אור גדול עד

נכסי דבעל תמרוד ותתפוס בנכסים ותאכל ותחדי, ותי' דאין זה שמחה אחר דבידו לעגנה ולא ליתן לה גט, אע"ג דאיהו נמי מתעגן בתקנת ר"ג מ"מ איהי נמי מתעגנא, וכ"ש לדברי ראב"ן שמתירו לישא אחרת והיא לבדה תתעגן יעושה"ט, וא"כ מבואר דמיירי דהיא מורדת ומבקשת גט ממנו אך דהוא מעגנה ואיננו רוצה ליתן גט, בזה ס"ל לההגהות מרדכי ות' רשב"א הנ"ל דאיהו נמי מתעגן ואין מתירין לו לישא אחרת, משום דלמה לנו להתיר תקנת ר"ג כיון דהיא מרוצית לקבל גט, א"כ אפשר לו לישא בהיתר דיגרשנה וישא לו אחרת, והראב"ן ס"ל דבשביל שתווסרנה הנשים קנסינן לה להתירו באחרת והי לבדה תתעגן, וא"כ כל מחלוקותם אינו אלא בגוונא דהיא מרוצית בגרושין והוא אינו רוצה לגרשה, אבל בגוונא דהרמ"א דאינה רוצית לקבל גט, דיהא מוכרח להתעגן אם לא נתיר לו תקנת ר"ג, שפיר י"ל דלכ"ע מתירין לו לישא אחרת דכיון דסוף סוף אנו מוכרחים להתיר לו תקנת ר"ג או לגרש בע"כ או לישא אחרת, א"כ מה לי זה או זה. והח"מ והבי"ש כתבו, דלהיש חולקים אין מתירין לו לישא אחרת רק לגרש בע"כ. והדברים מתמיהים, דמאין הרגלים לחלק בתקנת ר"ג בין לגרש בע"כ ללישא אחרת, דכבר נתבאר דבמקור דברי היש חולקין מבואר דמירי בגוונא דמרוצית לקבל גט, דאזי אין שום הכרח להתיר לו תקנת ר"ג, דיגרשנה מדעתה וישא אחרת, אבל בגוונא דהרמ"א דאינה רוצית לקבל גט, דסוף סוף מוכרחין אנו להתיר לו תקנת ר"ג, שפיר י"ל דאין נפ"מ בין לגרש בע"כ בין לישא אחרת ולכ"ע מתירין לו לישא אחרת בכה"ג וגם מה שנרשם אצל היש חולקין ת' מהרי"ק (סי' ס"ג), ג"כ אין ראי' להמעיין, דשם מתחלה מיירי ג"כ בהיא מרוצית לקבל גט דאזי אין הכרח להתיר לו תקנת ר"ג וכנ"ל, ובסוף הת' שם דמיירי באין נותנים לו הנדוני' ואינה רוצית לקבל גט באמת התיר שניהם או לגרש בע"כ או לישא אחרת ויעויין בנוב"י (מה"ק אבה"ע סי' א'), דנחלק שם, עם הגאון השואל דס"ל דלגרש בע"כ קיל מלישא אחרת והביא ראי' מת' מהר"ם פדוואה (סי' י"ג), והנוב"י נחלק עליו דאדרבא לישא אחרת קיל מטעם די"א דכבר כלה הזמן משא"כ ח' דבע"כ, ומהרמ"פ לא כ' רק בעוברת על ד"ת יעושה"ט ונפלאתי עליהם שלא הרגישו מדברי הבי"ש והח"מ כאן, דביארו בדעת היש חולקין דלגרש בע"כ מתירין ולא לישא אחרת א"כ מבואר דס"ל דלגרש בע"כ קיל. גם מ"ש הנוב"י דמהרמ"פ לא כ' רק בעוברת על ד"ת ג"כ תמוה מאוד, דהא מהרמ"פ כ"כ על הנמ"י דקאי על שהה י' שנים יעושה"ט. אמנם גוף דברי מהרמ"פ דהוציא כן מהנמ"י תמוהים, דהנ"י מחלק בין לא ילדה כלל לילדה זכרים או נקיבות לחוד, וכבר תמהו עליו האחרונים כמו שהביא בכתונת פסים על הנ"י שם, וא"כ אין שום מקור לחלק בין גירושין בע"כ ללישא ב' נשים. ודברי הח"מ והבי"ש בביאור דברי הרמ"א תמוהים דאין שום מקור לחלק בדברי היש חולקין וכנ"ל. וגם תמוה לפ"ז דא"כ אמאי בארוסה ולאחר י"ב חודש התיר או לגרש בע"כ או לישא אחרת לא הי' לו להתיר רק לגרש בע"כ דקיל יותר, וע"כ דאין חילוק ביניהם. ב) ע"כ נראה ביאור דברי הרמ"א עפ"י מה שראיתי בת' מהרמ"פ (סי' י"ג) וז"ל ת' ממוהר"ם מצאתי בחי' מרדכי וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצה לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא הי' ברצון אצלה א"כ נ"ל דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפיצה כלל להיות אצלו שתמחול כתובתה ויגרשה וישא אחרת ואם אינה רוצה למחול כתובתה התירנו לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות עד שתתרצה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכ' ראב"ן כמו כן דכה"ג לא יעלה על לב איש שיבטל מפו"ר כו' עד ושלום מאיר בר ברוך, ע"כ, ובוודאי שהוא הדין הי' מתיר לו לגרש בע"כ אך שלא רצה לתת כתובה כאשר נראה מתוך הת' עכ"ל מהרמ"פ, א"כ מבואר מת' מוהר"ם הנ"ל דאינה מפסדת הכתובה תוך י"ב חודש אף בזמה"ז רק דמתירין לו לישא אחרת והביא ע"ז דברי הראב"ן דהוא דעה הראשונה שבהרמ"א הנ"ל. וזהו כוונת הרמ"א ג"כ דבזמה"ז דאין נושאים ב' נשים לא משהינן לה י"ב חודש אם רוצה לגרשה [היינו דמדברין על לבה כיון שאינה חפיצה בו שתמחול כתובתה ויגרשנה כמבואר בת' מוהר"ם הנ"ל] ואם אינה רוצה [היינו שאינה רוצית בגירושין עד שיתן לה הכתובה והוא אינו רוצה ליתן לה הכתובה ובלא כתובה אינה רוצית לקבל גט] יש מתירין לישא אחרת [והיא תישב ותתעגן עד שתמחול לו הכתובה ויגרשנה כמבואר בת' מוהר"ם הנ"ל] ויש חולקין שאין להתיר לו לישא אחרת היינו כיון שבידו לגרשה וליתן כתובה וכדמוכח מההגהות מרדכי ות' רשב"א הנ"ל. ומש"ה שפיר כ' הרמ"א דכ"ז בנשואה דמגיע לה כתובה אבל בארוסה דאי"ל כתובה א"כ אם אין רצונה להתגרש בלא כתובה הוי כאינה מרוצית בגירושין כלל כיון דמבקשת ממון שאינו מגיע לה דאטו שאם תבקש ממנו תרקבי דדינרי יתחייב למיתב לה אתמהה, וכיון דהוי כאינה מרוצית בגט כלל א"כ מוכרחין אנו להתיר לו התקנה א"כ שוב שניהן שווין או לגרשה בע"כ או לישא אחרת וכן לאחר י"ב חודש שכבר הפסידה הכתובה הוי ג"כ כארוסה וכנ"ל ומתירין לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת משא"כ תוך י"ב חודש דמגיע לה הכתובה ורצונה להתגרש וליטול כתובה ובלא כתובה אין רצונה להתגרש דבזה אפשר לו בהיתר ע"י שיגרשנה ויתן הכתובה, דדעה הראשונה ס"ל דכדי שתווסרנה הנשים מתירין לו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן והיש חולקים ס"ל דכה"ג אין להתיר לו התקנה כיון דאפשר לו בהיתר לגרשה מדעתה וליתן לה הכתובה המגיע לה ואשה"ט. ועלה לנו לפ"ז דאם אינה מרוצית לקבל גט כלל אף אם יתן לה הכתובה דאזי שוב מוכרחין אנו להתיר לו התקנה א' משתי אלו או לגרש בע"כ או לישא אחרת בכה"ג שוב אף בתוך י"ב חודש מתירין לו לישא אחרת לכו"ע ואין חילוק בין תוך י"ב חודש לאחר י"ב חודש רק בגוונא דאין רצונה להתגרש בלא כתובה ועם כתובה רצונה להתגרש וכנ"ל. ועפ"ז לא נצטרך לדחוק בכוונת הרמ"א כמ"ש הבי"ש (ס"ק י"ט) דיש חולקין דאין מתירין לישא אחרת היינו דלישא אין מתירין אבל לגרשה בע"כ מתירין, דלפי הנ"ל נתבאר דז"א דהיכא דנצרך להתיר התקנה שוב ממילא אין חילוק בין זה לזה וכנ"ל דמש"ה בארוסה ולאחר י"ב חודש דמוכרחין אנו להתיר התקנה שוב אין חילוק בין גירושין בע"כ או לישא אחרת רק דהכא מיירי דרצונה לקבל גט אם יתן כתובה דאי"צ כלל להתיר התקנה. וכן מ"ש הבי"ש (ס"ק כ') ממה שהביא הד"מ (סי' קנ"ד) בשם ת' מיימוני דאף בארוסה אין מתירין ג"כ אין ענינו לכאן לפי הנ"ל דשם הא מיירי דרצונה לקבל גט והוא אינו רוצה לגרש דכה"ג שפיר אין מתירין כיון דאפשר לו בהיתר, אבל הרמ"א הא מיירי דאין רצונה לקבל גט בלא כתובה וכיון דאין מגיע לה הויא כאינה מרוצית בגט כלל דמוכרחין אנו להתיר לו התקנה וממילא נוכל להתיר או זה או זה דשניהם שוים וכנ"ל. כן נראה לי בביאור דברי הרמ"א. ג) אמנם יש לעיין בדינא דמורדת דלכאורה נראה מת' הר"ן דפליג גם במורדת, דהנה במרדכי (סוף כתובות) כתב דהיכא דהדין דיכול להוציאה ממקום למקום והיא אינה רוצה ללכת אחריו דינה כמורדת, והובא בח"מ ובי"ש (סי' ע"ה ס"ק י"ח), וא"כ בהוא רוצה לעלות לא"י והיא אינה רוצה דינה כמורדת, ובת' הר"ן (סי' ל"ח) איתא בעובדא דהבעל נשבע ללכת לא"י ואשתו אינה רוצה דפטרו מהשבועה משום דהוי לעבור על המצוה דעונתה לא יגרע אף דהכל