אור גדול סט

והרווחנו בזה ליישב דברי התוס' שהוכיחו דאינו מוליד מסוף דברי הירושלמי ולא הוכיחו מריש דברי הירושלמי וכדהוכיח הרא"ש, וכבר הרגיש בזה הבית מאיר (סי' ה') וכתב שלא הי' בגירסתם אינו מוליד, אמנם לפי הנ"ל אשה"ט די"ל דשפיר הי' להם הגירסא ואינו מוליד וכמו שהוא ברא"ש שלפנינו וליכא ראי' כלל, אדרבא מרווח יותר לר"ת וכנ"ל, ולכך הוצרכו להוכיח מסוף דברי הירושלמי, ולהנ"ל דהאי ואינו מוליד הוא פרט נוסף דאף אם אינו יכול להוליד אפ"ה כשר, עכ"פ מבואר דגם לר"ת משכחת לפעמים באין לו אלא ביצה אחת דידעינן שאינו יכול להוליד משום זה, וא"כ נראה ג"כ בדברי התוס' דמוכרח דגרסי בירושלמי אין כרתי בכ' כמו שהוא בתוס' שלפנינו, דלפ"ז שפיר הביאו ראי' דלעולם אינו יכול להוליד, דהא עדיין הי' מחוסר מעשה הכריתה וא"כ מנא ירע שלא יוכל להוליד דדלמא יכרתו באופן שיוכל להוליד ג"כ כיון שפעמים משכחת שיוכל להוליד, אבל לפי הגירסא אין ברתי בב' איננו מוכרח כלל מהירושלמי שאינו מוליד לעולם, דדלמא כמו שהוא עתה ראה בחכמת הרפואה שאיננו מוליד ולכך קאמר לה הכי אף דאפשר שתעלה לו רפואה, וע"כ דגרסי אין כרתי בכ' וכמ"ש לעיל (אות ז') ויצא לנו מזה דאם נגרוס בדברי הירושלמי ואינו מוליד בויו, כמו שהוא ברא"ש לפנינו, וגם בסוף דברי הירושלמי נגרוס אין ברתי בב', כמו דצ"ל להרא"ש [דס"ל נפצעה ואח"כ נטלה פסול], שוב אין ראי' כלל מהירו' דאינו מוליד וכמו שנתבאר. עכ"פ נתבאר דלשיטת ר"ת נצרך להוסיף ביאור בדברי הברייתא, במאי דקאמר אין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה, היינו בידעינן בי' שאינו יכול להוליד משום זה אפ"ה אינו אלא כסריס חמה וכשר, והיינו משום שיש לו רפואה וכנ"ל. וכמו שהוסיף הירושלמי בתוך הברייתא ואינו מוליד דזהו ביאור הברייתא וכנ"ל. יז) וא"כ בזה נבוא לתרץ תמיהת התוס' והראשונים הנ"ל מ"ש נפצע מניטל, דיש לומר דהברייתא ומתני' מיירי בגוונא דידעינן בחכמת הרפואה שאינו יכול להוליד משום זה כעת, רק דבניטל אף אם אינו יכול להוליד כעת אפ"ה כשר, דהא בניטל פסולו משום כרות וכבר נתבאר דאין למפסלי' משום כרות רק בגוונא דאינו חוזר לעולם, דאם יש לו תקנה ורפואה אין שם כרות עליו כלל וכנ"ל, אבל בנפצע אף דיש לו תקנה ורפואה מ"מ קודם הרפואה אסור משום פצוע, דשם פצוע שייך אף בחוזר וכנ"ל בביאור דברי הספרי, ואשה"ט החילוק דבין פצוע לניטל דברייתא הא מיירי דעתה אינו יכול להוליד משום זה, כמו דמוכרח בהא דאין לו אלא ביצה אחת דקאמר הברייתא, וכמו שביאר בירושלמי, רק דכשר בניטל משום דיש לו רפואה וכדכתב הרא"ש, וא"כ לא מהני רק בניטל דפסולו משום כרות והיכא דיש לו רפואה לאו בכלל כרות הוא, משא"כ בנפצע ביצה אחת דפסולו משום פצוע דאף דיש לו תקנה ג"כ פסול וכנ"ל ואשה"ט. יח) והאי דמקשה בגמ' שם וניקב אינו מוליד והא ההוא גברא דחרזי' סילוא כו', הא לפמ"ש הברייתא לאו מלתא דפסיקא נקט, דנפצעה ביצה אחת פסול רק בגוונא דאינו יכול להוליד משום זה, וכמו בניטלה ביצה אחת דמיירי הברייתא ג"כ בגוונא הנ"ל וכנ"ל, אבל לעולם משכחת לה בנפצעה ביצה אחת שיהא כשר כגון שיוכל להוליד, כמו בניטלה ביצה אחת דיש לו רפואה, א"כ גם בניקב יש לומר הכי דלעולם משכחת לה שמוליד רק אם אינו יכול להוליד משום הנקב פסול, דבשלמא אם נימא דפצוע דכא חוזר אינו אלא שיתרפא מהפציעה, דהיינו שיחזרו ויתדבקו לגמרי עד שלא יוכר הפציעה, א"ש דמקשה שפיר מהא דחרזי' סילוא דידעי דלא נתרפא דהיינו שלא נסתמו הנקבים ואפ"ה אוליד, אבל לפי מה שנתבאר למעלה דנפצעה ביצה אחת יוכל להתרפאות שיוכל להוליד בלא דביקת הפצעים, כמו בניטלה ביצה אחת שיוכל להתרפאות ולהוליד כן אף שאי אפשר שיחזור לקדמותו בשתי ביצים, ה"נ בנפצע לפמ"ש דלא חמיר מניטל רק אם אינו יכול להוליד בשביל הפציעה פסול, א"כ גם בניקב יש לומר הכי ומאי מקשה הגמ'. נראה דמזה ראי' באמת לדעת היראים והסמ"ג, דגם פסיל דנקב הוא משום דנקב הוא בכלל כרות, וא"כ שפיר מקשה, דע"כ אין לו רפואה דאל"כ לא הוי פסול. ולפ"ז האי דקאמר הברייתא אפילו נקבו היינו דוקא שתיהן ולא אפילו אחת מהן, ודלא כמ"ש התוס' שם ד"ה ניקבו, כיון דכבר נתבאר דכל החילוק בין פצוע ביצה אחת לניטל הוא משום החילוק דבין פצוע לכרות, וא"כ ניקב דנתבאר דהוא משום כרות א"כ בעינן נמי שתיהן כמו בניטלה, והתוס' לשיטתם דלא נחתו להאי תירוצא, אבל לפמ"ש מוכרח כנ"ל. ולא תקשי מה שהקשה הבית מאיר (סי' ה') דאי בעינן דוקא שתיהן א"כ מאי אפילו דקאמר דלמא נקבו שתיהן גריעי מנפצעה אחת, קושיא זו לא קשה רק לשיטתו דנקב בכלל פצוע, אבל להנ"ל דנקב מטעם כרות א"כ האי אפילו ע"כ דלא קאי על נפצעה רק על ניטלה אף דלא נזכר להדיא דלא מיבעי' ניטלו שתיהן דפסול רק אפילו ניקבו שתיהן ג"כ פסול וא"ש. יט) ומה נעים לבאר אשר דברינו הנ"ל ביישוב קו' התוס' והראשונים הם מבוארים בספרי (פ' תצא) דז"ל הספרי, איזהו פ"ד כל שנפצעו הביצים שלו אפילו א' מהן אי"ל אלא כולו מנין אף מקצתו ת"ל דכה [כך הגיה הגר"א שם], וכ"ש כל שנכרת הגיד [ונכרת הגיד לאו דוקא כמ"ש התוס' יבמות (ד' עה) דה"ה ביצים וחוטי ביצים] אר"י בנו של ריב"ב שמעתי בכרם ביבנה שמי שאי"ל אלא ביצה אחת [פי' וגם אינו מוליד פ"י זה כדביאר בירו' ואינו מוליד כו'] זהו סריס חמה מה בין פ"ד לכ"ש אלא שפ"ד חוזר וכ"ש אינו חוזר זו מהלכות הרופאים עכ"ל. דכולם נראה דפירשו מה בין פ"ד לכ"ש, היינו דהספרי ביאר בדרך שאלה ותשובה אם יש איזה חילוק בין פ"ד לכ"ש אם לא, והשיב דאין חילוק ביניהם רק בזה. אבל לפי מה שנתבאר למעלה יומתק לנו מאוד לבאר דכל דברינו מפורשים בהספרי הלז, דעל הא דקאמר דבנפצעה די אפילו באחת [היינו אם אינו יכול להוליד עי"ז וכנ"ל] אבל באם אין לו אלא אחת [היינו אף אם אינו יכול להוליד עי"ז וכדביאר בירו'] זהו סריס חמה וכשר, וע"ז שייל הספרי תמיהת התוס' והראשונים הנ"ל מה בין פ"ד לכ"ש [היינו מ"ש נפצעה ביצה אחת מניטלה ביצה אחת] וע"ז מתרץ הספרי אלא שפצוע דכה חוזר [היינו אף דיש לו רפואה מ"מ שם פצוע עליו קודם הרפואה ופסול] וכרות שפכה אינו חוזר, דאי יש לו רפואה אינו בכלל כרות וכנ"ל, ולפ"ז האי דסיים זו מהלכות הרופאים קאי על תרתי בבי הנ"ל, בין על פ"ד חוזר דהיינו אף שיכול לחזור עכ"ז אם עפ"י חכמת הרפואה ידעינן דכעת אינו יכול להוליד עי"ז פסול, ואם ידעינן עפ"י חכמת הרפואה דנתרפא ויוכל להוליד כשר, וגם קאי על כרות שפכה דנצרך לידע עפ"י חכמת הרפואה אי יוכל לחזור אי לא. והדברים נעימים ונחמדים בביאור דברי הספרי כפתור ופרח בס"ד. ואף דנראה דכל הראשונים לא פירשו כן, עכ"ז לא מנעתי לכתוב העולה על דעתי כי הרשות נתונה ואולי מקום הניחו לי בס"ד. ואין להקשות דלפ"ז איך הי' ס"ד דהירושלמי לפרש האי דר"י בנו של ריב"ב דמיירי בידי שמים, הלא לפי הנ"ל נתבאר להדיא בספרי דמיירי ע"י אדם, דזה לק"מ דמלבד דאינו אלא הו"א וס"ד ואפשר דבאמת מש"ה ניידו מזה רק דהירושלמי תני לישנא קלילא ולא האריך להוכיח ולבאר לסתור, אף גם הא אינו מוכרח לפרש כן דברי הספרי, דיש לבאר דברי הספרי כמו שביארו הם דלא קאי ליישב הקו' הנ"ל רק לבאר מה בין פ"ד לכ"ש, אבל לפי המסקנא ולפי הגמ' דילן שפיר אתיא לנכון דברי הספרי כמו שנתבאר באר היטב בס"ד.