אור גדול פ

הבי"ש (סי' א' ס"ק כ"א), זזו בממ"נ ספיקו מותר, דאם גזר לעולם ספיקו מותר מטעם דהוי כשאר איסורי חז"ל, ואם לא גזר רק עד סוף אלף החמישי ממילא אינו אלא מנהג עכשיו וספיקו להקל]. ולהרמב"ן יש להקל מטעם דהוי על הנולדים כמ"ש הנוב"י הנ"ל אף אם נימא דהאי דברי קבלה הוי הלמ"מ דגמרא גמירי לה אפ"ה ספיקו להקל וכנ"ל [ואף דנתבאר לעיל מסוטה ומחולין דשבועת אברהם לאבימלך ושבועת יוסף לישראל היו מחוייבים לקיים עכ"ז ג"ז אינו מבואר בתורה דמחוייבים לקיים רק דהגמ' אמר כן ואפשר ג"כ דהוא מקבלה הנ"ל]. יב) ונראה להביא ראי' לזה דהנה מעולם מצינו שנהגו לעשות איסורן בחרם ושמתא כעין דמצינו ביהושע ארור האיש אשר יבנה את יריחו (יהושע ו') ארור נותן אשה לבנימין (שופטים כ"א) ארור האיש אשר יאכל לחם (שמואל א', י"ד) וגם לחז"ל מצינו פ' מרובה (פ"ב ב') ארור האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית, א"כ כיון דהורגלו בזה פשיטא דגם חז"ל עשו כמה פעמים תקנות וגזירות ואיסורין שלהם בח' ושמתא ובפרט היכי שרצו לאלם ולחזק תקנתן, וא"כ איך פסקו למלתייהו בכלל מונח בכ"מ דס' דרבנן לקולא, דאותן הגזירות שגזרו בארור [דבו נידוי וחרם כדאיתא שבועות (ד' ל"ו)] להוי כספק ח' דאזלינן לחומרא, וגם איך לא אשתמיטו חז"ל לאשמעינן בשום מקום אופני גזירתן איך היו אם בח' אם באיסור בעלמא אם הי' נ"מ לענין ספק. והדברים רחוקים מאוד לומר באמת דלא אירע בשום פעם דגזרו תקנתן ואיסורן בח' דזה לא מסתבר כלל אחרי שמצינו שהיו רגילים בזה. וגם מצינו בשביעית (פ"ח מ"י) האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר, ויעו"ש ברע"ב וברמב"ם דאינו אלא מדרבנן, ובוודאי דס' פת כותי דאזלינן להקל ככל ס' דרבנן, ובילקוט שמעוני (מלכים ב' קפיטל י"ז סי' רל"ד) איתא דיען שהכותים בטלו בנין ביהמ"ק קבצו עזרא וזרובבל ויהושע את. כל הקהל י"ג מאות כהנים ושופרות בידם ונדו את הכותיים ובח' ב"ד התחתון ובח' ב"ד העליון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר כו' יעושה"ט [ובס"ה ל"ת בפרקי דר"א בנוסחא שלפנינו נכתבו הדברים בקוצר ונחסרו הדברים שנידו עליהם, וזה גרם להתוי"ט פ"ח דשביעית מ"י הנ"ל שכ' דמכאן אמרו מהנך דאמרו לפני ר"ע נתייסדו וסמכו על הנידוי דבימי עזרא אבל בימי עזרא לא גזרו על פתן ונדחק שם בדברי התוס' וגרם לו שלא ראה דברי הילקוט הנ"ל], וא"כ מבואר שגזרו על פתן בח' ונידוי ואפ"ה לא הודיעו לנו חז"ל במתני' וגמ' אופני הגזרה, רק סתם אמרו דפת כותי אסור ומשמע דדינו כשאר איסור דרבנן דספיקו מותר [אמנם יש לדחות קצת דזהו שדקדק במתני' כאלו אוכל בשר חזיר, שדקדקו הרע"ב ורמב"ם וכתבו דלאו דוקא, ולהנ"ל י"ל דהשמיענו בזה דהוי איסור חרם דאורייתא, אמנם הא בחולין (י"ג א') איתא דפת מין כפת כותי וזה. בוודאי אינו אלא דרבנן ומשמע דדיניהן שווין וא"כ גם ס' פת כותי מותר כס' פת מין]. ובשבת (ק"י א') דלמא חיויא דרבנן טרקי' דל"ל אסוותא דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש א"ל אין דכי נח נפשי' דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטי' אסא וכו' ופירש"י דלמא חיויא דרבנן כו' שעבר על הנידוי חכמים כו' אלמא אף דאיתא בגמ' סתם גזר עכ"ז פירושו דהגזירה הי' בנידוי וח', וגם הקרא דפורץ גדר דמייתי גמ' שם מייתי לי' נמי בכמ"ד על כל תקנות חז"ל [ובריש מס' כלה הכריז ראב"ע בג' מאות שופרות ואמר כו' כל השוחה בכלה כשותה בזונה כו' משמע ג"כ דהי' בח' מדהזכיר בשופרות, אמנם אפשר דהי' לפרסומי מילתא וכעין דמצינו (בע"ז מ' א' ונ"ז ב') דנפקי שיפורי ושרי דמבואר דהיו רגילין בשופרות לפרסומי מילתא] א"כ מצינו לפעמים דגזרו ואסרו בארור ובנידוי ובח', ובוודאי הי' כזה כמה גזירות ואיסורי חז"ל, ואפ"ה נתנו כלל מונח דס' דברי סופרים להקל. זה נראה ראי' מכרעת דאף בתקנה שנעשה בח' אפ"ה אזלינן לקולא בס' וכנ"ל. יג) ומצאתי בת' מהרי"ל (סי' צ"ו) דהי' שם איזה שאלה על הקידושין דכ' דעל האיש עשה מעשה בעצמו והתיר לו לישא בלי שאלת רבותיו משום דאפילו בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן וכ"ש בתקנת ר"ג דקיל טפי אבל האשה אין להתיר עד שיתירו רבותיו יעו"ש. וידוע דמהרי"ל קשיש טובא ממהרי"ק כמו שבירר בת' חכ"צ (סי' קכ"ד) וסמך שם על ת' מהרי"ל הנ"ל נגד המהרי"ק לענין ארוסה וכ' שם דרבותיו של מהרי"ל ששאל מהם מהר"ש ומהר"א ששתקו לו בוודאי נמי ס"ל הכי יעו"ש בחכ"צ ומעתה הדברים קו"ח לענין ס' דהוא להקל דמדשתקו לו רבותיו אודויי אודו לי', דבלא"ה פשיטא דלא הו"ל למישתק דלא ליפוק מינה חורבא להקל במקום ס', וא"כ נראה פשוט דיש לסמוך על המהרי"ל ורבותיו מהר"ש ומהר"א דס' בח' דר"ג לקולא נגד המהרי"ק. גם החכם צבי (בסי' קי"ז) כתב דברור דאזלינן לקולא בחדר"ג שאיננו איסור תורה. גם מצאתי בשו"ת תפארת צבי להגאון אבד"ק אה"ו על אבה"ע (סי' ל"ט) שהגאון ר' יוסף זצ"ל חתנו של הנוב"י ששאל מן הנוב"י כנ"ל (אות י"א) שאל שאילה זו גם מהגאון תפארת צבי הנ"ל והעלה שם דאף דס' חרם אזלינן לחומרא מ"מ בס' בחדר"ג אזלינן לקולא משום דהוי ס"ס דלמא כלה הזמן דלא גזר רק עד סוף אלף החמישי ואף אם לא כלה דלמא בכה"ג לא גזר יעו"ש שהאריך קצת בזה. וכיון שנתבאר דבס' אזלינן לקולא ממילא בניד"ד יש להתיר לו לישא אחרת מטעם דאיכא ג' ספיקות וכמו שנתבאר (באות י'). יד) ועתה נחזי אם יש מקום להתיר בלי ק' רבנים או דבעינן ק"ר דוקא. הנה במורדת משמע מכל הפוסקים דהתירו דאי"צ לק"ר, וביותר מבואר כן במהרי"ק (סוף שרש ס"ג) דכתב להחמיר משום קלות ראש דכשהקדיח תבשילו יאמר שמרדה וישא אחרת יעו"ש, ואם הי' צריך ק"ר לא הי' שייך חשש זה וכמ"ש שם המהרי"ק בעצמו דכשנעשה עפ"י טובי הקהל לא שייך לחוש בזה וכ"ש עפ"י התרת ק"ר, ומוכרח דהמתירים במורדת התירו בלא ק"ר, וכן עשה מעשה הרב המהרשד"ם (סי' ק"כ) ותלמידו בת' לחם רב (סי' נ"ה) יעוי"ש. וגם בלדבר מצוה נסתפק בת' מהר"מ פדוואה (סי' י"ג) דאפשר דלא בעינן ק"ר רק במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה בו התקנה אך חלתה רק יש צורך וטעם מה להתיר בזמן מה מן הזמנים עפ"י טעם מבואר שיראה להם, אבל במקום שנוכל לדין כי בכאן לא תיקן אי"צ לק"ר. וראיתי להתפארת צבי (סי' ל"ח) הנ"ל שכ' וז"ל אך אמת הוא שכל הפלפול של הראשונים אי תיקן ר"ג במקום מצוה הי' טרם שביארו דיש היתר ע"י ק"ר אך עכשיו שזכינו לדברי כל בו שיש היתר ע"י ק"ר ממילא ידענו כי תיקון אף במקום מצוה ולא ביטל המצוה שהרי מסר לחכמי הדור להתיר כשיש צורך וכו' יעושה"ט, ולדבריו א"כ גם במורדת ניבעי ק"ר. ולא משמע כן מכל הפוסקים, וגם גוף דבריו אינם מוכרחין כלל. דהנה באמת יש להבין מ"ט חילק ר"ג זצ"ל בין אלו ב' התקנות שתיקן דלענין לגרשה בע"כ לא התנה להתיר ע"י ק"ר ולמה התנה כן לענין ב' נשים, והתפארת צבי שם נרגש בזה ונדחק. ע"כ הי' נראה לשער בזה דהא דמבואר בכל בו ובסוף ת' מהר"מ מרוטנבורג דתקנת ר"ג שלא לישא ב' נשים אין להתיר רק בק' אנשים מג' ארצות איננו תקנת ר"ג בעצמו רק מהרבנים האחרונים דבתר הכי כגון ר"ת ורשב"ם וסייעתם שאר חכמי דורם, והיינו דבאמת ר"ג בעצמו גזר ב' הגזירות בשווה שלא לגרש בע"ב ושלא לישא ב' נשים ולא חילק ביניהם