אור גדול מ

עבירות, וקאי המיעוט לענין לכתחלה ואתי שפיר, דבקושייתו קודם דהעלה לתרץ מהקישא דרוצח הוי ס"ל דהמיעוט ע"כ לענין דיעבד כגון בפרהסיא דלכתחלה אסור אימעוט לענין עונש, לכך מקשה מלנערה לא תעשה דבר, ומתרץ דלא קאי המיעוט לענין דיעבד רק לענין לכתחלה בצינעא משום דס"ד דאקשה לרוצח, ואשה"ט. עוד אפ"ל באופן אחר דהראב"ד ס"ל כשיטת ה"ר דוד שאבאר להלן דס"ל דלא כהרמב"ם רק דהג' עבירות דיהרג ואל יעבור גם אונס חייב, והא דלנערה לא תעשה דבר היא משום קרקע עולם, והא דיליף בקושייתו דאונס רחמנא פטרי' מלנערה לא תעשה דבר היינו משום דמיירי בכל ענין אף בפרהסיא ובשעת הגזירה דאף דבנערה גם בפרהסיא לכתחלה תעבור ואל תהרג או משום קרקע עולם או משום הנאת עצמן כדאיתא סנהדרין (ס"פ בן סורר), מ"מ בשעת השמד הא לא מהני הנאת עצמן להראב"ד לשיטתו כמ"ש הרשב"א בשמו כתובות (ג' ב') גבי ולדרוש להו דאונס שרי, ואפ"ה פטורה משום אונס רחמנא פטרי' לבר מג' עבירות אלו, וה"ה לשאר עבירות בפרהסיא או בשעת הגזירה, והסוגיא דע"ז (נ"ד א') תתפרש לדידי' כעין שיטת התוס', וכמ"ש לשיטת ה"ר דוד, דר"ז פריך אונס רחמנא פטרי' אף בפרהסיא ובשעת הגזירה וס"ד דאינו בכלל לא תעבדם אף דבשעת הגזירה אסור היינו מונקדשתי ולא תחללו אבל לא מלא תעבדם לכך לא הוי נעבד, ורבא השיב דהיכא דאסור לכתחלה הוי בכלל לא תעבדם ולכך הוי נעבד, ויען כי עיקר נראה כפירוש הראשון ע"כ קצרתי בזה, ואיך שיהי' אין מהראב"ד ראי' לחלק בין רוצח לע"ז וג"ע לענין עונש להעובר באונס, עכ"ז בלא ראי' מסברא יש לחלק כנ"ל והנראה דס"ל להרמב"ם דכיון דרוצח ונערה הוקשו להדדי כמו בנערה פטור באונס ה"ה ברוצח, וגם בזה יש ליישב קצת מה שדקדקנו לעיל במה דסיים הרמב"ם ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר דאינו מובן וכנ"ל, ולהנ"ל י"ל דלולא קרא דנערה רוצח לא הוי ידעינן ואדרבא הוי מקשינן להיפוך נערה לרוצח לכך צריכינן להא דכתיב לנערה לא תעשה דבר וממילא מקשינן ג"כ רוצח לנערה כנ"ל. וקצת סמך יש להביא דגם ברוצח באונס פטור, מסנהדרין (ע"ו ב') דקאמר רוצח לא עשה בו אונס כרצון כו' ויעו"ש בתוס' ד"ה רוצח דפירשו על שוגג. אמנם למ"ש יבמות (נ"ג ב') ד"ה הבע"י דהאי דאמרו בב"ק (נ"ו א') אדם מועד עולם בין שוגג בין מזיד בין אונס בין רצון פירושו, בין שהשוגג ומזיד הם באונס שאנסוהו לעשות כן בין שהם ברצון, א"כ לפי פירוש זה נראה דה"ה הכא דברוצח לא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון היינו ג"כ דהמזיד גופי' דחייב לא עשה בו אונס כרצון דאם אנסוהו לעשות כן פטור משא"כ בנזקין, א"כ מבואר להדיא בגמ' לפ"ז דרוצח באונס פטור, והוא סעד נכון לפי פירוש התוס' הנ"ל בהא דב"ק, אמנם א"א לפרש כן רק לשיטת הרי"ף והרמב"ם בהא דב"ק (קי"ז א') דאנסוהו להביא חייב בכל ענין משום דמזיק באונס חייב, אבל לאינך פוסקים דאנסוהו להביא ג"כ פטור א"א לפרש כן כמובן, אבל עכ"פ להרמב"ם לשיטתו שפיר יש לפרש כן ושפיר י"ל שכתב דינו מגמ' דסנהדרין הנ"ל, כן הי' נראה לכאורה. אמנם באמת יש לדון הרבה, דלכאורה יש לתמוה טובא על שיטת הרמב"ם פ"ח מחובל ומזיק דס"ל דבאנסוהו להביא ממון פלוני והביא חייב אף באונס נפשות והלא אונסא רחמנא פטרי' כמבואר ב"ק (כ"ח ב') ואף דרצה הגמ' שם לדחות דקטלא שאני מ"מ במסקנא נראה דנשאר להלכה דאנוס פטור ומאי דקאמר שם וכי תימא לא נשאר במסקנא, וכן נראה מנדרים (כ"ז א') דאינו אלא ס"ד בעלמא, ולדברי הרמב"ם הנ"ל דקאי בשיטת הרי"ף דב"ק (קי"ז א') א"כ מבואר בברייתא שם להדיא דאנסוהו להביא והביא חייב א"כ מבואר בברייתא דאנוס חייב ואיך לא הביאו בב"ק (כ"ח ב'). והנה לכאורה אף בלא שיטת הרמב"ם הנ"ל קשיא מהא דב"ק (כ"ח ב') על הא דאיתא סנהדרין (ע"ד) וב"ק (קי"ז ב') דנרדף ששיבר כלים של כל אדם חייב הא אין לך אנוס גדול מזה, ומשמע וודאי דאף אם לא הי' אפשר להנצל בענין אחר, וכמ"ש המלחמות בב"ק (קי"ז ב') הנ"ל, ומצאתי להש"ך חו"מ (סי' שע"ח ס"ק ב') שהרגיש בזה והעלה לחלק בין מזיק במתכוין דאף באונס חייב למזיק באונס שלא במתכוין יעושה"ט, ולפע"ד דבריו תמוהין דכיון דמבואר ב"ק (כ"ח ב') דילפינן דאונסא רחמנא פטרי' בנזקין מלנערה לא תעשה דבר א"כ נזקין כקטלא דכמו דילפינן לענין קטלא דאונסא רחמנא פטרי' בכל ענין אף שעושה העבירה במתכוין וכמו דמבואר בע"ז (נ"ד א') לענין עובד ע"ז באונס ובראשונים (ר"פ הבע"י) א"כ ממילא ה"נ לענין נזקין אף במזיק במתכוין באונס ליפטר, וא"כ קשיא כנ"ל. ונראה דאפ"ל עפ"י מאי דנתקשו האחרונים בדברי הרמב"ם כאן בהל' יסודי התורה, דלכאורה דבריו סתרי אהדדי דבהל' ד' כתב דאף בדברים שדינן יהרג ואל יעבור אפ"ה אם עבר אין עונשין ובהל' ו' לענין ריפוי כתב דבעבירות שאין מתרפאין בהן אם עבר ונתרפא עונשין אותו, ויעוי' בפר"ח ומרכבת המשנה שנדחקו מאוד וכבר השיג עליהם בת' חמדת שלמה או"ח (סי' ל"ח), ובמנחת חינוך (מצוה שצ"ו) תירץ בזה שבאונס הסכנה באה לו מחמת העבירה משא"כ בחולה ולהכי לא ילפינן מלנערה לא תעשה דבר דאונסא רחמנא פטרי' רק באופן דהסכנה באה לו מחמת העבירה דומיא דנערה, אבל בחולה דהסכנה לא באה מחמת העבירה רק שבא להציל עצמו עם העבירה בכה"ג לא אמרינן אונסא רחמנא פטרי', וא"כ אשה"ט קושיא הנ"ל דמזיק באונס פטור משום דילפינן מנערה ג"כ דוקא שאנסוהו להביא ממון חבירו דהאונס בא לו מחמת אותו ממון, וכ"ש היכא דההיזק גופי' הי' באונס לגמרי שלא מדעתו כלל דפטור, אבל היכא שאנסוהו על ממון בעלמא ואין לו ובא להציל עצמו עם ממון חבירו לא אמרינן אונסא רחמנא פטרי' וחייב. ובזה מובן היטב טעמא דגאון דמחלק בין אנסוהו להביא ממון חבירו לאנסוהו להביא ממון סתם יעוי' ש"ך חו"מ (סי' שפ"ח] והביאו ראי' מירושלמי דפ' החובל דבאנסוהו ואמרו לו תן לנו ממון של פלוני אפילו נשא ונתן ביד פטור יעו"ש, דלכאורה יש לתמוה מירושלמי ספי"ד דשבת ופ"ב דע"ז (הל' ב') גבי הא דאמרינן דאין מתרפאין בשפ"ד דקאמר שם בירושלמי דלא סוף דבר בשאמרו לו הרוג את פלוני אלא אפילו חמוס את פלוני, א"כ מבואר דבאמרו לו חמוס את פלוני יהרג ואל יעבור אף דיחדו לו ממון של פלוני, ולפמ"ש הק"ע בשבת וכ"כ החת"ס חלק חו"מ (סי' א') דדוקא בחמוס משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויבוא לידי שפ"ד הוי אתי שפיר דבהחובל י"ל דמיירי דוקא ליקח שלא בפני הבעלים, אמנם באמת דבריהם אינן נראין כלל דא"כ אמאי יהרג תיכף ולא ילך לחמוס ילך על דעת ליקח ולא להרוג את הבעלים אם יעמוד עצמו על ממונו, ונצטרך לדחוק דהוא משום גזירה דלמא יהרוג ואיננו נראה כלל, ודברי הירושלמי כפשוטן דאף על הגזל יהרג ואל יעבור וכמו שהביאו הראשונים כתובות (דף י"ט) דר"מ אית לי' דגם בגזל יהרג ואל יעבור, וא"כ קשי' לירושלמי דפ' החובל הנ"ל דביחדו אף נשא ונתן פטור, ולפמ"ש ניחא, דבאמת ס"ל להירושלמי דגם בגזל יהרג וא"י והיינו הירושלמי דפ' שמונה שרצים ודפ"ב דע"ז הנ"ל, אמנם כ"ז לכתחלה בבא לשאול אבל בדיעבד אם נשא ונתן ביד כיון דהוי גזלן באונס פטור מטעם דאונסא רחמנא פטרי' והוי כמו רוצח וג"ע דדינן יהרג וא"י אפ"ה אם עברו באונס פטורין וה"נ בגזל באונס, וגם י"ל דירושלמי דפ' ח' שרצים ודפ"ב דע"ז לא מיירי באנס רק בחולה שאומרים לו שרפואתו בכך דומי' דמיירי לעיל מינה דהאונס לא בא לו מחמת ממון חבירו. ועכ"פ נחזור להנ"ל, דלפ"ז אתי שפיר דבנרדף ששיבר כלים דאין האונס בא מחמת הממון רק שבא