אור גדול פא

כלל, ולכן שפיר י"ל דלא גזר במקום מצוה וכיוצא, וגזר על כל ישראל כי מאור הגולה הי' בימיו מאורן של כל תפוצות ישראל, רק דאח"כ בדורו של רשב"ם ראו דגזירות ב' נשים לא נתפשטה ברוב ישראל וכמ"ש בת' מהר"מ אלשקר (סס"י צ"ה) דרוב הגולה לא קבלוהו, וא"כ לא עדיפא תקנת ר"ג מגזירת ח"י דבר דקאמר בע"ז (ד' ל"ו) דשמן ר"י נשיאה וב"ד נמנו עליו והתירו אף דאין ב"ד יכול לבטל כו' מטעם דבדק ברוב מקומות ישראל שלא נתפשטה, וכ"כ הרמב"ם (בהל' ממרים פ"ב) דכה"ג אף ב"ד קטן יכול להתיר, ולהכי אח"כ בדורו של רשב"ם דעשו חיזוק למקומות שנתפשטה התנו ליתן רשות לק"ר להתיר כשיראו טעם מבורר ונתנו רשות להק"ר שיעשו כפי דעתן דשפיר הי' יכולת בידם לעשות כן להתיר במקצת החרם דר"ג ולמסור הרשות לק"ר, דאף לעקור ולבטל לגמרי הי' כח בידם מטעם דלא נתפשטה וכנ"ל, אבל ח' ר"ג לבל לגרש בע"כ מבואר בת' הר"ן (סי' ל"ח) דפשט איסורו בכל ישראל א"כ לא הי' להדור האחרון רשות לשנות כלל ולהתיר במקצת רק באופן דלא גזר מתחילה לכך הניחוהו כמות שהוא, וזהו הטעם השינוי שבין אלו ב' התקנות על פי השערתי. א"כ מעתה לפ"ז שפיר י"ל כמהר"מ פדוואה והראשונים דח' ב' נשים לא גזר ר"ג במקום מצוה וכדומה וחילק בעצמו בתקנתו לפי שהוא בעצמו לא נתן רשות לק"ר להתיר כלל לכך הוכרח בעצמו לחלק לבל לגזור במקום מצוה, ובדורות שאחריו לא הוסיפו לגזור במקום שלא גזר ר"ג רק אדרבא הקילו ונתנו רשות להק"ר להתיר בטעם מבורר מחמת דלא פשט איסורו וכנ"ל. ומעתה נראה בניד"ד דכ' כת"ר דהדבר בלתי אפשרי להבעל להשיג היתר מק"ר מפני עניותו וגם א"א לו לזוז מביתו בשביל אביו הנשען עליו, הי' נראה לצדד להתירו בלי ק"ר. חדא מטעם שמא מתה, אחרי דזה זמן רב שלא נשמע מאתה, דיש למצוא אמתלאות לזה בדרכים רחוקים עכ"ז בוודאי יש להחשיב זה לס', וכעין שכ' הנוב"י מה"ת (סי' קמ"ו) באבה"ע שהביא כת"ר ג"כ, ואף שאיננו דומה כ"כ להתם מ"מ נראה דגם בכאן יש לחשוב זה לספק, [ומכ"ש דלפי מה שנתבאר לעיל דחדר"ג דינו כדברי סופרים דספיקו להקל יש לצרף דעת הפוסקים דספק דרבנן אף באיתחזק איסורא להקל יעוי' כו"פ (סי' ק"י) ובפמ"ג דבדבר שאי"ל עיקר. מה"ת יש סברא להקל אף באיתחזק] ב', מטעם דיש להחשיבה מורדת דנתבאר לעיל דאי"צ ק"ר, והג', אף אם איננה מורדת, דלמא גם לדבר מצוה אי"צ ק"ר וכמו שנסתפק מהר"מ פדוואה. וכ"ז מעיקר הדין, אמנם מצד המנהג הא נהגו בו איסור לבל להתיר בלי ק"ר אף בזינתה וכמ"ש השבות יעקב ח"א (סי' ק"כ) וכמו שהבאתי בראש מכתבי מברית אברהם ונודע בשערים. אמנם כל זה בוודאי חי', אבל בניד"ד דיש להסתפק שמא מתה דאף דאיכא חזקת חיים עכ"ז מה שלא נודע ממנה זה זמן רב עושה זה לס', וכמ"ש הנוב"י מה"ת אבה"ע (סי' קמ"ו), ואף דהלכה מחמת קטטה ובושה עכ"ז במשך זמן רב כזה איך לא שלחה מכתב לדרוש בשלום הבנים ובנות ואם לא רצתה לכתוב לבעלה איך לא דרשה מהרב דעיר ומעשים בכל יום שבאים אלי מכתבים כאלו לדרוש על שלום משפחה ואי משום שאינה יודעת לכתוב היתה מבקשת מא' לכתוב עבורה ועוד דברים כאלו אשר הדברים מראין שאינה בחיים. ובפרט דכבר נתבאר דמעיקר הדין אף אם היא בחיים מותר בלא ק"ר ואינו רק ממנהגא, א"כ כל שיש להסתפק אף נגד החזקה יש להקל, דאף בדרבנן שאי"ל עיקר מה"ת דעת כמה פוסקים להקל אף באיתחזק, ע"כ מכל הלין טעמי יש לצדד להתירו בלי ק"ר. אמנם לאשר הוא נגד המנהג אין ברצוני לסמוך ולהתיר עד אשר יסכימו עוד שני גדולי הדור המפורסמים וגם כת"ר אזי הנני נמנה ג"כ ודרינא שיבא מכשורא ויושיב כת"ר ב"ד של שלשה ויתירו לו הח' וישליש גט, וגם בענין התחייבות הכתובה יעשה בטוחות. ובפרט דנראה דהא דהנוב"י במה"ת (סי' ז' וסי' ו') החמיר בזה היינו משום דבזמנו הותחל הדור להיות נפרץ ועליו הי' מוטל לגדור גדר ולעמוד בפרץ ולכן נטה להחמיר בכמה תשובות בענין חדר"ג וגם ביו"ד (סי' קמ"ו) לא רצה להסכים עם חתנו הגאון אף שחתנו התירה בצירוף עוד רבנים כמבואר בתפארת צבי (סי' ל"ט) הנ"ל, אבל עתה בעוה"ר שהפרוץ כבר מרובה על העומד אין להחמיר עוד דאדרבא מוטב שיאכלו תמותות שחוטות כו' ויקבל ברכת החוה"ש מאדה"ש כנפשו ונפש ידידו דושו"ט ירוחם יהודא ליב החופ"ק. סימן ה. ע"ד השאלה שנשאלתי מאת הרב הצדיק וכו' מבריסק ע"ד בנו שנשא אשה אשר אחר החתונה ראה כי בכל חודש שבוע אחד יושבת בדודה ועצובה ובמרה שחורה ולא ידע מה זאת כי אמרו לו מקרה היא פעם אמרו חולי קדחת הוא ופעם אמרו כן דרך נשים מכאובי הוסת והאמין להם כי הי' רך בשנים ולא הודיע לאביו כי לא רצה לצערו, אמנם כאשר ארכו לו שם הימים ערך שנה וראה כי החולי מתמיד ידע כי לא טוב הדבר להחריש אזי הודיע הדבר לאביו הרב הנ"ל, ואביו שלח ולקחה לבריסק לעסוק ברפואות והיתה אצלו עשרה שבועות, ואז הי' אב"ד דבריסק הרב הגאון ר' צבי אורינשטיין נ"י אשר כעת הוא אבד"ק לבוב וסיפר לפניו כל הענין ושהאשה הנ"ל אמרה בפני חותנה ובעלה ובפני הדאקטער כי לפעמים תחשך ראות עיני' וסימור בראשי אברי' ועוד סימנים קשים ר"ל וחששו אולי הוא מין ממיני חולי הנכפה ר"ל, ושאל מאת הרב הגאון הנ"ל איך להתנהג, ואמר להם שיביא הדאקטער אצלו והוא ידרוש ממנו המחלה, אמנם הרב אבי הבעל סירב בזה לאשר חשש אולי יהי' זה נגד כבוד הגאון הנ"ל כי אולי יהרהר מי אחריו, ע"כ אמר לו הרב הגאון הנ"ל שידרוש בעצמו מהדאקטער ולמדהו איך לשאול מהדאקטער ע"ז המחלה בלשון ליטיין. ושאל ע"ז מהדאקטער ואמר כי איננו זה המחלה. אמנם מהות המחלה לא אמר הדאקטער כי דרך זה הדאקטער שלא לעשות פרידה בין זוג ע"כ לא אמר לו מהות המחלה. והרב אבי הבעל דרש אז עצת הגאון הנ"ל אם לעשות גט ואמר לו מאחר שאיננו מחולי הנכפה מן השמים ירחמו. וכן הי' כי בנסעה אז מבריסק הוטב מצבה ונעשית ככל אדם ונתרפאית מהיות עוד שבוע אחד לחודש. ואח"כ נתעברה ולא היתה הבריאה בענין אחר וכתבו להרב אבי הבעל הנ"ל לדרוש מהדאקטער עלי' ובבואו אליו והזכירו לו שמה ומקומה אמר אצלו בלשון אשכנז בזה"ל יא דיא פון זינינע ואז נודע להרב הנ"ל מהות המחלה וירדו הדברים חדרי בטנו אמנם לבנו לבעל האשה הנ"ל. לא הודיע מאומה כי חשב אולי ירחם ד' ולמה ימאסה לפניו ע"כ ניחמו עד אשר לא ידע לחשוב רעה. ויהי בעת לדתה הולד הראשון יצאה מדעתה איזה שבועות ורצה הבעל ליסע משם ועכבוהו. באמרם זה נקרה לפעמים ליולדת ונתפתה. והיא שבה לאיתנה וילדה עוד שני ולדות, ולא הי' הבעל בביתו. ודימו כי היו שני הלידות בטוב ובקיץ העבר נודע להם כי גם אז יצאה מדעתה. אחר כן ילדה ולד הרביעי ויצאה מדעתה ר"ל באופן קשה ומר בשבירת כלים וקריעת בגדים וחילול שבת ומשמירת נדות אין לדבר. והיתה עומדת קשורה בשלשלת וארכו הדברים יותר מחצי שנה. והבעל עם הילדים היו כל הזמן הנ"ל בסכנה עצומה ממנה. אין להעלות תלאותיו אשר עברו עליו בזמן ההוא על הכתב. עד אשר רחמו עליו אנשי חסד אשר התגוררו שמה ויושיעו לו להפרד מהצרה ולבוא אל אביו הרב הנ"ל בעוד היתה באמצע חלי' ואז נפרד ממנה והוא בבית אביו הרב הנ"ל זה שנה חמישית. ומעת פרידתו לא ידעו כמה משך עוד החולי ואיך היא בריאותה באלו השנים ולא יתנו אמון אשר היא בקו הבריאות כראוי גם חוששים לחזרה אם תלד עוד וכל חזרה היא קשה מהראשונה. ומבואר