אור גדול מא

להציל עצמו מהאונס ע"י הממון לא אמרינן אונסא רחמנא פטרי' וחייב. אמנם כ"ז לשיטת הגאון, אבל לשיטת הרמב"ם והרי"ף דגם באנסוהו על ממון חבירו להביא חייב, א"כ קשיא דאמאי לא נימא אונסא רחמנא פטרי'. וראיתי להיש"ש ב"ק שם (סס"י מ"ד), דכתב הטעם מדאגבהה קניא, א"כ לפי דבריו הוי אתי שפיר, דמזיק באונס פטור דאונסא רחמנא פטרי' אבל באנסוהו להביא חייב מטעם מדאגבהה קניא והוי גזלן וגזלן באונס שפיר חייב, אמנם לפע"ד תמוה לחלק בזה, דכמו דילפינן דמזיק באונס פטור ה"נ נילף לגזלן באונס דפטור דהא גם חיובא דגזלן עונש הוא, כדאיתא סנהדרין (ע"ב א') דמש"ה בבא במחתרת ונטל כלים פטור וכן במגרר ויוצא אלמא דחיובא דגנב וגזלן עונש הוא ואמרינן קם לי' בדרבה מיני' וכיון דעונש הוא נימא נמי אונסא רחמנא פטרי', ואף דמצינו בכה"ג בנהנה באונס דחייב כדאיתא בכתובות (ל"ב) גבי תחב לו חבירו ויעוי' בקצה"ח (סי' רמ"ו ס"ק ב') אף דלענין הנאה נמי אמרינן קם לי' בדרבה מיני' אלמא דהוי עונש ואפ"ה חייב באונס ולא אמרינן אונסא רחמנא פטרי' שאני הנאה דהא בוודאי ניחא לי' לולא האונס ג"כ, אבל לענין שאר מילי דליכא הנאה רק עונש לחוד נראה פשוט דאונסא רחמנא פטרי' בכל ענין דכמו דילפינן מלנערה לא תעשה דבר לענין נזקין באונס ה"נ יש למילף לגנב וגזלן באונס ולא יהא ממונו חמור מגופו דכמו דילפינן מינה לרוצח באונס כמבואר ברמב"ם כאן ה"נ לגנב וגזלן. וראיתי להמחנה אפרים הל' נזקי ממון (סי' ו') שדקדק על היש"ש הנ"ל דמה יענה להא דנרדף ששבר את הכלים דאף דלא אגבהה חייב, ותמיהני עליו דאישתמיט לי' דהיש"ש בעצמו הרגיש בזה בב"ק שם (סס"י נ"ב) וכתב לחלק משום דהאונס לא בא מחמת הממון, וכבר נתבאר לעיל להסביר בטוב טעם דבכה"ג לא אמרינן אונסא רחמנא פטרי' כדמוכח מהרמב"ם בעבר ונתרפא, אמנם מה שהקשתי קשיא, וגם מהרי"ף ב"ק שם נראה דעיקר החילוק בין מראה לנשא ונתן ביד הוא משום דהכא גרמא והכא בידים, וגם מלשון הרמב"ם פ"ח מחובל (הל' ב') דסתם המציל עצמו בממון חבירו חייב משמע ג"כ דאין חיוב מטעם גזלן, ויעוי' בש"ך חו"מ (סי' שפ"ו ס"ק א') דהעלה ג"כ דעיקר החילוק בין הראה לנשא ונתן ביד הוא דזה גרמא וזה בידים ורמז שם לדברי מהרש"ל ביש"ש הנ"ל וכתב דאין דבריו מוכרחין, והדברים מתמיהין דכיון דילפינן אונסא רחמנא פטרי' בנזקין מלנערה לא תעשה דבר כדאיתא ב"ק (כ"ח ב') ומלנערה לא תעשה דבר ילפינן לכולהו דוכתי דאנוס פטור אף בעושה בידים וכמבואר ברמב"ם כאן ביסודי התורה אף ברוצח באונס ובע"ז (נ"ד א') בעובד ע"ז באונס וכן בכולהו עבירות כדאיתא בכל הראשונים ביבמות (ר"פ הבע"י) אף בעושה בידים, א"כ ממילא דה"נ לענין נזקין דילפינן ג"כ מינה א"כ בנשא ונתן ביד באנסוהו להביא ממון חבירו מאי טעמא חייב והנראה בזה דטעם החיוב הוא משום הנאתו דהא ניצול מהאונס בשביל שנטל ממון חבירו, וזהו שדקדק הרמב"ם פ"ח מחובל (הל' ב') דהמציל עצמו בממון חבירו חייב, דלכאורה באנסוהו להביא ממון חבירו איננו שייך כ"כ האי לישנא, וכמו שדקדק הנ"י מלישנא דרש"י דכתב ב"ק (קי"ז א') על נשא ונתן ביד דחייב משום דמציל עצמו בממון חבירו ודקדק מזה הנ"י דשיטת רש"י דלא אנסוהו להביא ממון חבירו דבאנסוהו להביא האונס בא ג"כ מממון חבירו ולא שייך דמציל עצמו בהן, יעו"ש בפני יהושע, וכן דקדק מלשון רש"י בתוס' רי"ד בב"ק שם, וא"כ הרמב"ם דמיירי באנסוהו להביא ממון חבירו איך כתב לישנא דמציל עצמו בממון חבירו, אמנם לפי הנ"ל אתי שפיר לנכון, דכל החיוב הוא משום דמציל עצמו בזה ומשום הנאתו דלולא זה הא אונסא רחמנא פטרי' וכדאיתא ב"ק (כ"ח ב') הנ"ל, רק דהכא דניצל מהאנס ע"י ממונו של חבירו חייב משום הנאתו דהוי זה נהנה וזה חסר דמגיע לו הנאה מחסרון של זה ומש"ה חייב, דאף דהיכא דניצל ע"י ממון חבירו שלא ע"י מעשיו פטור וכמו שהוכיח החכ"צ (סי' קל"ב) דלא מצינו ברודף אחר רודף ששיבר כלים שיתחייב הנרדף לשלם אף שניצל עי"ז, וצ"ל דהוי כמו מבריח ארי מנכסי חבירו דפטור, [ואכתי צ"ע לפמ"ש התוס' והרא"ש ב"ק (נ"ח א') דהיכא דההיזק ברי ומזומן גם במבריח ארי חייב א"כ ה"נ אף בשיבר אחר יתחייב הנרדף אם הי' ההיזק ברי ומזומן, ואפשר דאה"נ.], משא"כ בהבריח הוא עצמו ארי מלפניו בממונו של חבירו שפיר חייב מטעם הנאתו, אף דעדיין הסברא קשה מאוד כיון דבכל חד לחודי' פטור דעל מעשה דידי' לחוד לולא ההצלה הי' פטור מטעם אנוס דרחמנא פטרי' וגם על הנאת ההצלה לחוד ג"כ פטור כמו ברודף אחר רודף ששיבר דפטור הנרדף וכנ"ל א"כ בשניהם ביחד אמאי יתחייב כיון דעל הנאתו לחוד פטור שוב על מעשה דידי' לא שייך לחייבו יותר דהא אנוס הוא ורחמנא פטרי', אמנם לשון הגמ' דקאמר מציל עצמו בממון חבירו משמע דהחיוב בשביל ההצלה וע"כ דהיכא דאתיא לי' הנאה ע"י מעשה דידי' לא שייך אונסא רחמנא פטרי', ומיושב נמי האי דנרדף ששיבר את הכלים דחייב בפשיטות אף בלא מ"ש לעיל ומעתה עפ"י כל הנ"ל יש לדון במ"ש לפרש דברי הגמ' דסנהדרין (ע"ו ב') דרוצח לא עשה בו אונס כרצון משא"כ בנזקין, דהפירוש הוא דרוצח באונס פטור אם אונסין אותו להרוג משא"כ בנזקין דאם אונסין אותו להזיק לחבירו חייב, דלהנ"ל בנזקין באונס דחייב הא אין הטעם משום הנזק לחוד דהא ע"ז באמת הי' פטור בנזקין ג"כ מטעם אונסא רחמנא פטרי' רק דעיקר החיוב בשביל הנאתו דעי"ז ניצול מהאנס וא"כ אין זה שייך לנזקין דעלמא, אמנם עכ"ז יש לקיים פירוש הנ"ל דכיון שנתבאר דעל ההנאה לחוד אין לחייבו רק משום מעשה דידי' רק דההנאה אינה מועלת רק לסלק טעמא דאונסא רחמנא פטרי' וממילא חייב מטעם נזקין ושפיר שייך הקו"ח הנ"ל, ואין להאריך בזה. עוד נראה בישוב קושיא הנ"ל דאונסא רחמנא פטרי' והנראה לקיים דברי הש"ך (סי' שע"ח) הנ"ל דמחלק בין מזיק במתכוין למזיק שלא במתכוין. ולעיל תמהתי על דבריו, דהא ילפינן מלנערה לא תעשה דבר והתם אפילו במתכוין פטור, והנראה בזה ומקודם נבאר מה שמצאתי מחלוקת הראשונים בענין ממון חבירו במקום פיקוח נפש. דהנה דעת הראב"ד שהובא בשמ"ק ב"ק (קי"ז ב') יעו"ש דכתב דמציל עצמו בממון חבירו הואיל ואתו לידן נימא בי' מלתא וכו' יעו"ש דהעלה דמדינא אסור להציל עצמו בממון חבירו שלא מדעת הבעלים אף במקום פי"נ, ולא אמרינן בממון חבירו אין לך דבר שעומד בפני פי"נ, אף דהבעלים מחוייבים להצילו מ"מ הוא בעצמו שלא מדעתם אסור אף במקום פי"נ, שוב כתב דאפשר דבפני הבעלים כיון דמחוייבים הבעלים יש לכופם ויכול ליקח במקום פי"נ אף שלא מדעתם אבל שלא בפני הבעלים אסור מדינא אף במקום פי"נ וכ"ז מדינא אבל מתקנת יהושע שתקן בתועה בין הכרמים שיהא מפסג וכו' כוונת התקנה היתה שיוכל להציל עצמו בממון חבירו אף שלא בפניו על מנת לשלם. ועפ"י דברי הראב"ד הללו נראה ליושב פי' רש"י ב"ק (ס' ב') ד"ה ויצילה שלא ישרפוה דמשמע מדבריו דמה שנסתפק דוד הוא אם מותר להציל, ותמה ע"ז הפרשת דרכים (דרוש י"ט) בדרך החיים דהדבר תימא בעיניו דאיך יתכן דבמקום פי"נ אסור והרי לפנינו כן דעת הראב"ד להדיא דמדינא אסור, אף דהראב"ד גופי' פי' שם דהבעי' הי' אם מחוייבים לשלם היינו משום דס"ל דמתקנת יהושע מותר ואזיל לשיטתו במרובה דתקנת יהושע היתה ע"מ לשלם דמים ושפיר אפשר דהתקנה היתה לכולהו גווני שיציל עצמו בממון חבירו ע"מ לשלם, אבל למ"ש הרשב"א והרמ"ה במרובה שם גבי תקנת יהושע דהתקנה היתה בחנם בלא דמים, א"כ ע"כ דוקא בתועה בין הכרמים תיקן ולא לשאר הצלה ולענין שאר הצלה לא תיקן וקם אדינא ושפיר י"ל שאסור, וא"כ אתיין שפיר דברי רש"י דב"ק הנ"ל דס"ל כהראב"ד