אור גדול מב

דמדינא אסור להציל בממון חבירו אף במקום פי"נ ובענין תקנת יהושע ס"ל כהרשב"א ורמ"ה הנ"ל דלא היתה רק על תועה בין הכרמים לבד וא"ש **(הגה"ה. אב"ה. לפ"ז יש להבין טעם תקנת יהושע דתיקן דוקא בתועה בין הכרמים. דבשלמא אם נימא דבמקום פי"נ פשיטא שתיקן שפיר יש לומר דיהושע עשה גם תועה בין הכרמים כפי"נ. מה שאין כן אם נימא דבמקום פי"נ נמי לא תיקן א"כ מ"ש תועה בין הכרמים דתיקן. במה יפה כחו של תועה בין הכרמים מפי"נ בעלמא וצ"ע:)** ומהירושלמי ספי"ד דשבת ופ"ב דע"ז (הל' ב') הנ"ל דקאמר לא סוף דבר הרוג את חבירו אלא אפילו חמוס את חבירו ראי' מבוארת לשיטת רש"י הנ"ל לפי מה שביארתי בשיטתו, והא דאמרינן אין לך דבר שעומד בפני פי"נ רק ע"ז וג"ע ושפ"ד, אפשר דזה נכלל בשפ"ד דהוי תולדה דשפ"ד ואביזרא וכעין הא דקאמר ב"ק (קי"ט) דהנוטל מחבירו שוה פרוטה כאלו נוטל את נפשו, ויעויין בשערי תשובה לרבינו יונה שתירץ על קושית תוס' סוטה (י' ב') ד"ה נוח דלא חשיב מלבין משום דהוי אביזרא דשפ"ד, וראיתי להגר"א בחו"מ (סי' שנ"ט ס"ק ד') בילקוט דהביא ראי' מרש"י יומא (פ"ג ב') ד"ה קפחי' דמותר ליטול ממונו של חבירו במקום פי"נ, ולפמ"ש הראב"ד הנ"ל לחלק בין בפניו לשלא בפניו, איננו ראי' לשלא בפניו, אמנם הרמב"ן והרשב"א כתובות (דף י"ט) הביאו בשם ברייתא דאין לך דבר שעומד בפני פי"נ חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד ר' מאיר אומר אף הגזל, א"כ מבואר דלת"ק גם גזל איננו עומד בפני פי"נ, ולומר דמחלוקת דת"ק ור"מ אינה אלא בפניו אבל שלא בפניו גם רבנן מודו איננו נראה דא"כ מאי חוץ מג' עבירות דקאמרי הא איכא נמי גזל שלא בפניו כיון דאינו בכלל שפ"ד דא"כ גם בפניו בכלל ומאי פליג ר"מ, וע"כ דדוקא קאמרי א"כ מבואר דלרבנן מותר להציל עצמו בממון חבירו ע"מ לשלם עכ"פ. [וכ"נ קצת מסנהדרין (ע"ד א') וב"ק (קי"ז) מהא דתקנו ברודף אחר רודף דפטור בכדי שלא ימנע להציל ומשמע דמחוייב מדינא להציל בממון חבירו ע"מ לשלם.]. אמנם שיטת כל הראשונים נראה דעל מנת לשלם מדינא מותר להציל עצמו בממון חבירו אף שלא בפניו, ויעוי' בהרשב"א פ' מרובה גבי תקנת יהושע דהשיג על הראב"ד דס"ל דהתקנה היתה ע"מ לשלם, והשיג ע"ז דע"מ לשלם אין צורך לתקנה דמדינא מותר, ויעוי' בשו"ת הרשב"א ח"ד (סי' טו"ב) דכתב ג"כ בספיקא דדוד הנ"ל דנסתפק אי שרי ע"מ שלא לשלם דע"מ לשלם פשיטא דמותר דאין לך דבר שעומד בפני פי"נ, וכן נראה מסתימת כל הראשונים ויעוי' במלחמות ונ"י ב"ק (דף קי"ז) בשיטת הרי"ף דאנסו להביאו ג"כ חייב דהשיג הראב"ד דאין לך דבר שעומד בפני פי"נ, וצ"ל בשיטת הראב"ד דהואיל והאונס בא עבור הממון מסתבר לי' דאינו עומד בפני פי"נ דלולא זה נתבאר דשיטתו דעומד בפני פי"נ ואסור מדינא וכנ"ל]. וכתבו לתרץ דמי אמרינן שלא יציל עצמו יציל עצמו וישלם, משמע דס"ל דע"מ לשלם פשיטא דמותר. ועתה נחזור להנ"ל, דלא מיבעי' לשיטת הרשב"א וסייעתו הנ"ל דע"מ לשלם מותר א"כ היכא דעבד תחלה ע"מ לשלם פשיטא דחייב ואף אם לא עבד ע"מ לשלם נמי לא שייך לומר אונסא רחמנא פטרי' מלנערה לא תעשה דבר דהא גבי נערה גופי' פשיטא דאם היתה יכולה להשתמט מאיסור ולמעבד בהיתר או באיסורא זוטא והיא עבדה באיסורא רבא פשיטא דחייבת, וכעין מ"ש התוס' יומא (דף פ"ב) על הא דאין קישוי אלא לדעת, וא"כ ה"נ דהי' יכול למעבד בהיתר ליטול ע"מ לשלם שוב אף אם נטל ע"מ שלא לשלם ג"כ לא שייך אונסא רחמנא פטרי' דהא לא הוי אונס כיון דהי' אפשר לו למעבד בהיתר, ואף לשיטת הראב"ד דמדינא אסור אף ע"מ לשלם מ"מ מתקנת יהושע מותר א"כ שפיר מקרי אפשר למעבד בהיתר, ואף לפי מה שביארתי בדעת רש"י דאסור ותקנת יהושע לא היתה רק על תועה בין הכרמים ולא על שאר הצלות, מ"מ אם עבד ע"מ לשלם פשיטא דחייב ואף אם עבד ע"מ שלא ישלם מ"מ לא שייך אונסא רחמנא פטרי' דהא הי' אפשר למעבד באיסורא זוטא ע"מ לשלם ועבד באיסורא רבא שלא ע"מ לשלם דאף דבכל עני אסור מ"מ פשוט דע"מ לשלם מקרי איסורא זוטא נגד ע"מ שלא לשלם ומש"ה חייב לשלם ולא שייך אונסא רחמנא פטרי' על הא דלא עבד ע"מ לשלם עכ"פ, ואף דהאי מימרא דנרדף רבא קאמר לה ורבא לא ס"ל בשבועות (י"ח א') האי דהו"ל לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה ומש"ה הוכיח מינה דמשמש מת בעריות פטור **(הגה"ה. אב"ה. לענ"ד נראה לחלק בפשיטות דבהי' יכול לפרוש מת ופירש חי ס"ל לרבא דאסור משום דאינו יכול לתקן עוד מה שעשה וכיון שעשה באונס אין מחייבין אותו אף דהי' אפשר לו באיסורא זוטא ועשה באיסורא רבא, משא"כ היכא שיוכל לתקן את האיסורא רבא פשיטא דגם רבא מודה דצריך לתקנו וא"כ בנטל ע"מ שלא ישלם נחייבהו לשלם היינו לתקן ולסלק את האיסורא רבא בזה.)**, עכ"ז איננו דומה להאי דהכא דהתם אי משמש מת חייב אידי ואידי בין משמש חי בין משמש מת חד איסורא הוא, משא"כ הכא דתרי מיני איסורי נינהו דזה איסור גזל גמור וזה אינו אלא איסורא דחמסן וגם זה גוזל החפץ לגמרי וזה אינו גוזל רק השיווי שבין החפץ להדמים, וא"כ גזלן גמור הוי ריבויי בשיעורא כעין הא דמנחות (ס"ד) דאי"צ אלא ב' גרוגרות והביא ג' דחייב על הג', ולכך פשיטא דבכה"ג אף רבא מודה אמנם כ"ז לא שייך רק היכא דהזיק במתכוין, אבל בהזיק שלא במתכוין באונס דלא הי' אפשר למעבד בענין אחר כלל שפיר אמרינן אונסא רחמנא פטרי' וכדקאמר ב"ק (כ"ח ב') הנ"ל ונתקיים תירוץ הש"ך ברווחא, וזה נראה נכון בס"ד. והנה כ"ז כתבתי לתרץ לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דאנסוהו להביא חייב, אבל אכתי קשיא לי טובא לשיטת הרמב"ן ב"ק (ר"פ המניח) ובשמ"ק ב"מ (ס"פ האומנין פ"ב ב') דס"ל דאדם המזיק אף באונס גמור חייב, דנפל מן הגג ברוח שאינו מצוי' אין אונס גדול מזה ואפ"ה חייב, והאי דר"פ המניח דקאמר דאם נתקל אנוס אף בהזיק בשעת נפילה פטור, היינו משום דלא הזיק בגופו רק במים או בחרסית שנפלו מידו יעושה"ט במלחמות, ובזה אני תמה על הכ"מ ר"פ ו' מהל' חובל שתמה על הה"מ במה שנסתפק בדעת הרמב"ם דהא מבואר הוא להדיא מדין שליבה שכתב בהל' ד', דלדעת הרמב"ן הנ"ל אין שום התחלה לראי' דהא שליבה שנשמטה בהליכתו דמיא להא דר"פ המניח דהזיק במים ובחרסית בשעת נפילה דפטור באנוס משא"כ בהזיק בגופו וכמו שביאר הרמב"ן, וא"כ שפיר י"ל בדעת הרמב"ם כן, עכ"פ מבואר דעת הרמב"ן דאדם המזיק חייב באונסין, ותמוה לי דאיך יפרנס האי דיליף ב"ק (כ"ח ב') דאונס פטור מלנערה לא תעשה דבר דהתם אף דעביד בידים פטור, ומדמה נזקין לקטלא, אלמא דאף באדם המזיק בידים פטור באונס גמור, דאף דרצה לדחות וכי תימא קטלא שאני מ"מ במסקנא נראה דאינו מחלק, וגם להרמב"ן איך ס"ד לדמויי כלל, כיון דמבואר להדיא דאדם המזיק חייב אף באונס כמבואר ס"פ כיצד לשיטתו, א"כ מבואר דקטלא שאני, ולומר דאף דידע דאדם המזיק שאני מ"מ נזקי ממונו מדמה לה לקטלא. הוא תמוה כיון דע"כ חלוק נזקין מקטלא שוב ממילא גם נזקי ממונו א"א למילף מלנערה לא תעשה דבר דע"כ קטלא שאני ולא הו"ל למיפרך רק מברייתא דמייתי אח"כ אבל לא מקרא דנערה כיון דע"כ חלוק מהתם א"כ שוב א"א למילף כלל. וראיתי להרשב"א בב"ק שם שהקשה דכיון דבנזקי ממונו מיירי מאי מייתי מולנערה ותירץ דאבוהון דכולהו אונסין לנערה לא תעשה דבר, תירוץ זה לא יצדק לשיטת הרמב"ן הנ"ל, דהרשב"א ס"ל דאונס גמיר פטור גם בנזקי גופי וכמ"ש מקודם ונזקי ממונו אף באונס שאינו גמור פטור ולכך מקשה על נזקי ממונו מאי מייתי מלנערה הא לא בעינן כולי האי ואף באונס שאינו גמור פטור ולכך מתרץ דמשוה דהוא אבוהון דכולהו אונסין נקיט לי', ועכ"פ מנערה שפיר ילפינן עכ"פ לאונס