמ' דלמ"ד א"א ניחא אף דאלו הדברים בודאי לאו גילוי עריות ממש רק אביזרא דגילוי עריות ואפ"ה אסור ותימא מאי ראי' היא זו מגילוי עריות לע"ז דבשלמא אם היינו למדים תרוויהו מחד קרא הי' אפשר ללמוד זמ"ז אבל כיון דמתרי קראי ילפינן להו ע"ז מואהבת וג"ע משפ"ד א"כ מה ענין זה לזה דשפיר יש לחלק ביניהם דואהבת את ד' י"ל דדוקא היכא דאתו לאימשוכו אבל לולא זה איננו עובר עליו אבל ג"ע דילפינן משפ"ד אף בלא זה אסור דשפ"ד אפילו בלא גוף העבירה אסרינן מאי חזית וכעין דאיתא בתוספתא תרומות (פ"ז) וברמב"ם להלן קל ה') דאף למסור לעכו"ם דאיננו גוף שפ"ד רק גורם בעלמא אפ"ה אסור ואפשר דמינה ילפינן לג"ע אף בלא גוף העבירה משא"כ בע"ז דילפינן מואהבת וכן להיפוך אף אם נימא דבעצי אשירה בכל ענין אין מתרפאין אף בסתמא עכ"ז בג"ע י"ל דדוקא בגוף העבירה ממש אסור כמו בשפ"ד דדוקא בפלוני נהרג דנפשה הנטילת נשמה דפלוני אף דאינו אלא ע"י גרמא דידי' עכ"ז נעשה נטילת נשמה דפלוני ממש ושייך מאי חזית ה"נ בגלוי עריות אפשר דדוקא בנעשית גוף העבירה ממש ובדוחק אפשר דכיון דסתמא קאמר ר' יוחנן וכייל חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד כולהו בחדא מחתא מחתינהו אם בע"ז היינו אביזרהא ה"נ בג"ע וכן להיפך דמסתמא כיון דכייל להו סתמא איך שיתפרש חדא ה"נ יתפרש אינך] ונראה עוד דמוכרח ע"כ לחלק ביניהם אף לשיטתם דגם באביזרא אמרינן יהרג ועל יעבור, דהא הרמב"ן (ס"פ ב"ס) כתב דהא דקאקי ודימוניקי דיהבינן להו להנאת עצמן אף שבע"ז ואביזרהא ל"מ הנאת עצמן היינו משום דלפני עור לא מקרי אביזרי דע"ז והנה בשפ"ד נראה דאף בלאו דלפני פור נמי יהרג ואל יעבור כיון דעי"ז יהי' נהרג אחר שוב לא שייך להתיר משום וחי בהם דמאי חזית וכן מבואר בריטב"א פסחים (כ"ה א') באומר לישראל תן לי כלי זיינך שאהרוג ישראל זה ואם לאו אהרוג אותך שיהרג ועל יעבור אף דבזה ליכא רק לאו דלפני עור א"כ חזינן דאינן דומין וראיתי להלבוש יו"ד סי' קע"ז שכתב דעל לפני עור גם באלו ג' עבירות יעבור ועל יהרג מבואר דס"ל דאף בספ"ד בלאו דלפני עור יעבור ואל יהרג ולפע"ד נראה כמ"ש וכ"נ מהריטב"א וכנ"ל]. ואפשר לחלק קצת דבע"ז בלאו דלפני עור ליכא רק לאו דלפני עור ולא איסור המיוחד לע"ז משא"כ בשפ"ד דכל שאפשר להצילו עובר בלא תעמוד על דם רעך ובעשה דוהשבתו רק דכלא מעשה דידי' בשוא"ת יכול לעבור ע"ז משום פקוח נפש דידי' דשייך להיפך מאי חזית אבל במעשה דידי' מלבד הלאו דלפני עור עובר, ג"כ אהני איסורין הנ"ל דמיחדי בשפ"ד ומש"ה יהרג ואל יעבור ואיננו דומה לע"ז דליכא רק לאו דלפני פור ולא איסור המיוחד לע"ז וכל שיש איסורא דע"ז גם בע"ז יהרג ואל יעבור וא"כ שפיר דומין להדדי דבשפ"ד לאו דלפני עור לחוד לא משכחת לה וכנ"ל. עוד אני תמה על הר"ן הנ"ל דהא אף אם נימא דכל הנ' עבירות דומין להדדי מ"מ מאי ראי' מייתי מס"פ ב"ס דלמ"ד א"א ניחא דמוכח דאף דאיננו עובר גוף העבירה רק על לאו דלא תקרבו אסור ה"נ אף בעצי אשירה סתם דעובר על לאו דלא ידבק, דמה ענין זל"ז דהא אף באומר דוקא עלין של ע"ז עכ"ז הא אין המתרפא עובר רק על לאו דלא ידבק רק החילוק היא דבעלין סתם דליכא שייכות מינה לגוף העבירה דלא מצו למיתי מינה לגוף עבירת ע"ז ואינו רק לאו דלא ידבק בעלמא להני יעבור משא"כ במקפיד הרופא דוקא על עלין של ע"ז דע"ז הוא הגורם להרפואה דשייך אתי לאימשוכי ומצי למיתי לגוף עבירת ע"ז להכי אסור וא"כ י"ל דלאו דלא תקרבו דהוא לסייג לגוף העבירה וכדאיתא באבות דר"נ (ריש פ"ב) דהוא סייג דעשתה התורה לגוף עבירת ג"ע דמזה יכול לבוא לגוף העבירה א"כ שפיר דמיא למפקיד דוקא על עלין של ע"ז דבתרווייהו מצי למיתי מינה לגוף העבירה משא"כ בעלין סתמא דלא ידבק אינו אלא לאו בעלמא ולא לסייג לגוף עבירת ע"ז דלא מצי למיתי מינה לגוף עבירת ע"ז שפיר מצי להתרפאות, ואביזרא דג"ע דהוי לסייג כנ"ל דמיא לעלין של ע"ז בדוקא ועפי"ז נראה ליישב דפת הב"י דבסי' קנ"ה נראה דתופס לעיקר דדוקא במקפיד על עלין של ע"ז דכתבה תחלה בסתם ושיטה דאף בעלין סתם כתב בשם י"א דכה"ג הדיעה הראשונה תופס לעיקר כידוע וכ"כ הש"ך שם (ס"ק י"א) אלמא דבאביזרא מתרפאין ואלו בב"י סי' קצ"ה לענין למשש בדופק אשתו נדה ביש בה סכנה כתב דלשיטת הרמב"ם דלא תקרבו דאורייתא אסור משום אביזרא דג"ע ולהנ"ל א"ש דאף דהר"ן השווה אותם עכ"ז אינך פוסקים דס"ל דבעלין סתם מתרפאין ע"כ דמחלקי בזה כיון דמוכח מס"פ ב"ס דאביזרא דג"ע אין מתרפאין ע"כ דמחלקי בין אביזרא דג"ע לעלין סתם. ואכתי יש לתמוה על הב"י במ"ש שם דהרמב"ן דמתיר ביש בו סכנה היינו משום דאזיל לטעמי' דקריבה אינה אלא מדרבנן הא להנ"ל לשיטת רמב"ן מוכח מס"פ ב"ס דאף בדרבנן אין מתרפאין וע"כ דאין כוונתו לסמוך על הראי' דס"פ ב"ס א"כ שוב אף אי' קריבה דאורייתא י"ל דמתרפאין וכדמיון הר"ן דדמי' לעלין סתם. והנה הריב"ש (סי' רע"ה) להרא"ם בתשובה שהביא המל"מ כאן הוכיחו מס"פ בן סורר דאף בדרבנן באביזרא דג"ע אין מתרפאין מלישנא דפנויה היתה דליכא אלא איסורא דרבנן ולכאורה הדברים תמוהין מאוד דהא אדרבא מזו הגמ' מוכח איפכא דהא מקשה למ"ד פנוי' היתה מאי כולי האי ומתרץ משום פגם משפחה או שלא יהא בנות ישראל פרוצות בעריות וכבר תמה על הרא"ם במנחת חנוך (מצוה רצ"ז). וליישב דבריהם שלא יהי' תמוהין כ"כ נראה דפירשו בגמ' דמקשה למ"ד פנוי' מאי כולי האי היינו דאף איסור דבריהם ליכא לספר עם פנוי' ומאי איסור דרבנן איכא בזה ומתרץ שלא יהא בנות ישראל פרוצות בעריות מש"ה אסרו רבנן בזה הסיפור וממילא הוי אביזרא דג"ע ואין מתרפאין וא"כ שקלא וטרי' דגמרא אינו אלא למיהב טעמא