אור גדול עג

ד' שיבוא דור שלישי בזנות אלא בקדושין, וא"כ לפ"ז ממילא הלאו הבא מכלל עשה זו ג"כ היינו ע"י קדושין, מ"מ אין דבריו מוכרחין ושפיר י"ל דלמ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, דלדידי' לא יבוא בכל מקום היינו בעילה, ה"נ ביאה בקהל דגבי מצרי ואדומי] ואף דבלשון קיחה אמר יבמות (צ"ז א') ליקוחין כתיבי בתורה סתם הראוי לקיחה קיחה הראוי לשכיבה שכיבה, א"כ ה"נ יש לומר בלשון ביאה בקהל. עכ"ז נראה דלא דמיא דהתם מצינו קיחה לשון קדושין, הלכך היכא דיש לפרש בלשון קדושין מפרשינן לי' הכי, אבל לשון ביאה בקהל דלא מצינו דהוא לשון קדושין רק מסברא מפרשינן לי' הכי, להכי למ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, דלדידי' מוכרחין לפרש לשון ביאה בקהל דכתיבא בחייבי לאווין על בעילה לחוד, שוב ממילא יש לפרש הכי כל לשון ביאה בקהל דכתיבי בתורה, אף דאפשר גם ע"י קדושין. וא"כ א"ש הגמ' דיבמות (ע"ח א') הנ"ל דקאי לר' יהודא ור"י ס"ל סנהדרין (ד' נ"ג) דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין, וא"כ איסורי פסולי קהל לדידי' הם אף בלא קידושין, ושפיר פריך לדידי' מצרי שני במה יטהר, אבל לדידן שפיר יש לומר דבלא קדושין ליכא איסורא כלל מדאורייתא כט) וחכם אחד הקשה אותי על דברי, דאיך אפשר דשיטת רש"י ג"כ כהרמב"ם דכל חייבי לאוין הם דוקא ע"י קדושין, א"כ יקשה לפי שיטת רש"י יבמות (מ"ט ב' ונ"ה ב') דלמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה ליכא לאו רק עשה ביבמה לשוק, א"כ איך יפרנס רש"י סוגיא דיבמות (צ"ז א') דפריך על שומרת יבם של אביו ותיפוק לי' משום דודתו לעבור עלי' בב' לאוין ות"ל משום יבמה לשוק לעבור עלי' בג' לאוין, דאליבא דמאן מקשה אי למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה הא לדידי' ליכא לאו ביבמה לשוק, ואי למ"ד קדושין תופסין א"כ שוב ליכא לאו ביבמה רק ע"י קדושין כמו בכל חייבי לאוין, וא"כ בדודתו דאין קדושין תופסין שוב ממילא ליכא לאו ביבמה לשוק, דבשלמא לשיטת הרמב"ם לא קשה, משום דאיכא למימר דקושיית הגמ' אי אין קדושין תופסין ביבמה, דע"כ הלאו בלא קדושין רק על ביאה לחוד, אבל לשיטת רש"י הא לפ"ז ליכא לאו וכנ"ל, וע"כ אי קדושין תופסין א"כ הא ליכא לאו בלא קדושין, ובשלמא אי ס"ל דלא כהרמב"ם א"ש, דכל החייבי לאוין הם אף בלא קדושין ואף יבמה לשוק כיוצא בהן, אבל אם נימא דשיטת רש"י כהרמב"ם דכל חייבי לאוין דוקא ע"י קדושין, קשיא סוגיא הנ"ל, ויפה הקשה. אמנם גם הא לא תברא, דבלא"ה לשיטת רש"י סוגיא זו לא אתיא אליבא דהלכתא לפמ"ש רש"י יבמות (מ"ט א') א"כ למ"ד יש ממזר מחייבי כריתות ל"צ למימר לעבור עליו בב' וג' לאוין יעושה"ט, וע"כ דבעי לתרוצי אף למ"ד אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד אף דלית הלכתא כוותי', א"כ ה"נ י"ל דבעי לתרוצי אף אליבא באביי קדושין (ד' ע"ח) דס"ל דלוקה בחייבי לאוין על בעילה לחוד, וכדכתב הה"מ (פט"ו מאי"ב הל' ב') בשם הרמב"ם, ובהכי יישב הפ"י (פ"ג דכתובות) קו' הראב"ד מהא דכתובות (ל"ה ב') אי ר' יצחק קשיא ממזרת יעו"ש, וא"כ ה"נ הגמ' דיבמות בעי ליישב אף אליבא דאביי אף דלית הלכתא כוותי', דבלא"ה הש"ס לא קאי אליבא דהלכתא וכנ"ל וא"ש. ל) שוב מצאתי בס' המקנה בקו"א להל' קדושין (בסי' כ"ו) שכתב בבאור הגמ' יבמות (ע"ו ב') לשיטת הרמב"ם כמו שכתבתי (אות כ"ו), ונפלאתי על שלא הרגיש שזהו שיטת רש"י שם. ומיושב מה שתמהו עליו הראשונים וכנ"ל. גם העיר מיבמות (פ"ח א') דהני תרתי דיני דרמב"ם, דחייבי לאוין אינם אלא ע"י קדושין וכל אשה בלא קדושין איכא איסורא דאורייתא, בהדדי תליין, ולדעתי איננו מוכרח וכנ"ל (אות כ"ח). עוד ראיתי במקנה שם שכתב דלפמ"ש הרמב"ם (פ"ב מהל' נערה בתולה) בטעם לאו דקדשה שהוא משום ומלאה הארץ זמה לא שייך הלאו אלא בגמר ביאה דיכול להתעבר, א"כ לפ"ז ממילא בפצוע דהא דלאו בר אולודי הוא לא שייך זה הלאו, א"כ אפילו נימא דהני תרווייהו דיני בהדדי תליין, עכ"ז בפצוע דכא שפיר י"ל דאין איסור כלל בביאה בלא קידושין, וכ"כ המנחת חינוך (מצוה תקנ"ט). סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא, להתירו לבוא בקהל באופן ובתנאי שיקדש וישא על, תנאי וכנ"ל בכדי להקל האיסור קצת, ויסוד הוא תשובת הגאון ר"ח זצ"ל שסמך ברב חילו על ס' התרומה, ולזה בניד"ד דאיכא עוד כמה סניפין להתיר, כמו שנתבאר בס"ד, פשיטא דיש לנו להתיר וכעת ממש אחר כתבי כל הנ"ל פתחתי ס' פחד יצחק (אות פ') גבי פצוע דכא הביא לשון רמ"ע בהג"ה מעשה רב והמקילים גם המה מן הגדולים המפורסמים בהוראה ונעשה מעשה על פיהם פעמים רבות, גם בת' שבאגרת יעב"ץ הנ"ל הביא מעשים רבים בזה, והפחד יצחק בעצמו כתב ואני הצעיר המחבר מעיד אני עלי שמים וארץ דלא לפסוק הלכה באתי אלא להעיד האמת כאשר הי', היינו, דאיש יהודי בסיבת חולי שהי"ל בביצה לא הי"ל כח להוליד וגם לא הי"ל קישוי ואחרי שהוטלה ממנו הביצה ההיא ע"י רופא אומן נתרפא והי"ל קישוי והוליד בנים. ע"כ דעתי מסכמת להתיר ככל הנ"ל. אך יען כי הענין חמור ורבו המחמירין מגדולי הראשונים, ע"כ אינני רוצה לסמוך על דעתי עד אשר יסכים עוד אחד מגדולי הדור, כאשר כבר כתבתי לו במכתבי הגלוי. הכ"ד ידידו דושו"ט. ירוחם יהודא ליב מד"א דפה"ק. סימן ד. בעזהשי"ת כ' אדר תרמ"ו מינסק. שלו' אל כבוד הרב המאוה"ג החו"ב וכו' כ"ש מו"ה שלמה זלמן זיסל נ"י האב"ד דק"ק טשערי' יצ"ו. אחדשה"ט. מכתבו הגיעני זה כמה שבועות ולטרדותי בצירוף חולשתי לא הי' ברצוני להשיב, יען כי בלא היתר מאה רבנים אין ברצוני להתיר, כאשר העיד בת' ברית אברהם (סס"י פ"ט) דמעולם לא שמע להתיר לישא אחרת בלי היתר ק' רבנים, ושם (בסי' צ"ד) בת' הגאון מגלוגא כ' בשם השבות יעקב דאף באשה שזינתה ונאסרה על בעלה צריך היתר ק"ר, וכן בשו"ת נודע בשערים ח"ב מהגאון מלובלין זצ"ל (סי' כ"ו) כ' דאף שיש מקום לצדד להתיר בלי ק"ר לא חזי לרבנן קשישאי דעבדי הכי, ומעולם לא הותר בלי ק"ר, ובפרט בזמן הזה כי רבו פרצות הדור בעוה"ר יעו"ש, וע"י היתר ק"ר ראיתי שכ' כת"ר דאי אפשר לו. לכן לא רציתי לטרוח א"ע ולהשיב דמי איכא הוראה לאיסורא, אמנם יען אשר הגיעני מכתב גלוי מכת"ר שמקפיד על מניעת תשובתי, לכן הנני להשיב בקצרה כפי אשר יעלה בעטי בס"ד, והנה כ"ת פלפל בחכמה ואין הפנאי מסכים לבוא על סדר דבריו, רק לכתוב בקיצור הנראה לדעתי. א) הנה בדין מורדת יש לעיין בדברי הרמ"א באבה"ע (סי' ע"ז סעי' ב'), דכ' דבזמה"ז שאין נושאין ב' נשים לא משהינן י"ב חודש אם רוצה לגרשה, ואם אינה רוצה מתירין לישא אחרת, ויש חולקין שאין להתיר לישא אחרת וכן עיקר. ולכאורה יש לתמוה, דלא מצינו מחלוקת כלל בהך גוונא דמיירי הרמ"א, דהנה הי"ח שכ' הרמ"א נובעים מדברי ההגהות מרדכי ות' הרשב"א ח"א (סי' חת"ס), שהקשו דכיון דיהבינן לה הצאן ברזל שלה א"כ היכא דחזינא דאישתמוטי