אור גדול לח

כעין זה ותירץ בשם הראב"ד משום דשוחט בחוץ איתקש לרוצח דכתיב דם שפך הו"א מה רוצח יהרג וא"י האי נמי דכוותי'. עוד תירץ בשם י"מ דעיקר קרא לשוגג ומוטעה והתוס' זבחים (ק"ח ב') ד"ה שוגג תירצו דאתיא לאומר מותר, עכ"פ י"ל דבכל הני לא שייך למעט אנוס ממש משום דהדין בהו יעבור ואל יהרג ועיקר המיעוט לשוגג ומוטעה או לאומר מותר, משא"כ בקרא דמולך דהדין בזה דיהרג ואל יעבור, א"כ שפיר שייך למעט מיני' אנוס ממש, דכיון דהדין בכל גווני אף בצינעא ושלא בשעת הגזירה דיהרג ואל יעבור א"כ הוא משום חומר העבירה, וכמ"ש הרמב"ן במלחמות (ס"פ בן סורר) א"כ שפיר הי' ס"ד דאף באונס איכא העונשין ושפיר איצטריך למעט משא"כ בכל הני לא אתי המעוט רק לשוגג ומוטעה, כמ"ש הרשב"א והתוס' הנ"ל, וא"כ א"ש דעל אונס ממש ליכא רק קרא דמולך ושפיר יש למילף מינה לרוצח ועריות, ובזה אתי שפיר טפי תירוץ הרשב"א בקידושין הנ"ל דעיקר קרא לשוגג ומוטעה וא"כ למאי נקט אונס בכל דוכתא שלא לצורך, ולהנ"ל א"ש דבמולך נקט בדוקא לאונס, ומש"ה בכולהו דוכתי נקט נמי לאונס משום גררא דמולך אף דבכולהו הוו שלא לצורך ועיקר הקרא משום שוגג ומוטעה מ"מ נקט לי' משום גררא דמולך. אמנם באמת ז"א כלום, דא"כ האי קו"ח לא איצטריך רק לרוצח לחוד דהא על שאר מצות לא איצטריך לפי הנ"ל דהיכא דאיננו משום חומר העבירה ובצינעא יעבור ואל יהרג רק בפרהסיא ובשעת הגזירה פשיטא דלא שייך אהדרי' לאיסורא קמא לפי הנ"ל, וגם לנערה לא איצטריך דהא בהדיא כתיב בה ולנערה ל"ת דבר, וא"כ לא איצטריך הקו"ח רק לרוצח לחוד ומלשון הרמב"ם לא משמע כן רק דאיצטריך הקו"ח לכל המצות היכא דהדין יהרג ואל יעבור כגון בפרהסיא או בשעת הגזירה ועבר דלא עונשין לי', וא"כ גם בכל הני דוכתי הנ"ל שפיר דרשינן למעט אנוס ולא איצטריך לומר כמ"ש הרשב"א דאגב ריהטא נקט, וא"כ קשיא כנ"ל. וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי תירוץ מרווח לקושיא זו, והנראה לצדד בזה דלענין אונס יש למילף שאר מצות מע"ז בקו"ח לבד הקו"ח שמצד הסברא דע"ז חמורה מכל המצות דאף אם נניח זה עכ"פ לענין אונס יש לדון שאר מצות בקו"ח מע"ז הכי דמה ע"ז שהאונס איננו מועיל לעבור לכתחלה אף בצינעא דהא הדין דיהרג ואל יעבור מ"מ בדיעבד אם עשה באונס פטור שאר מצות דמועיל אונס אף לענין לכתחלה בצינעא ושלא בשעת הגזירה לא כ"ש דמועיל לפטור בדיעבד, וגם יש לדון אונס מאונס דהיינו פטור דיעבד מהתירא דלכתחלה דמה במקום שאינו מועיל לענין לכתחלה שיוכל לעבור בשום ענין מועיל לפטור בדיעבד בכל ענין מקום שמועיל אף לענין לכתחלה בצינעא ושלא בשעת הגזירה איננו דין דמועיל לפטור בדיעבד בכל ענין, משא"כ לענין שוגג ומוטעה לא שייך לדון בקו"ח רק מטעם דע"ז חמורה אבל הני קו"ח הנ"ל לא שייך כמובן, ומעתה ממילא לא מוקמינן הני ארבעה כתובים הנ"ל רק לענין שוגג ומוטעה דליכא הני קו"ח הנ"ל, אבל לענין אונס דשייך ללמוד בהני קו"ח הנ"ל לא מוקמינן להו להכתובים, דכיון דמסתבר למילף בקו"ח מה"ת נימא דבא הכתוב נגד הסבו בלא הכרח, אף דלענין שוגג ומוטעה נמי יש לדון בקו"ח מע"ז דמה ע"ז שהיא חמורה פטור בשוגג ומוטעה כ"ש בשאר מצות, וא"כ מדגלי בשוחט ומעלה בחוץ ואוכל קדשים בטומאה ע"כ דלא דרשינן קו"ח זה והוי ד' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וגלי נגד הסברא, מ"מ זו הסברא בעצמה שייכא נמי לענין אונס. ועוד אף אם נניח זה, איכא עוד הני קו"ח הנ"ל וא"כ נהי דמוכח מהני ד' כתובים לאפוקי מקו"ח הראשון מסברא דע"ז חמורה, אבל מהיכא תיתי נימא שלא לדון עוד קו"ח אחריני דשייכים לענין אונס, ולהכי לענין אונס שפיר דן הרמב"ם בקו"ח מה ע"ז שהיא חמורה [פי' לענין אונס גופי' שהדין בכל ענין יהרג ואל יעבור] העובר באונס איננו חייב קו"ח לשאר מצות, [דקילי לענין אונס דמותרין לפעמים לעבור אף לכתחלה פשיטא דמועיל לפטור בדיעבד בכל ענין], וא"כ אשה"ט דנקט בכל הני דוכתי שוגג אנוס ומוטעה אף דלענין אנוס יש לדון בקו"ח מע"ז הנ"ל, מ"מ כיון דאיצטריך המיעוט לשוגג ומוטעה ממילא אימעוט נמי אנוס אבל עיקר הקרא לשוגג ומוטעה אתי, ולענין שוגג ומוטעה שפיר הוי ד' כתובים הבאים כאחד משא"כ לענין אונס לא מוקמינן לי' דלהוי ד' כתובים מטעם הנ"ל ויותר מסתבר הד' כתובים לענין שוגג ומוטעה וכנ"ל. [ויש לומר בזה פרפרת בלישנא דגמ' דזבחים (ק"ח ב') דבמעלה בחוץ קאמר למעוטי שוגג אנוס ומוטעה, נקט בתחלה שוגג ואח"כ אנוס, ולענין שוחט בחוץ קאמר ה"נ מיבעי למעוטי אנוס שוגג ומוטעה, נקט מתחלה אנוס ואח"כ שוגג, והוא עפ"י מה שהבאתי לעיל מהרשב"א דקידושין בשם הראב"ד דתירץ דאיצטריך למעט בשוחט בחוץ אנוס משום דס"ד דאיתקש לרוצח משום דכתיב דם שפך, והנה תירוצו תמוה, דמה יענה לאוכל קדשים בטומאה ולמעלה בחוץ, וע"כ כהרשב"א בשם היש מפרשים דעיקר המיעוט לשוגג ואונס אגב שיטפא נקט אף דלא צריך רק דממילא אימעוט ג"כ אונס, אבל מ"מ סברת הראב"ד יכולה להיות אמת בשוחט בחוץ דאיצטריך נמי מיעוט לאונס, וא"כ א"ש דבמעלה נקט תחלה שוגג דעיקר המיעוט להכי אתי ואח"כ אונס אגב שיטפא דממילא אימעוט אף דלא צריך, משא"כ בשוחט בחוץ דאיצטריך שפיר למעט אונס ג"כ להכי נקט תחלה אונס והדר שוגג, ומדוקדק היטב לשון חז"ל]. ומעתה לענין שוגג ומוטעה שפיר הוי ד' כתובים משא"כ לענין אונס, וכל המצות שפיר ילפינן לענין אונס מע"ז דחמורה לענין אונס גופי', ואף דלענין שוגג ומוטעה ע"ז קיל מינה דבע"ז אימעוט שוגג ומוטעה משא"כ בהני כריתות דלא כתיב בהו ההוא כגון בחלב (פ' צו) ונכרתה הנפש האוכלת ולא כתיב ההוא וכן במפטם השמן ומפטם הקטרת וסך משמן המשחה דכתיב בהו (פ' תשא) ונכרת מעמיו ולא כתיב בהו ההוא למעט שוגג ומוטעה דחייב בהו נמי שוגג ומוטעה דלא מצינו למילף לפטור ממולך ואינך דהוו ד' כתובים הבאין כאחד, מ"מ לענין אונס שפיר ילפינן ממולך כיון דלענין אונס גופי' הנהו קילי ממולך לענין לעבור לכתחלה שפיר יש למילף לענין פטור דיעבד מקו"ח, או דיש למילף פטור דיעבד מלכתחלה וכנ"ל, ורוצח אף דלא קיל מינה באונס לענין לכתחלה כלל מ"מ הא רוצח ליכא כרת, וא"כ לענין שוגג ומוטעה נמי ליכא חומר גבה ממולך ושפיר יש למילף בקו"ח מע"ז דחמירא בפשיטות. וא"ש. ויתיישב בזה האי דסיים הרמב"ם ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר, דדוחק לומר דכוונת הרמב"ם לרמז דאיכא נמי אזהרה לב"ד, וכמ"ש לעיל בשם המרגניתא טבא ומעיין החכמה דהא לא מיירי כלל כאן מזה, וגם לומר דכוונת הרמב"ם למפטר אונס אף ממלקות וכמ"ש המרגניתא טבא בשורש ח' ג"כ דחוק דהא מלקות איננו מוכח לפטור מלנערה לא תעשה דבר רק מאין לנערה חטא משפט מות כדאיתא בספרי שם, אמנם להנ"ל יתבאר היטב, דלפי מה שנתבאר א"כ עריות דלא קילי ממולך לענין אונס כלל דגם בהו יהרג ואל יעבור בכל ענין, ולענין שוגג ומוטעה חמירי ממולך דגם בהו איכא כרת וליכא מיעוטא למעט בהו שוגג ומוטעה, וא"כ שוב ליכא למילף בהו פטור אונס ממולך בשום צד דמקו"ח דקיל לענין אונס לא אתיא ומע"ז גופי' ג"כ לא מצינן למילף דמה לע"ז שגם שוגג ומוטעה פטור, ולכך סיים הרמב"ם דבעריות איכא לימודא אחרינא ולנערה לא תעשה דבר, ואשה"ט, כל הנ"ל צדדתי לגודל החומר. ונראה להביא ראי' דעיקר המיעוט בכל הנהו לשוגג ומוטעה ואונס אגב שיטפא נקט כמ"ש הרשב"א והרמב"ן קידושין או כמ"ש לעיל מהא דבמכילתא (פ' בא ותשא) ובספרי (פ' בהעלותך ובשלח) שהבאתי לעיל דקתני ג"כ ההיא מזידה והכוונה למעט שוגג ולא תני נמי ברצון למעט אונס מכלל דעיקר המיעוט לשוגג לבד רק בתו"כ אגב שיטפא דתני גבי מולך למעט נמי אונס ולמ"ש הראב"ד הנ"ל גם בשוחט בחוץ איצטריך למעט אונס תני נמי בשאר דוכתי אונס, משא"כ במכילתא ובספרי נקט עיקר המיעוט דלאונס לא אתי וכנ"ל, והוא דקדוק נכון: