אור גדול סח

דמיא ממש לריאה שנקבה ודופן סותמתה, וקאמר זהו למעוטי דהתם אינו מתברר ההכשר משום דל"מ הסתימה ואשה"ט שיטת הר"ן חולין הנ"ל. א"כ אדרבא מוכח מסוגיא דחולין דפסול וכשר קאי אגברא ועפ"י דברי הספרי דכרות שפכה אינו חוזר מתיישבת הסוגיא ברווחא עפ"י קו' היראים וקטיגור נהפך לסניגור וכנ"ל. אמנם כ"ז לפי מה שנתבאר לעיל עומק דעת היראים והסמ"ג בביאור דברי הספרי דפסול דכרות שפכה תלוי בהא דאינו חוזר, ומש"ה י"ל דכשנסתם אח"כ אגלאי מילתא למפרע דמעולם לא הי' פסול משום דלא הי' עליו שם כרות משום דיש לו רפואה, אבל לפי מה שהבינו כולם בביאור דברי הספרי דהספרי קושטא דמלתא נקט דכרות שפכה אין לו רפואה, אבל לא דפסולו תלוי בכך דאף אם הי' משכחת כרות שפכה דיש לו רפואה אפ"ה קודם הרפואה הי' אסור משום כרות שפכה וכמו בפצוע דכא דאף דחוזר מ"מ קודם החזרה אסור, וא"כ לפ"ז יהא מוכרח דעת היראים דנקב איננו בכלל כרות כלל, א"כ ממילא אי אפשר לומר דמעיקרא פסלינן לי' מספיקא דהא איננו תלוי כלל אם יהי' לו רפואה, ואינו דומה להא שכתב הר"ן חולין בטריפה וכנ"ל משום דטריפה תליא בהא דרפואה וכדאמר חולין (ד' נ"ד), משא"כ הכא דאם הי' ניקב בכלל כרות א"כ אף אם הי' לו רפואה הי' פסול קודם הרפואה כמו פצוע דכא, וע"כ דניקב אינו בכלל כרות א"כ אף אם אין לו רפואה לית לן למפסלי', וא"כ דברי הר"ן אינם ענין כלל לדהכא, אבל לפי מה שנתבאר לנו בעזהי"ת עומק דעת היראים דפסולו דכרות שפכה תלוי בהא דאינו חוזר, א"כ דמיא ממש לטריפה ושפיר י"ל כסברת הר"ן שם, ואדרבא בזה מרווח שמעתתא וכנ"ל. הארכתי בזה לפי שנפלאתי מאוד על כולם שבמחכת"ה לא נחתו בזה לעומק דעת היראים בביאור הספרי ומקום הניחו לי בס"ד, דלדבריהם קשיא טובא מניקבו הביצים ומ"ש ביצים מגיד וכנ"ל. [ואולי יתיישב בזה דעת הרבינו ירוחם, שהובא בתשו' הר"ח זצ"ל (באות ד') בהג"ה, דס"ל דבניקב ביעיו לא מפסיל אלא בדנפיק מיני' חוטא דמוגלא, דתמוה הוא דמנ"ל הא, ולהנ"ל יתיישב עפ"י שיטת היראים כפי שהבינו הם, וא"כ מוכרח דניקב לאו שם פסול עליו כלל, וא"כ קשיא אמאי ניקבו הביצים פסול וכנ"ל, לכך הוכרח הרי"ו לומר דניקבו הביצים באמת איננו פסול רק בדנפיק מיני' חוטא דמוגלא דאז הוי שם כרות או פצוע ודך עליו, אבל בנקב בעלמא אין שם פסול עליו כלל, וגוף ספר רבינו ירוחם איננו בידי לעיין כו אם יש ליישבו בזה, דאפשר דלא ס"ל כהיראים א"כ נסתרין דברינו בישוב דבריו, ודברי היראים והסמ"ג בודאי א"א ליישב עם דעת רבינו ירוחם, דהם כתבו להדיא דבנקב מפולש מפסל, וכ"כ הגאון ר"ח זצ"ל דדעת רבינו ירוחם יחידאה הוא ואין לו חבר].) **(הג"ה. אב"ה. ראיתי בספר רבינו ירוחם ולא מצאתי שיצריך דליפוק חוטא דמוגלא בניקבו הביצים, דז"ל הרי"ו (נתיב כ"ג חלק ד') נכנס לו קוץ בביציו ונקבה בענין שיצא מהן שכבת זרע פסול עכ"ל, הנה לא הזכיר כלל חוטא דמוגלא, ואי מה שהצריך שיצא מהן שכבת זרע, הנה בהא הרי"ו לאו יחידאי הוא, דיעויין (יבמות ע"ה ב') גבי ההוא גברא דחרזי' סילוא בביצים ונפק מיני' כחוט דמוגלא. דרש"י פירש ונפק מיני' שכבת זרע כחוט דמוגלא כמין ליחה, ומדדייק רש"י לפרש דהאי חוט דמוגלא דנפק מיני' הי' שכבת זרע, מבואר דס"ל דלא פסול בניקב רק בענין שיצא מהן שכבת זרע וכמ"ש הרי"ו. ובאמת נראה דהא דהצריכו רש"י והרי"ו שהנקב יהי' בענין שיצא מהן שכבת זרע היינו משום דס"ל דבעינן דהנקב יהי' מפולש, והיינו הך דבנקב מפולש בביצים יצא מהן שכבת זרע וכשיצא מהן שכבת זרע היינו נקב מפולש וא"כ דעת הרי"ו כדעת יתר הפוסקים וכמו דאיתא באבה"ע (סעיף, ו' בהג"ה). ודברי הר"ח זצ"ל בדעת הרי"ו תמוהין:)** טו) ועפ"י דברינו הנ"ל יתיישב היטב קושיית הרשב"א והריטב"א יבמות (שם) על הרמב"ם, דפסק בין כמרזב בין כקולמס כשירה כרב פפא. והקשו מהאי עובדא דהוי כמרזב ושפיי' מר בר רב אשי ואכשרי', א"כ משמע דס"ל למר בר רב אשי דכמרזב פסולה, ובכולה הש"ס הא קי"ל כמר בר רב אשי בר מאיזה מקומות שכתבו הגאונים, א"כ מ"ט פסק הרמב"ם כרב פפא. והריטב"א כתב דאפשר דגם מעיקרא הי' מכשירו רק דשפיי' לרווחא דמלתא יעושה"ט, עכ"ז קשה דמנ"ל להרמב"ם לפרש כן דלא כפשוטו דס"ל כמ"ד כמרזב פסולה. אבל עפ"י הנ"ל אשה"ט בטוב טעם, דע"כ מוכרח דגם כמרזב כשר דכיון דיש לו תקנה ורפואה לאו שם כרות עלה וכנ"ל, ואיננו דומה לניקב הגיד דאף דיש לו תקנה ע"י סתימה, מ"מ קודם הסתימה פסול, דז"א דהתם לא סמי' בידן כיון דאיכא נקבים דאינם מעלים סתימה א"כ חיישינן מקודם דלמא הוא מהני נקבים אשר לא יעלו סתימה וכנ"ל, [ומכ"ש אם נימא דניקב אינו בכלל כרות רק בכלל פצוע ודלא כהיראים וסמ"ג דפשיטא דא"ש], אבל כמרזב דסמי' בידן למשפיי' ולמעבדי' כקולמס א"כ שוב פשיטא דאף קודם השפיי' לית לן למפסלי' דלאו שם כרות עלה כיון דיש לו רפואה. וא"כ ע"כ הא דשפיי' מר בר רב אשי ואכשרי' היינו דעשה לו הרפואה אבל גם מקודם הי' כשר ואשה"ט. טז) ועפ"י מה שנתבאר ביאור דברי הספרי מהיראים והסמ"ג, עפ"ז נבוא לביאור לתרץ תמיהת התוס' והראשונים מ"ש נפצע ביצה אחת מניטל, ויבואר ממילא דברי הספרי עוד בעומק בטוב טעם. ונקדים מקודם לבאר דברי ר"ת שם שכתב בניטל ביצה אחת מוליד, א"כ מאי האי דקתני בברייתא אינו אלא כסריס חמה וכשר דמאי שייטי' דסריס חמה לזה, ואי משום דדומה אליו לענין ההכשר לבוא בקהל, הא אין טעם ההיתר בשניהם שוה, דסריס חמה טעמו משום פצוע דכא בידי שמים כשר וניטל ביצה אחת הוא משום שאינו סריס כלל. ומה ענין הדמיון זה לזה אמנם ביאור הדבר מבואר במרדכי (פ' הערל) בשם ר"ת דהכי פירושו אפילו אינו מוליד אינו אלא כסריס חמה וכשר, וכן הרא"ש כתב אע"פ דקאמר אינו אלא כסריס חמה מ"מ אית לי' רפואה ופעמים שמוליד מדמכשר לי' עכ"ל. ונראין ביאור הדברים דהכי קאמר כל שאין לו אלא ביצה אחת [אפילו אם חזינן וידעינן בחכמת הרפואה שאיננו יכול להוליד אפ"ה כשר משום שיש לו רפואה ומש"ה] אינו אלא כסריס חמה, והיינו כמו דסריס חמה יש לו רפואה כדאמר יבמות (ע"ט ב') ה"נ זה יש לו רפואה וזהו כוונת הברייתא דמדמה לה לסריס חמה דיש לו רפואה כמותו. ומה יומתק בזה לשון הירושלמי, כפי מה שהובא הגירסא בהרא"ש, כל שאין לו אלא ביצה אחת ואינו מוליד זהו סריס חמה, דהאי ואינו מוליד הוא פרט נוסף על הא דקאמר מקודם אין לו אלא ביצה אחת, משום דמשכחת שפיר ביצה אחת דיכול להוליד ג"כ רק דאף אם גם אינו מוליד משום זה אפ"ה כשר, והאי ואינו מוליד הוא הוספת הירושלמי בתוך הברייתא, [שהרי בספרי ובגמ' שלנו ליתא בברייתא], בכדי לבאר מה שדימה לסריס חמה. ונראה דברא"ש ט"ס הוא נוסחא זו, וצ"ל כמו שהוא בירושלמי שלפנינו אינו מוליד [בלא ויו] וזהו סריס חמה, וא"כ קאמר ב' דברים דאין לו אלא ביצה. אחת אינו מוליד לעולם וגם הוא כשר, דלגירסא ואינו מוליד בויו א"כ אדרבא מזה סייעתא לר"ת דלאו מלתא דפסיקא הוא שאינו מוליד רק דאף אם אינו מוליד כשר וכנ"ל ומאי הוכיח הרא"ש מינה דאינו מוליד לעולם, וע"כ צ"ל דט"ס הוא וצ"ל אינו מוליד בלא ויו וכנ"ל.