אור גדול מז

דהא התוס' ע"ז (נ"ד א') ויבמות (ר"פ הבע"י) ויומא (כ"ב א') ס"ל דאונסא רחמנא פטרי' בדיעבד אף בג' עבירות א"כ לא מיתוקמא ביראת סכנה דגם בע"ז פטור. וא"ש. ועכ"פ הרמב"ן דבאמת מוקי לה הכי וכנ"ל ע"כ דקאי הכא בשיטת ה"ר דוד הנ"ל אף דביבמות (ר"פ הבע"י) וגם בסנהדרין בחידושי הר"ן המועתק הנ"ל הביא בשמו דאף בג' עבירות בדיעבד פטור. מ"מ הכא ע"כ דקאי בשיטת ה"ר דוד הנ"ל. ונמצא ג' שיטות בדבר. שיטת הרמב"ם דאנוס רחמנא פטרי' בכל ענין. ושיטת הר"מ מקוצי בתוס' ע"ז (נ"ד א') דבפרהסיא דאיכא לאו דל"ת אהדרי' לאיסורא קמא אף לענין עונש ובצינעא פטור ולהאי שיטה נראה דאין חילוק בין ג' עבירות לשאר לענין עונש דבצינעא אף בהני ג' פטור ובפרהסיא אף בשאר עבירות חייב. דהא גם בהו בפרהסיא איכא לאו דל"ת. ושיטת ה"ר דוד דבשאר עבירות אף בפרהסיא פטור דאינו אלא משום קידוש השם. אבל בהני ג' עבירות דהוא משום חומר עצמן אף בצינעא איכא עונש. וכן נראה מדברי הרמב"ן שבת (ע"ב ב') הנ"ל דקאי ג"כ בהאי שיטה דבע"ז אף בצינעא איכא עונש. וכנ"ל. ולשיטת ה"ר דוד הנ"ל האי דקאמר רחמנא בנערה המאורסה ולנערה לא תעשה דבר, אף דהתם הוי ג"ע דמדינא יהרג ואל יעבור וא"כ אונס לא פטר בה מעונש. צ"ל ע"כ דשאני התם דהיא קרקע עולם ולא עבדה מעשה לשיטת רש"י או לשיטת יתר הראשונים משום דאי אפשר לה להנצל מעבירה וכמ"ש הנ"י והמלחמות בסנהדרין שם. וכן הוא להדיא בהריב"ש (סי' שפ"ז) על מי שאמר לפטור מחמת אונס כתב וז"ל נשאל לו מאין יצא לו היתר זה ואם יאמר מלנערה לא תעשה דבר נאמר לו שאין בדבריו ממש שאין אנו למדין משם למי שעובר מחמת פחד אפילו פחד מיתה שהרי הענין בנערה המאורסה אינו כן אדרבה אם הי' בידה להנצל מן העבירה בשתמסור עצמה למיתה תהרג ואל תעבור ומהתם ילפינן לגילוי עריות משום דאיתקש לרוצח אלא התם אנוסה היא לגמרי שאי אפשר לה להנצל מן העבירה בשום ענין דקרקע עולם היא. וכל אונס שהוא כיוצא בו שא"א לאדם לקיים המצוה בשום פנים מחמת אותו אונס ואפילו אם ירצה למסור עצמו למיתה אנו למדין משם שהוא פטור וכו'. והוא כשי' ה"ר דוד הנ"ל. והמל"מ כאן בפ"ה מיסודי התורה הל' ד' הביא דברי הריב"ש הנ"ל ותמה עליו מדברי הרמב"ם בהל' סנהדרין שהריב"ש עצמו הביא דבריו בתשובות אחרות ולהנ"ל לק"מ דאטו תנאי קא שקלת מעלמא הא הוא מחלוקת רבוותא דדעת ה"ר דוד הנ"ל הוא כמ"ש הריב"ש כאן וכ"נ דעת הרמב"ן שבת הנ"ל והריב"ש כאן תפס שיטתייהו דכל כוונת הריב"ש כאן להגדיל טעות הפוטר שם וכדרך בעלי תשובות שמגבבין להענין אף מאי דבאמת לא ס"ל ולכן אף דלעצמו ס"ל כשיטת הרמב"ם וכמ"ש בשאר תשובות מ"מ כתב כאן לסתור הראי' מלנערה לא תעשה דבר עפ"י שיטת ה"ר דוד והרמב"ן הנ"ל. ובפרט שזו התשובה דסי' שפ"ז היא מאחי הריב"ש כמ"ש הריב"ש שם בתחלה ואין לתמוה אם תפש שיטת ה"ר דוד והרמב"ן הנ"ל ולק"מ. אמנם לכאורה תמוה מאוד שיטת ה"ר דוד הנ"ל דאיך יפרנס סוגיא דע"ז (נ"ד א') דקאמר באנסוהו עכו"ם והשתחוה לבהמה דידי' דאנוס רחמנא פטרי' ויעו"ש בתוס' דכתבו דאי אפשר לפרש בכפפו קומתו. יעו"ש בתוס' ד"ה כגון וביבמות ר"פ הבע"י) ד"ה אין אונס וביומא (פ"ב א') ד"ה מה רוצח. והנראה מוכרח דה"ר דוד פליג בזה על התוס' ומפרש באמת דמיירי בכפפו קומתו לע"ז. דהוי ממש כקרקע עולם בעריות ומה שהקשה בתוס' דא"כ אין זה משתחוה לא ס"ל לה"ר דוד דמ"מ מקרי משתחוה לע"ז רק דהוי באונס. ומאי דפשיטא לי' להגמ' דמיירי בכפפו עד דיקשה לזה אונס רחמנא פטרי'. היינו משום דס"ל להגמ' דאי בלא כפפו רק אנסוהו להשתחוות והשתחווה אין זה קרוי אונס רק רצון כיון דגוף השתחואה מרצונו אף דעביד לה מחמת אונס מיתה. וכמ"ש התוס' כעין זה ביבמות (ר"פ הבע"י) ד"ה שאנסוהו והראשונים שם. ויתיישב בהכי ג"כ קושיית תוס' בע"ז (נ"ד א') ויבמות (ר"פ הבע"י) ויומא (דף פ"ב) דמאי מייתי מלנערה לא תעשה דבר דאונסא רחמנא פטרי' דהא התם הוי קרקע עולם דאף לכתחלה שרי. ולשיטת ה"ר דוד אשה"ט דמייתי לה באמת לקרקע עולם. ועפ"ז נראה לפרש הסוגיא דע"ז (שם) התמוה כמו שנתקשו התוס'. ונדחקו בזה. דמאי פריך ר"ז אונס רחמנא פטרי' דמ"מ כיון דלכתחלה אסור הוי נעבד וכמו לתירוץ רבא. ואי דסובר ר"ז דלכתחלה מותר מאי מייתי מלנערה לא תעשה דבר הא אדרבא מינה ילפינן דחייב למסור עצמו והו"ל לאתויי וחי בהם. וגם בתירוץ רבא דמחלק בין צינעא לפרהסיא נדחקו דזה אתיא כר' ישמעאל ואנן הא קי"ל דאף בצינעא מחוייב למסור נפשו. אמנם לשיטת ה"ר דוד הנ"ל תתיישב הסוגיא כמין חומר בטוב טעם. והוא דר"ז פריך אונס רחמנא פטרי' והיינו בגוונא דקרקע עולם ומוכח מזה דהא דבג' עבירות אלו יהרג ואל יעבור היינו דוקא בעושה מעשה אבל בקרקע עולם יעבור ואל יהרג. דבג' עבירות אלו אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמ"ש ה"ר דוד הנ"ל. וא"כ כיון דמוכח מלנערה לא תעשה דבר דאונסא רחמנא פטרי' בקרקע עולם בדיעבד מוכח דלכתחלה נמי בקרקע עולם יעבור ואל יהרג. וכמ"ש התוס' באמת בסנהדרין גבי אסתר. דאף לכתחלה בקרקע עולם יעבור ואל יהרג. אך דהתוס' כתבו כן מסברא. אמנם לשיטת ה"ר דוד הנ"ל י"ל דמוכח כן מלנערה לא תעשה דבר וכנ"ל. וא"כ אשה"ט דמלנערה לא תעשה דבר מוכח דאף לכתחלה בקרקע עולם יעבור וא"י. ומוחי בהם לא מצי לאתויי דהא אדרבא בע"ז יהרג ואל יעבור וא"כ וחי בהם לא קאי על ע"ז וא"כ שוב י"ל דבכל ענין לא קאי עלי' אף בגוונא דקרקע עולם דאף בק"ע יהרג ואל יעבור. לכך הוכיח מלנערה דמוכח דבקרקע עולם יעבור ואל יהרג. וכנ"ל ואשה"ט. וביותר נראה דכיון דמוכח מלנערה לא תעשה דבר דאונסא רחמנא פטרי' בדיעבד בקרקע עולם א"כ כיון דחזינן דקרקע עולם קיל לענין דיעבד שוב ממילא יש לן לדרוש וחי בהם ולא שימות בהם אף לענין לכתחלה בקרקע עולם והא דגלי רחמנא בכל נפשך שצריך שיהרג ואל יעבור היינו בעושה מעשה דחמיר ובזה אף בדיעבד חייב. וכמ"ש ה"ר דוד הנ"ל. אבל בקרקע עולם דאף בג' עבירות גלי רחמנא דפטור בדיעבד. שוב ממילא יש להתיר נמי לענין לכתחלה מוחי בהם ולא שימות בהם כמו בשאר מצות כמו דשוה להם לענין דיעבד. ויען דעיקר הראי' למדרש לענין לכתחלה הוא מהא דרחמנא פטרי' דיעבד לכך קאמר אונסא רחמנא פטרי' דיעבד וממילא דאף לכתחלה מותר או מסברא דאין לחלק בזה בין לכתחלה לדיעבד או דשוב קאי על זה וחי בהם ולא שימות בהם וכנ"ל. ואשה"ט על נכון. ורבא לשיטתו בסנהדרין (ע"ד ב') דפליג על אביי שתי' על הקושיא והא אסתר בפרהסיא הויא דאפ"ה מותרת משום דקרקע עולם. ורבא תירץ שם משום הנאת עצמן וכמו שביארו התוס' שם דרבא סובר לענין פרהסיא דאפילו על מצוה קלה יהרג משום לא תחללו אין סברא לחלק בין מעשה לקרקע עולם דזה לא מהני רק לג' עבירות לענין צינעא לעשותה כשאר עבירה אבל לא לענין פרהסיא להכי תירץ הנאת עצמן. ויעויין בתוס' שם וביומא (ד' פ"ב) וכן הרמב"ן במלחמות בפ' בן סורר שביארו היטב. ומעתה אשה"ט דקאמר דוחי בהם קאי ג"כ על ע"ז בצינעא היינו בגוונא דקרקע עולם וכנ"ל דהיכא דהוי קרקע עולם איננו חמיר משאר עבירה ומותר אף לכתחלה מוחי בהם ולא שימות בהם וכנ"ל דלנערה לא תעשה דבר גלי על וחי בהם להתיר אף לכתחלה היכא דהוי קרקע עולם. מיהו ה"מ בצינעא אבל בפרהסיא לא מהני קרקע עולם וכשיטת רבא סנהדרין הנ"ל משום דבפרהסיא ליכא וחי בהם בשום עבירה. וכיון דאסור