אור גדול נד

מדוקדק במ"ש דבפעם הזאת אין בינה לבין הטהורות כלום וכבר נתבאר דחילוק טובא איכא בינה לבין הטהורות וכנ"ל אמנם דינו קיים. ועדיין צ"ע בכ"ז. עוד יש לי מקום עיון, דהנה יעוי' יומא (פ"ה א') דר' ישמעאל למד לפי"נ שדוחה את השבת ממחתרת שדוחה פי"נ דבעה"ב שפ"ד של הבא במחתרת. וכבר כתבתי לעיל לבאר מה דתמוה לכאורה דאיך למד שבת משפ"ד הא שפ"ד באמת איננו נדחה מפני פי"נ ואין מתרפאין בשפ"ד. וע"כ הא דבמחתרת ורודף ניתן להצילו בנפשו היינו משום דהוא הרודף והגורם א"כ מה ענין זה לשבת דשבת איננו גורם להסכנה ונתבאר לעיל דס"ל לר"י דאף ברודף איכא עבירה דשפ"ד ושפ"ד שפיר נדחה מפני פי"נ רק דשאר שפ"ד איננו נדחה מחמת סברת מאי חזית דדמא דהאי סומק טפי, וברודף דהוא הגורם לא שייך סברת מאי חזית וכיון דנדחה הסברא דמאי חזית שוב עבירת שפ"ד נדחה מפני פי"נ, ושפיר יליף מינה לשבת, וא"כ ממילא דון מינה נמי לענין רודף אחר עריות דניתן להצילה בנפשו משום פגמא דידה. דמוכח דפגמא דידה דוחה עבירה דשפ"ד. ובזה תמיהני על המל"מ פ' כ"ד מהל' שבת דנסתפק ברודף אחר עריות דניתן להצילו בנפשו אם נהרג גם בשבת יעו"ש. ובשעה"מ שם כתב להוכיח מסנהדרין (ע"ג ב') דמקשה על הא דחייב קנס בחייבי כריתות דכיון דניתן להצילו בנפשו נימא קם לי' בדרבא מיני' ואי בשבת לא קטלינן לי' משכחת לה קנס בבא בשבת יעו"ש. ולאו הוכחה היא כלל דאף אי בשבת לא קטלינן לי' עכ"ז לא משכחת לה קנס בבא בשבת דלא גרע מחייבי מיתות שוגגין דכיון דבגוף העבירה איכא העונש אף דלא מיענש מאיזה טעם עכ"ז פטור. וכעין דכתב רש"י בסנהדרין (שם ובדף ע"ב א') גבי בא במחתרת דאף דלא נהרג עכ"ז כיון דניתן להציל הוי כחייבי מיתות שוגגין ואף בשבת דכוותה והוא פשוט. אמנם אני תמה מהא דיומא (פ"ה א') הנ"ל דכמו דהוכיח ר"י דפי"נ דוחה השבת ממחתרת ה"נ יש להוכיח ברודף אחר עריות דניתן לחלל שבת מדמצילין בנפשו וממילא אף תרווייהו ביחד להציל בנפשו בשבת כיון דכל חד לחודי' נדחה שפ"ד לחודי' נדחה דהא מצילין בנפשו ושבת לחודי' פשיטא דנדחה מקו"ח דר"י הנ"ל, שוב אין סברא כלל לומר דתרווייהו ביחד כגון להציל בנפשו בשבת לא, ומאוד אני תמה על המל"מ ושעה"מ הנ"ל שלא הרגישו בזה. הן אמת דלכאורה נראה דהא דר"י לאו דכ"ע הוא אלא בפלוגתא שנויה, דהנה יש לדקדק על הא דר"י דלמאי הוצרך למילף בקו"ח הא להדיא דרשינן במחתרת גופי' בסנהדרין (ע"ב ב') אי"ל דמים בין בחול בין בשבת. ומצאתי בבאר אברהם ביומא (שם) שהביא בשם המעיין החכמה שהרגיש בזה. אמנם מה שכתבו ליישב דבריהם תמוהין, דיעוי' במעיין החכמה בסופו בשם המחבר חיים צבי ברבי' באות י' של ברבי, דצידד ליישב דר' ישמעאל ס"ל כראב"ש דאף מחלל שבת ניתן להציל בנפשו וא"כ מהא דבין בשבת אין ראי' דיש לומר דלאו משום פי"נ דבעל הבית רק משום חילול שבת, ושוב סתר זה והבאר אברהם מקיים התירוץ הלז יעוי' בדבריהם, ומה מאוד דבריהם תמוהין, דאי ר"י הוי ס"ל כראב"ש א"כ איך למד קו"ח שבת משפ"ד הא חזינן דשבת חמיר משפ"ד דשפ"ד נדחה מפני שבת, ואי נימא דבשבת הטעם בכדי להצילו מעבירה א"כ ה"נ י"ל במחתרת וברודף, ועוד יש לגמגם הרבה בדבריהם להמעיין, והעיקר נראה דר' ישמעאל לית לי' דרשא דסנהדרין דבין בחול בין בשבת ולכך הוצרך ללמוד בקו"ח ונראה דמחלקותם תליא בהא, דר"י סובר מסברא דהריגת הרודף והבא במחתרת איננו בגדר עונש על העבירה או בכדי להצילו מעבירה דא"כ איך למד בקו"ח לשבת בפי"נ, וע"כ סובר מסברא דאינו אלא להצלת בעה"ב, א"כ ממילא לא איצטריך קרא לשבת דנוכל למילף בקו"ח כדיליף ר"י, אבל תנא דברייתא דסנהדרין (ע"ב ב') הנ"ל סובר דיש לומר דהריגת הרודף הוא בגדר עונש וא"כ שפיר יש לומר דהוי כמו שאר חייבי מיתות ב"ד דאינן דוחין שבת לכך בעי קרא דאין לו דמים לאתויי אף בשבת. ובזה נראה ליישב דברי התוס' סנהדרין (ע"ג א') ד"ה להצילו דהקשו דל"ל קרא לטובע בנהר וחיה גוררתו דמחוייב להציל דהשתא חבירו הורג כדי להציל א"כ פשיטא דמחוייב להציל, וכתבו על זה דלא מסתבר למימר דחבירו הורג טפי בכדי לאפרושי מאיסורא, דלכאורה תמוה דלמאי הוצרכו לדחות מסברא דלא מסתבר הכי הא בחוזק יד הו"ל לדחויי מהא דר' ישמעאל ביומא (פ"ה א') הנ"ל דאם נימא דהטעם בכדי לאפרושי מאיסורא א"כ איך למד בקו"ח לפי"נ שדוחה שבת, וע"כ דהוא בשביל הצלת הנרדף, אמנם להנ"ל יתיישב דנהי דמר' ישמעאל מוכח דסבר הכי אבל הברייתא דסנהדרין (ע"ב ב') דדריש אי"ל דמים בין בחול בין בשבת ע"כ דפליג עלי' א"כ להאי ברייתא היה אפשר דס"ל הטעם בכדי לאפרושי מאיסורא וברייתא דטובע בנהר ג"כ תהא אתיא כוותי', ולכך כתבו דלא מסתבר דאף לברייתא דסנהדרין לא מסתבר לומר כן. ועכ"פ נחזור להנ"ל דכיון דברייתא דסנהדרין דאי"ל דמים הנ"ל ס"ל דנצרך קרא לשבת, ולא ס"ל למילף שבת משפ"ד כדדריש ר' ישמעאל, א"כ אליבא דהאי תנא שוב יש להסתפק ברודף אחר עריות דכמו דהיה ס"ד במחתרת לולא קרא דאין לו דמים דדוקא בחול ולא בשבת ה"נ י"ל ברודף אחר עריות ובמחתרת דגלי גלי אבל בעריות אפשר דדוקא בחול. אמנם אף לפ"ז עדיין אני תמה על ספיקו של המל"מ, דהא איתקש רוצח לנערה ונערה לרוצח, א"כ ה"נ אמאי לא נילף נערה מרוצח דניתן להציל אף בשבת כדדרשינן אין לו דמים בין בחול בין בשבת, ואין להאריך יותר בזה. ועפ"י מ"ש בזה נתיישב אצלי מה שראיתי בדרך מקרה בערוך לנר סנהדרין שם, שתמה על הא דסנהדרין (ע"ב ב') דקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו דהא בכ"מ דכתיב איש ממעטינן קטן וה"נ איש כתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה דמינה ילפינן דניתן להצילו בנפשו דאיתקש רוצח לנערה א"כ נימא איש למעט קטן, ולהנ"ל יתיישב היטב, כיון דהא דמצילין בנפשו הוא בשביל פי"נ דהנרדף ופי"נ דהנרדף דוחה שפ"ד של הרודף ואיננו מטעם עונש לא שייך למעט קטן דאדרבא האי דכתיב איש הוא לרבותא דאפילו שפ"ד דאיש נדחה מפני פי"נ דהנרדף. וכ"ש שפ"ד של קטן דנדחה בשביל פי"נ דהנרדף, ואיננו דומה לכולהו דוכתי כמובן. הנה נמשכתי קצת חוץ לענין ונחזור לעניננו לענין רודף אחר עריות דניתן להצילו בנפשו משום פגמא דידה דמוכת דפגמא דידה דוחה עבירת דשפ"ד אבל גוף עבירת עריות איננה דוחה שפ"ד דמש"ה בכבר נפגמה שוב לא ניתן להצילה בנפשו ובזה יש לי מקום עיון במג"א (סי' ש"ו ס"ק כ"ט) שכתב דאם רוצים לאנסה לעבירה אחרת אפילו לעבוד ע"ז פעם אחת אין מחללין עלי' שבת כו' [מדבריו נראה דס"ל להלכה כשיטת הרא"ם ויש מפרשים בתוס' שבת (ע"ב ב') דבסתם ע"ז אף מיראה חייב דאל"כ מאי אפילו לעבוד ע"ז דנקט הא אדרבא לעבוד ע"ז קיל משאר עבירות דבזה בכוונת הלב תליא מלתא אלא ודאי כשיטת הרא"ם ויש מפרשים כתוס' הנ"ל, אמנם יעוי' לעיל שהוכחתי מהש"ע דתופס להלכה כפי' קמא דתוס' דבכל ענין פטור.] דמבואר מדבריו דבשום עבירה אין מחללין אף אם רוצים לאנסה לבעול אותה, וכן מבואר מראיית הב"ח מריש כתובות, [ובמחצית השקל שם על מ"ש המג"א ולא דמי להא דאמרינן בכתובות במח"כ שגה בהבנת דברי המג"א דכוונת המג"א פשוט דדוקא שם שלא תעבור רק פעם אחת משא"כ באונסין אותה שתמיר שתעבור כל ימיה כמ"ש המג"א בתחלה, ואין צורך למ"ש המחצית השקל לחלק דהכא אינו עובר רק פעם א' משא"כ התם דיעקרו תקנתא דרבנן על כמה פעמים, ואין צורך לזה דכוונתו פשוט כנ"ל וכמ"ש בתחלה המג"א בעצמו], ולפי מאי דנתבאר מיומא (פ"ה א') א"כ ברודף אחר ערוה לבעול דניתן להצילה בנפשו א"כ יש לדון קו"ח דמותר לחלל שבת בכדי להצילה דמה שפ"ד הותר לעבור בכדי להצילה כ"ש שבת וכמו קו"ח דר' ישמעאל הנ"ל, וא"כ אם היא א"א ורוצים לאנסה לבעול אותה מותר