אור גדול לז

ע"ז באם אינו ענין, משא"כ קרא קמא דקאי על מולך ומולך לאו ע"ז היא ויעבור ואל יהרג אף לכתחלה וגם ליכא קו"ח: ובגוף הב' פירושים של האבן עזרא הנ"ל נראה להביא ראי' לפירושא קמא, דכרת קאי היכא דליכא מיתה מסנהדרין (ס' ב') דפריך קדשים בחוץ כרת הוא סד"א כי אתרו בי' קטלא כי לא אתרו בי' כרת, ולפירוש בתרא של האבן עזרא ולפי' הספורנו ל"ל לחלק בין אתרו ללא אתרו הא באתרו גופי' משכחת בי' תרתי, וע"כ דכרת ליכא במקום מיתה, אמנם יש לדחות דמש"ה חילק בין אתרו ללא אתרו דאל"כ הו"ל למכתב הכרת והמיתה ביחד בחד דוכתא ומדחלקן בתרי דוכתי לאו בחד גוונא מיירו. ואכתי איכא למידק קצת, דהא מצינו דכוותה בעשה תשובה דמפטר מכרת ולא מדיני אדה כדאיתא במכות (י"ג ב'), ואי"ל דטעמא דלא מהני תשובה על עונשי ב"ד הוא משום דהוא דבר המסור ללב שאין מכיר בו אלא השי"ת וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' תשובה (הל' ב'), ז"א דהא במכות (שם) אמר ר"ע דמש"ה חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות משום דאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין לו, ויעוי' במלחמות להרמב"ן סוף מכות דביאר דהוקשה לו לר"ע דאמאי מלקין אותו ואין מניחין לו דליקו בחמורה משום דאיננו חמור משום דמוחלין לו בתשובה. או דהוקשה לו דהא הוי ב' רשעיות כרת ומלקות ולכך קאמר דאיננו ב' רשעיות משום דאם עשה תשובה מוחלין, יעושה"ט לכל חד כדאית לי', ומעתה אם נימא דכל הטעם דלא מהני תשובה על עונשי ב"ד הוא משום דאין ב"ד מכירין בו דהוא דבר, המסור ללב שאיננו מכיר בו רק השי"ת, א"כ הדר יקשה דאמאי חייבי כריתות מלקין יניחו לו דליקו בחמורה, דממ"נ אם יעשה תשובה יהא נמחל לו לגמרי גם המלקות דכל הטעם דאין ב"ד של מטה מוחלין הוא משום דלא ידעי הא אם היו יודעים היו מוחלין, וא"כ כיון דקמי שמיא גליא דעשה תשובה נמחל לו לגמרי גם עונש המלקות, ואם לא יעשה תשובה א"כ ליקו בעונש כרת דחמור ובממ"נ לא ילקו אותו, וכן לאידך פירושא ג"כ יקשה דהא הוי ב' רשעיות אם לא יעשה תשובה ואם יעשה יהא נמחל לגמרי, וע"כ דאין הטעם דלא מהני תשובה על עונשי ב"ד משום דלא ידעינן רק מגזירת הכתוב דאפילו הוי ידעינן בבירור דעשה תשובה גמורה בלב שלם אפ"ה לא מהני רק לדיני שמים ולא לעונשי ב"ד בדיני אדם, א"כ חזינן דתשובה מהני לפוטרו מכרת ולא מהני לפוטרו ממיתת ב"ד, שוב י"ל ה"נ לענין אונס דמהני לפוטרו מדיני שמים ולא מדיני אדם ואיך דן הרמב"ם קו"ח מיתת ב"ד מכרת. ונראה דשאני תשובה, דכיון דהוא דבר המסור ללב הוכרח להיות גזירת הכתוב דלא מהני כלל, דאל"כ לא יוכלו לעונשו מספק לכך הי' מההכרח לעשות גזירת הכתוב דתשובה לא מהני על דיני אדם אף אם באמת יעשה תשובה גמורה. ולכך שוב אף היכא דשייך ממ"נ ג"כ לא מהני דגזרה התורה דלא ליהני כלל מטעם הנ"ל, ויעוי' בת' נוב"י מה"ק או"ח (סי' ל"ה), משא"כ לענין אונס שפיר שייך קו"ח דאם מהני לפוטרו מעונש קל כ"ש מחמור, וא"ש. ואין להקשות דכיון דידעינן כל המצות דבאונס פטורין מעונש מקו"ח ממולך ל"ל בנערה לא תעשה דבר לפוטרה, דאף דכתבתי לעיל דפטור מלקות לא ידעינן רק מקרא דנערה היינו מקרא אין לנערה חטא מות וכמו שהבאתי לעיל מהספרי אבל קרא דלנערה לא תעשה דבר אתיא לפוטרה מן המיתה, כדאיתא בספרי שם, א"כ קשי' ל"ל הא אתיא ממולך, דיפה כתבו בזה בספר מרגניתא טבא ובמעיין החכמה ליישב בזה שיטת הרמב"ם בס' המצות ובהל' סנהדרין דס"ל דלנערה לא תעשה דבר הוא ל"ת אזהרה לב"ד שלא יענשו האנוס, ותמה עליו הרמב"ן דהא איצטריך לשלילה דהיינו לפטור, יעוי' בס' המצות בהרמב"ן בשורש ח' ובמצות בל"ת רצ"ד, וכתבו ליישב בטוב טעם עפ"י דברי הרמב"ם כאן דיליף ממולך לכל התורה כולה וא"כ אייתר קרא דנערה לאזהרה ודבריהם נכונים מאוד. והנראה להוסיף ליישב בזה מה שדקדק הרמב"ן שם מלישנא דגמ' דקאמר אונס רחמנא פטרי' דכתיב לנערה לא תעשה דבר דמשמע דאינו אלא פטור ולא אזהרה, ולהנ"ל נראה דלר' ישמעאל דס"ל דבע"ז יעבור ואל יהרג ואפ"ה בנערה ורוצח מודה, כשיטת התוס' סנהדרין, א"כ פשיטא דנערה לא ידעינן ממולך דאיצטריך לפטור בנערה דאף דלכתחלה חייבת למסור נפשה [היכא דעבדא מעשה עכ"פ כמ"ש התוס'] עכ"ז בדיעבד פטורה דממולך לא הוי מצינן למילף דהתם הא אפילו לכתחלה יעבור וא"י משא"כ בנערה וכיון דאיצטריך לשלילה ולפטור איננו אזהרה וכקושית הרמב"ן, וא"כ להכי תפס מלתא דפסיקא לכ"ע דרחמנא פטרי' עכ"פ, אבל לדידן אליבא דהלכתא דבע"ז יהרג ואל יעבור א"כ ידעינן אף נערה ממולך ולא איצטריך קרא דלנערה לא תעשה דבר לשלילה והויא שפיר אזהרה וא"ש. ולפי דברי החת"ס הנ"ל, דלהרמב"ם מולך ע"ז היא הי' מתיישב יותר ברווחא, דכבר כתבתי לעיל ליישב לפי"ז האי דלא הביא ר' זירא ע"ז (נ"ד א') האי קרא דמולך משום דלא הי' יכול להקשות מזה דדלמא ס"ל לתנא דברייתא דמולך לאו ע"ז, ולכך מקשה מקרא דנערה, וא"כ אתי נמי שפיר לישנא דגמ' רחמנא פטרי' דהא אם נימא דמולך לאו ע"ז הוא קרא דולנערה לא תעשה דבר אינו אלא שלילה ולא אזהרה וכנ"ל, ויתיישב בזה נמי בב"ק (כ"ח ב') דקאי שם לר"מ וסתם מתני' בסנהדרין (ס"ד א') כמ"ד מולך לאו ע"ז ומסתמא גם ר"מ ס"ל הכי דהא סתם מתני' ר"מ, ובנדרים דף כ"ו נמי לגירסא שלפנינו דאיתא רבא א"ש לפמ"ש הרא"ש סנהדרין דרבא כר"י ס"ל דגם בע"ז יעבור ואל יהרג א"כ ממילא אינו אלא לשלילה. אמנם כבר נתבאר דדברי החת"ס תמוהין בזה. אמנם תמוה לי טובא, האיך יליף הרמב"ם מהא דממעטינן במולך מההוא שוגג אנוס ומוטעה, דאנוס פטור בכל התורה הא כעין דממעטינן במולך ממעטינן נמי בשחוטי חוץ בשוחט בחוץ שוגג אנוס ומוטעה כדאיתא קידושין (מ"ג א') ובזבחים (ק"ח ב') וכן ממעטינן עוד במעלה בחוץ שוגג אנוס ומוטעה כדאיתא זבחים שם וכ"ה בתו"כ (פ' אחרי) על שוחט בחוץ ובגמ' דזבחים הוסיף לדרוש כן במעלה בחוץ וכנ"ל וכן דריש נמי בתו"כ (בפ' צו) גבי אוכל קדשים בטומאה תרי זימני מתרי ההוא דכתיבי התם דבאו למעט שוגג אנוס ומוטעה, וא"כ הא הוו ד' כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין לכ"ע, במולך ובשוחט בחוץ ובמעלה בחוץ ובאוכל קדשים בטומאה דבכולהו ממעטינן אונס, וא"כ איך למד הרמב"ם ממולך לכל התורה כולה, ובאמת נראה דגם בהני שלא נזכר בתו"כ ג"כ דרשינן ההוא למעט שוגג אנוס ומוטעה כגון גבי דם (בפ' צו) דכתיב גם כן ונכרתה הנפש ההוא, ובקדושים גבי נותר ונכרתה הנפש ההוא ובאמור במלאכה ביוה"כ והאבדתי את הנפש ההוא וגם בפ' חוקת במטמא מקדש את מקדש ד' טמא ונכרתה הנפש ההוא ועוד כמה דוכתי דכתיב ההוא גבי כרת נראה דבכולהו ממעטינן שוגג אנוס ומוטעה אף דלא תני בתו"כ ובספרי, והראי' דמדחזינן במעלה בחוץ דג"כ לא דריש בתו"כ למעט שוגג אנוס ומוטעה ואפ"ה מבואר בזבחים (ק"ח) הנ"ל, דדרשינן לה למעט שוגג אנוס ומוטעה ונראה דה"ה בכל הני, ובמכילתא (פ' בא) גבי חמץ ומחמצת ובפ' תשא גבי שבת ובספרי בבהעלותך גבי פסח ובבשלח גבי מגדף ג"כ דרשו ההוא דהנהו כריתות למזידה ונראה דהכוונה ג"כ למעט שוגג אנוס ומוטעה, כהני ההוא דתו"כ הנ"ל, וא"כ איכא טובא כתובים הבאין כאחד, דאין לעלמא להני מצות דלא כתיב בהו ההוא, ואיך שיהי' בהני דלא מצינו להדיא דדרשי כן עכ"פ הנך ארבעה דדרשו להדיא הוו ד' כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין אף בקו"ח כמבואר בתוס' יומא (נ"ט ב') ד"ה והרי וחולין (ס"א ב') ד"ה מכדי. ולכאורה הי' נראה דהנה הא דממעטינן אונס בכולהו לכאורה תמוה דהא בכולהו עבירות באונס יעבור ואל יהרג וכיון דלכתחלה מותר לעבור א"כ למאי צריך למעט אונס. ולומר דקאי על פרהסיא או בשעת הגזירה דהדין דיהרג ואל יעבור אפשר דבכה"ג פשיטא דלא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא דכיון דהוא בכל התורה אפילו במצוה קלה והוא מאיסורא דלא תחללו, וראיתי להרשב"א בחי' (בפ"ב דקידושין) דהקשה