אור גדול מה

הוא בכל ענין. כן יש ליישב קצת קו' הרשב"א שבתוס' שבת הנ"ל: ועפ"י כל הנ"ל נראה מוכרח משיטת הרמב"ם דס"ל כשיטת היש מפרשים דבסתם ע"ז אף מאהבה ומיראה חייב דכיון דנתבאר דא"א לקיים פי' קמא של התוס' כי אם לפי' הר"מ מקוצי הנ"ל ולחלק במאהבה ומיראה בין צינעא לפרהסיא ובפרהסיא אף באונס של סכנה חייב אף בעונשין וכמ"ש התוס' ע"ז (נ"ד א') לשיטת הר"מ מקוצי. והרי הרמב"ם כאן לא חילק וסתם דכל באונס פטור ואף בפרהסיא. א"כ א"א לפרש כשיטת הר"מ מקוצי. ואף אם נרצה להרכיב ביחד ב' הפירושים שבתוס' ע"ז (נ"ד א') ונאמר כשיטת הר"מ מקוצי דאף דבצינעא חייב ג"כ למסור נפשו מ"מ אינו אלא מהעשה דבכל נפשך אבל איננו בכלל לא תעבדם רק בפרהסיא אף דפטור מעונש מטעם אונסא רחמנא פטרי' אבל עכ"פ איתא בכלל האזהרה דלא תעבדם כמו דאיתא באזהרה דלא תחללו. וכיון דאיתא באזהרה דלא תעבדם אף דפטור מעונש מ"מ הוי נעבד וכמ"ש התוס' לפי' קמא. משא"כ בצינעא אף דחייב למסור נפשו מבכל נפשך מ"מ אינו בכלל אזהרה דלא תעבדם כמ"ש הר"מ מקוצי להכי לא הוי נעבד. ויען כי מצאתי להמקמ"ח (סס"י קמ"ה) שכתב ג"כ כעין זה קצרתי] עכ"ז הא עכ"פ מוכרח לפי זה לחלק בעובד מאהבה ומיראה בין צינעא לפרהסיא ובשלא במקום סכנה חייב עכ"פ וכנ"ל והרי הרמב"ם פ"ו מע"ז לא חילק בזה. וגם הא לפי"ז יש חילוק בנעבד באונס בין צינעא לפרהסיא והרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח לא חילק וסתם דנעבד בין באונס בין ברצון. [ואף דלפמ"ש הרמב"ם שם דאוסר בהמת חבירו שוב יש לפרש באונס דאנס בהמת חבירו והשתחוה. ולא דעבד באונס. מ"מ פשטות הדברים דבין באונס משמע אף היכא דעבד באונס דאל"כ אמאי לא כתב הרמב"ם הדין דעבד באונס א"ו משום דנכלל בהא דבין באונס ומוכח דככל ענין הוי נעבד אף דעבד באונס בצינעא.] וע"כ דמפרש כפי' קמא דתוס' ע"ז הנ"ל דרבא לא קאמר זה רק לר' ישמעאל דבצינעא איננו חייב למסור נפשו. חבל לדידן אף בצינעא הוי נעבד משום דהוי בכלל לא תעבדם, וקשיא הא הוי עובד מיראה דמבואר בסנהדרין דאינו בכלל לא תעבדם. ואף דהרמב"ם איננו מפרש מיראת אדם רק מיראת ע"ז עצמה מ"מ מבואר בחי' רמב"ן שבת (ע"ב ב') דבין המפרשים מאהבת אדם ומיראתו ובין המפרשים אהבת ע"ז ויראתו הכל עולה לטעם אחד שכל שאינו חושב שהוא אלהות ולא נתכוין לעבודת אלהות אעפ"י שהוא עובדה לרבא פטור. וע"כ כפי' היש מפרשים הנ"ל דבסתם ע"ז מודה רבא. וכ"כ הריב"ש (סי' ק"י) דהרמב"ם ס"ל כהי"מ ולהנ"ל מוכרח הוא כמו שנתבאר. שוב ראיתי במנחת חינוך (מצוה כ"ו) שהאריך ג"כ דזה דעת הרמב"ם יעושה"ט. והארכתי בזה יען ראיתי להתשב"ץ (ח"א סס"י ס"ג) שכתב על הא דסיים הרמב"ם כאן דהיכא דיכול למלט נפשו ולברוח כו' נקרא עובד ע"ז במזיד כו'. וכן ביאר הרמב"ם במאמר קידוש השם שכתב. וכתב על זה התשב"ץ דמוכרח דכוונתו אינו רק לענין עונש שמים ולא לענין דיני אדם דכיון שאינו בורח לחמלת ביתו ובניו וממונו א"כ הוי עובד ע"ז מאהבה דפטור. ולהנ"ל ז"א דבסתם ע"ז אף מאהבה חייב. וכנ"ל. וא"כ דברי הרמב"ם כפשוטן דהוי כעובד ע"ז במזיד לכל מילי. ובדרך אגב ראיתי לעורר במה שראיתי עוד בתשב"ץ שם שנסתפק בעובד ע"ז מאהבה ומיראה דקי"ל כרבא דפטור אם התקרובת נאסר דאפסר דאף דפטור מ"מ מה שמקריבין מאהבה או מיראה נאסר מחמת תקרובת ע"ז, דאפשר דתקרובת ע"ז ממי שאינו מודה בה מיתסר. ולדעתי אין מקום להסתפק בזה והדברים מבוארים בע"ז (נ"ד א') הנ"ל. דהנה לענין נעבד באונס פריך ר"ז דאונסא רחמנא פטרי' מבואר דס"ל דכיון דפטור לא מיתסר מחמת נעבד. ואף לתירוץ רבא. מ"מ בין לפי' קמא דתוס' בין לפי' הר"מ מקוצי יתבאר דכה"ג אינו נאסר. דלפי' הר"מ מקוצי גם רבא לא נד מסברת ר"ז דהיכא דפטור לא הוי נעבד רק דס"ל דבפרהסיא חייב ג"כ. אבל בצינעא אף דחייב למסור נפשו לכתחלה מ"מ כיון דבדיעבד פטור לא מיתסר מחמת נעבד. ואף לפי' קמא של התוס' דרבא ס"ל דאף דפטור מ"מ הוי נעבד מ"מ מבואר מדברי רבא משום דהוי בכלל לא תעבדם. וכמו שביאר שם הריטב"א דר"ז הוי ס"ל דכיון דפטור איננו בכלל לא תעבדם דאף דחייב למסור נפשו אינו אלא מקרא דבכל נפשך אבל בכלל לא תעבדם ליתא. מש"ה הוי ס"ל דלא הוי נעבד. ורבא חדית דכיון דחייב למסור נפשו הוי בכלל לא תעבדם וכיון דהוי בכלל לא תעבדם מש"ה אף דפטור בדיעבד עכ"ז הוי נעבד. וא"כ במאהבה ומיראה דמבואר סנהדרין (ס"א ב') דגם בכלל לא תעבדם ליתא. לא הוי נעבד. ועכ"פ לכולהו פירושי מבואר בע"ז (נ"ד א') דכל דלא הוי בכלל לא תעבדם לא מיתסר מחמת נעבד. א"כ במאהבה ומיראה דמבואר סנהדרין (ס"א ב') דאיננו בכלל לא תעבדם לרבא לא מיתסר מחמת נעבד. ונראה פשוט דכמו דהנעבד לא מיתסר ה"נ התקרובת לא מיתסר מחמת תקרובת ע"ז. וראיתי להתוס' רי"ד במהדורא תליתאה למס' ע"ז (בדף נ"ד) שכתב על קו' ר"ז אונס רחמנא פטרי' דכל היכא דגברא פטור מקטלא לא מצית למיסרי' משום נעבד. דגברא מיחייב ואיהו לא מיתסר משכחינן במשתחוה להר ולבהמת חבירו. אבל גברא פטור ואיהו מיתסר לא משתכח. עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהין דהא קאמר סנהדרין (ס"א א') לענין מחשב מעבודה לעבודה מתקיף לה רב פפא עד כאן לא אסר ר' יוחנן אלא בהמה אבל גברא לאו בר קטלא הוא. וא"כ מבואר דנאסר התקרובת אף דגברא לא מיחייב. ונראה דשאני התם דכיון דטעמא דר' יוחנן דס"ל מחשבין מעבודה לעבודה היינו משום דיליף חוץ מפנים ויליף ממחשבת פיגול א"כ לא מצי למילף רק לענין איסורא כמו בפנים אבל לענין קטלא דליכא בפנים לא מצי למילף. ואיך שיהי' בזה עכ"פ מבואר בע"ז נ"ד הנ"ל דכל דלא הוי בכלל לא תעבדם לכ"ע לא מיתסר משום נעבד ונראה פשוט דה"ה לענין תקרובת. דאין שום מקום לחלק בין לענין נעבד בין לענין תקרובת וה"נ חזינן בגמ' דסנהדרין (שם) דמייתי ראי' מנעבד לתקרובת דעד כאן לא שרי ר"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוי אמשתחוה להר דהר מותר ועובדה בסייף יעו"ש. אף דמצינו חילוק בין תקרובת לנעבד בבע"ח דאינו נאסר משום נעבד ותקרובת בע"ח אסור וכמ"ש התוס' חולין (מ' א') ד"ה הא. מ"מ במה דלא מצינו חילוק ביניהם בוודאי יש למילף זמ"ז. ומצאתי להיראים (בעמוד השני עמוד אלילים בסוף מצוה ס"ח) בעובד מאהבה ומיראה סיים וכאשר אמר רבא שאינה נקראת אליל לחייב עובדי' כך אמר רבא שאינה נקראת אליל ליאסר בהנאה ובמצוה ע"ח שם באמצע כתב ואציל שהכותים מקבלים אלהותו מחמת יראת אדם או מחמת אהבתו כו' אם אותה נקראת אליל לחייב עובדי' ולהקראות אליל לאסור משמשי' ונוי' ותקרובתה בזה נחלקו אביי ורבא כו' ונהנתי שזכיתי ת"ל לכוין לדבריו דמבואר להדיא כמ"ש. אמנם תמוה לי טובא. על הא דמבואר במס' ע"ז (נ"ד א') דנעבד באונס אסור ומוכרח מזה כשיטת היש מפרשים שבתוס' שבת (ע"ב ב') וסנהדרין (ס"א ב') הנ"ל שהיא שיטת היראים הנ"ל ג"כ דדוקא בע"ז שכולם אין עובדין אותה רק מאהבה ומיראה פטור אבל בסתם ע"ז אף דאיהו אינו עובד רק מאהבה ומיראה חייב. דלשי' התוס' סנהדרין ושבת (שם) דבכל ענין פטור אין מקום לפרש הסוגיא רק כשיטת הר"מ מקוצי. ואף לשיטתו לא מתיישבת רק בדוחקים וכפי שנתבאר לעיל באורך. ותמוה לי מסוגיא דחולין (מ"א א') דקאמר ר"נ ור"ע ורי"צ אמרי אפילו למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ כותי אבל ישראל לצעורי קא מיכוין. והדברים מתמיהים דמ"ש לצעורי מעובד מחמת אהבה או מחמת יראה והדברים ידועים לכל דאינו עובד אלא מחמת יראה שאנסוהו לזה ואיננו מקבלו לאלוה אפ"ה כיון דסתם ע"ז הוא הוי נעבד ותקרובתו אסור. וה"נ לצעורי אף דאינו מקבל עליו לאלוה אפ"ה שפיר מקרי עובד ויש להיות נאסר מחמת תקרובת. ולא ידעתי מקום לחלק בין מאהבה ומיראה ובין