אור גדול עו

וע"כ מוכרח דגמ' דידן פליג על הירו', אמנם ס"ל להראבי' דאינו מוכרח מהגמ' דידן דפליג על הירו', רק על ר' חיננא שם דס"ל דאף בחלה ואח"כ ברח משלים משום דא"ל אי הוית גבאי אינשמת בפריע, דהגמ' דידן לא סבירא לי' האי סברא, אבל על רב חיי' בר אדא דאמר שם דברח ואח"כ חלה משלים משום דו יכול למימר אלו הוית גבאי לא אבאשת ע"ז אינו מוכח מהגמ' דידן דפליג, דהנה על הא דמוקי בהירו' האי דנדה דווקא במרדה עד שלא באת לנדה כתב הרא"ש בכתובות (פ"ה סי' ל"ג) דלא משמע הכי בגמ' דידן מדפריך נדה בת תשמיש היא יעו"ש, וא"כ ס"ל להגמ' דידן האי אפי' נדה היינו אף שהתחיל המרד בימי חלי' ולהכי פריך שפיר חולה בת מלאכה היא משום דמיירי בחלתה ואח"כ מרדה דכה"ג ס"ל להגמ' דידן דלא הויא מורדת, אבל במרדה ואח"כ חלתה שפיר י"ל דמודה להירושלמי וכנ"ל. ולהנ"ל מוכח מראבי' דס"ל בנדה כהרא"ש דאף בנעשית נדה ואח"כ מרדה, דאם נימא דנדה דוקא במרדה ואח"כ ראתה וא"כ גם חולה י"ל נמי דמיירי במרדה ואח"כ נעשית חולה, א"כ מאי פריך בכתובות (שם) חולה לאו בת מלאכה היא, הא יכול לומר אם לא מרדה לא היתה נעשית חולה, וכמבואר בירו' דקידושין, וא"כ יהא מוכח מגמ' דילן גם בזה דלא כהירו', וא"כ איך הביא הראבי' מהירו' למרדה ואח"כ נעשית חולה שאינה ראוי' לתשמיש דהויא מורדת כדאמר הירו' בעבד דברת ואח"כ חלה משלים מטעם אלו הוית גבאי לא אבאשת הא מוכת מגמ' דילן דל"א הכי וכנ"ל, וע"כ דגמ' דילן מיירי במרדה בחלי' ומש"ה חולה לאו בת מלאכה היא וא"כ ממילא מבואר דנדה נמי אף במרדה בימי נדתה דאי נדה דוקא במרדה מקודם נדתה א"כ תולה נמי מיירי בכה"ג ומאי פריך וע"כ כנ"ל. ודברי הד"מ באבה"ע (סי' ע"ז ס"ק ט"ו) וכ"כ שם הח"מ (ס"ק י"ח) שלהראבי' דוקא במרדה קודם ימי נידותה אבל בתוך ימי נידותה לא הויא מורדת תמוהים כנ"ל, דמוכח דס"ל להראבי' כהרא"ש דאף במרדה תוך ימי נידותה הויא מורדת משום דס"ל דנדה שייך פת בסלו משא"כ בחולה כנ"ל. ו) ומה נעים ליישב עפ"י הנ"ל קו' המל"מ (ספ"ב מעבדים) על הרמב"ם דהשמיט לענין עבד דברי הירושלמי קידושין הנ"ל בחלה ואח"כ ברח וברח ואח"כ חלה דמשלים. ולפי הנ"ל אשה"ט דהרמב"ם סובר כמסקנת הירו' קידושין דאין לחלק בין ברח ואח"כ חלה לחלה ואח"כ ברח דאם אמרי' אלו הוית גבאי לא אבאשת ה"נ י"ל אי הוית גבאי אינשמת בפריע וא"כ כיון מוכת דמגמ' דילן בכתובות (דף ס"ג) דלא אמרינן הסברא דאינשמת בפריע וכנ"ל א"כ ממילא דה"נ לא אמרינן הסברא דלא אבאשת, וגם י"ל דסובר דמוכח מכתובות דגם הסברא דלא אבאשת לא אמרינן דאל"כ מאי מקשה למאן דאמר מורדת ממלאכה חולה בת מלאכה היא לוקים לה במרדה ואח"כ חלתה, א"ו ס"ל דגם הסברא לא אבאשת ל"א, והא דבחולה שאינה ראוי' לתשמיש הויא מורדת כמבואר ברמב"ם הל' אישות (פי"ד הל' י"א), היינו משום דגם בחולה ס"ל דשייך הסברא דפת בסלו וכמו שיבואר להלן בשם הרשב"א [ודלא כהתוס' הנ"ל] וגבי מלאכה לא שייך הסברא דפת בסלו כמ"ש הרשב"א ושפיר פריך אי איירי במרדה ואח"כ חלתה, ואשה"ט. ז) אמנם מאוד יש לתמוה עפ"י הנ"ל על הרשב"א דסותר א"ע מחי' לקידושין לחי' בכתובות המובא בשמ"ק [דחי' הרשב"א לכתובות שבחמש שיטות הם להרמב"ן ולא להרשב"א כמבואר להמעיין בשמ"ק לכתובות] דבחי' הרשב"א לקידושין (ד' י"ז) הביא בפשיטות דברי הירו' להלכה דבין ברח ואח"כ חלה ובין חלה ואח"כ ברח משלים משום דאמרינן לא אבאשת ואינשמת בפריע ובכתובות (ד' ס"ג) הביא בפשיטות לדברי הירו' דדוקא במרדה קודם נידות ודן מינה לחולה משום דסובר דחולה מיירי דאינה ראוי' לתשמיש ואפ"ה למ"ד מתשמיש ניחא משום פת בסלו כמו בנדה אבל לענין מלאכה ל"ש פת בסלו וא"כ חולה נמי מיירי דוקא במרדה קודם חלי' אבל חלתה ואח"כ מרדה לא יעושה"ט. והנה אין להקשות כיון דסובר דבעבד אף בחלה ואח"כ ברת משלים א"כ במורדת נמי אף בחלתה ואח"כ מרדה תהא מורדת דהא מדמי להו בירו' קידושין להדדי דז"א קו' די"ל דהא הרשב"א כתובות ביאר הטעם בחלתה ואח"כ מרדה וכן בנדה בראתה ואח"כ מרדה דלא הויא מורדת משום פת בסלו מטעם דאמרי' דרצתה לשחק בו והוי פת בסלו וא"כ ממילא דאשה"ט דבאשה דהא מורדת בבית הבעל בדיבור לבד אמרי' דרצתה לשחק בו ודיבורה לא מעלה ולא מוריד א"כ לא הויא מורדת כלל וממילא ל"ש הסברא דאינשמת בפריע משום דהוי כאלו לא אמרה כלל, אבל בעבד ל"ש דרצה לשחק באדון משום דעשה מעשה וברח א"כ בוודאי לא כיון לשחק [וכעין דאמרי' ב"ב (ל' ב') וגיטין (ד' ס"ז) דדיבורא אמרי מעשה לא עבדי וכעין זה נמי ביו"ד (סי' קפ"ה) דלבשה בגדי נידות ל"מ אמתלא וה"נ דכוותי'] ומש"ה אף בימי חליו הוי מורד וצריך להשלים משום הסברא דאינשמת בפריע וא"ש. [אמנם דברי הראבי' שבאות ה' הא דנקט מרדה ואח"כ חלתה שהקשתי לעיל מהירו' א"א ליישב בזה משום דמשמע דהראבי' מיירי ג"כ דברחה מבית בעלה כמבואר מלשונו וא"כ שוב דמיא לעבד אף בחלה ואח"כ ברח.] אמנם יש לתמוה על הרשב"א דאיך יפרנס דברי הגמ' דכתובות דפריך למ"ד ממלאכה חולה בת מלאכה היא כיון דלדידי' מיירי הברייתא במרדה ואח"כ חלתה א"כ אף למ"ד ממלאכה לק"מ דאף דבמלאכה לא שייך הסברא דפת בסלו מ"מ שייך הסברא דלא אבאשת. דבשלמא על הריטב"א קי' ועל תוס' ר"י הזקן שנדפס כעת בש"ס ווילנא דפסקו ג"כ כירו' קידושין ל"ק עלייהו מהא דכתובות משום דלולא דברי הרשב"א כתובות הנ"ל הי' אפ"ל דגמרא דידן לא ס"ל כהירו' בהא דנדה דאף דמרדה בעת נידתה דהיינו ראתה ואח"כ מרדה הויא מורדת והיינו דאף דרצתה לשחק בו, מ"מ על השחוק גופי' הויא מורדת משום דעבור זה אי"ל פת בסלו, וא"כ כ"ז למ"ד מתשמיש אבל למ"ד ממלאכה דבמלאכה לא שייך פת בסלו א"כ קשי' במרדה בעת חלי' אמאי הויא מורדת דכיון דלאו בת מלאכה א"כ ממילא אמרינן דרצתה לשחק בו, ול"ש הסברא דאינשמת בפריע וכנ"ל. אבל הרשב"א עצמו דפסק כהירו' דדוקא במרדה קודם נידתה משום דבעת נדתה דאמרי' דרצתה לשחק בו חשיבא פת בסלו ג"כ והברייתא איירי דמרדה קודם חלי' וקודם נדתה, וגם פסק כירו' דקי' הנ"ל דאמרינן לא אבאשת ואינשמת בפריע איך יפרנס זו הגמ' דכתובות וכנ"ל והדברים מתמיהים דסותר עצמו דידי' אדידי' [אמנם מצינו כיוצא בזה כמה פעמים בדברי הראשונים דבילדותם סברי הכי ובזקנותם חזרו בהם וא"כ אפשר דבאמת סתרי אהדדי]. ואפשר ליישב קצת די"ל דס"ל להגמ' לפשיטות דחולה דומיא דנדה, דאם נדה מיירי בעת נדתה גם חולה מיירי בעת חלי' ואם נדה מיירי בהמרידה קודם נדתה גם חולה מיירי בהכי, וא"כ א"ש דברי הגמ' בכתובות דבשלמא למ"ד מתשמיש א"ש משום דבין נדה בין חולה מיירי דמרדו קודם אבל למ"ד ממלאכה א"כ לפ"ז פשיטא דנדה מיירי אף דהתחלת המרידה היתה בעת נדתה דכיון דחזיא למלאכה א"כ פשיטא דהויא מורדת [דגדולה מזו נתקשו הראשונים מאי אפילו נדה לפ"ז] א"כ מסתמא ה"נ בחולה אף במרדה בעת חלי' א"כ קשי' חולה בת מלאכה היא דהא במרדה בעת חלי' אמרי' דרצתה לשחק בו וממילא דל"ש הסברא דאינשמת בפריע וא"כ זה בזה תליא דא"א לומר דמיירי במרדה קודם רק אי מיירי בתשמיש אבל אי מיירי ממלאכה ע"כ דמיירי אף בהמרידה אח"כ. אמנם הדברים רחוקים קצת מפשטן ונוטים קצת ע"ד פלפול, וגם אי אפשר להעמיס זה ברשב"א דכתב דבתשמיש