אור גדול שלט

לבן טמא וכל מראות אחרים טהור בו א"כ בעיקרן משחיר וראשן מלבין לא בעינן כלל שנחשוב את מראה השערה כמראה עיקר שלה, רק די לנו שלא נחשוב את מראה השערה כמראה ראשה שלה, מש"ה בזה לכ"ע אפילו שחרורית כל שהוא בעיקר שלה סגי, דאף אם נימא דע"י העיקר אין לחשוב את השערה לשער שחור, מ"מ אין לחשוב ג"כ את השערה לשער לבן והוא טהור, משא"כ בעיקרן מלבין וראשן משחיר, דבעינן דנחשוב את השערה דוקא לשער לבן בזה הוא דפליגי ר"מ ור"ש, דלר' שמעון בעינן בזה שיהא בלבנונית כדי לקרוץ בזוג וכנ"ל, וממילא אתי שפיר נמי בהא דפרה הנ"ל דבפרה כל המראות פוסלות בה חוץ ממראה אדום, וא"כ בעיקרן משחיר וראשן מאדים לכ"ע סגי אפילו בשחרורית כל שהוא) דאף אם נימא דע"י שחרורית כל שהוא שבעיקרן אין לחשוב את השערות לשערות שחורות מ"מ לשערות אדומות אין לחשבן והפרה פסולה, משא"כ בעיקרן מאדים וראשן משחיר דבעינן דנחשוב את השערות לשערות אדומות דוקא בזה שפיר בעינן שיהא באדמומית כדי שינטל בזוג דהוא כר' שמעון להחמיר וכנ"ל, ואשה"ט. בתוספתא (מגילה פ"ב) מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. והב"י בטור או"ח (סי' תרפ"ט) כתב על זה דהוא הדין דאפילו את עצמו אינו מוציא כמו גבי תקיעת שופר דקי"ל ר"ה (כ"ט א) דאפילו את עצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות דידי', ובשו"ע הל' מגילה (שם) הגיה הרמ"א כן להלכה דהוא הדין דאפילו את עצמו אינו מוציא, אמנם הוקשה לי' להב"י אמאי לא נזכר זה דאפילו את עצמו אינו מוציא בתוספתא הנ"ל וכן בטור שם. וראיתי בטורי אבן מגילה (י"ט ב) דהוקשה לי' כיון דהשומע את המגילה ע"כ מהרהר כל מה שהקורא מוציא בפיו והרהור הא כדיבור דמי א"כ השומע מאינו מחוייב בדבר יהא יוצא ידי חובתו ע"י הרהור דנפשי', וכתב דאין אתה מוצא להא אלא לענין להוציא מי שחציו עבד וחציו בן חורין דאפילו את עצמו אינו מוציא וכיון דאפילו בדיבור בידי' אינו יכול להוציא את עצמו כל שכן בהרהור דידי' דאינו מוציא את עצמו ואין לו תקנה עד שישמע מפי אחרים הלכך בעינן שישמע מפי המחויב בדבר אבל לא ממי שאינו מחוייב בדבר דהרהור דעצמו אינו כלום דהא אפילו בדיבור אינו מוציא את עצמו עיי"ש, מכל זה נראה שכולם הבינו דמי שחציו עבד וחציו בן חורין כל חלק וחלק שבו הוא מחציתו עבד ומחציתו בן חורין וכל מעשה שהוא עושה הוא נחלק ג"כ לחצאין שחציו נעשה ע"י החצי עבד וחציו נעשה ע"י החצי בן חורין ובתקיעת שופר אינו מוציא את עצמו משום חסרון התקיעה דהצד חירות שבו אינו יוצא ידי חובתו אלא בתקיעה שלמה של בן חורין וכן בקריאת מגילה אינו מוציא את עצמו משום חסרון הקריאה דהקריאה לא הויא קריאה שלמה של בן חורין וממילא דגם בהרהור דידי' אינו יוצא דהרהור כדיבור דמי וכיון דדיבור דידי' לאו דיבור ראוי לצאת בו היא כל שכן הרהור דידי' דלאו הרהור ראוי לצאת בו הוא. ומה מאד תמיהני, דא"כ מה תקנה היא לחצי עבד וחצי בן חורין שישמע, מפי אחרים, דאף דהתקיעה או הקריאה מפי אחרים הו"א כל התקיעה או הקריאה כשרה, מ"מ הא בלא שמיעה אין יוצאין ושמיעת חצי עבד וחצי בן חורין הויא חציה ע"י צד העבדות וחציה ע"י צד החירות וא"כ אין כאן שמיעה שלמה של בן חורין ואיך יוצא הצד חירות ידי חובתו ע"י שמיעה כזו ומה בין הרהור דידי' לשמיעה דידי' דכמו דבהרהור דידי' אינו יוצא משום דלא הוי הרהור שלם של בן חורין. כן בשמיעה דידי' אין לו לצאת משום דלא הויא שמיעה שלמה של בן חורין. ומה יועיל לו על זה שהתקיעה או הקריאה היא מפי אחרים, כיון דהתקיעה או הקריאה נשארת נשארת אצל החצי עבד וחצי בן חורין בלי שמיעה ראוי' לצאת בה. ואין לומר דמה שאפשר לעשות בהכשר מחוייב הוא לעשות בהכשר ומה שאי אפשר אי אפשר, ומש"ה אינו יוצא בתקיעת עצמו או בקריאת עצמו משום שאפשר לאשכוחי דהתקיעה או הקריאה תהא בהכשר גמור ע"י אחרים, והשמיעה שאי אפשר לאשכוחי שתהא בהכשר גמור ע"כ הוא יוצא בשמיעתו אף דאיננה ראוי' כל כך, דז"א דהא בלא שמיעה התקיעה או הקריאה של האחרים אינן כלום לגבי דידי' וכיון דשמיעה דידי' לאו שמיעה שלמה של בן חורין היא ואינה ראויה לצאת בה מה תתן ומה תוסיף לנו אם התקיעה או הקריאה של האחרים היא בהכשר גמור, ויותר הוי לן למימר דמי שחציו עבד וחציו בן חורין אין לו תקנה לצאת ידי חובת תקיעת שופר או קריאת מגילה. עוד קשיא לי דאיך אפשר לומר דבחצי עבד וחצי בן חורין כל מעשה שהוא עושה הוא נחלק לחצאין דמחצה נעשה ע"י צד החירות ומחצה נעשה ע"י צד העבדות עד דאמרינן שגם הרהור שלו אינו נחשב להרהור שלם של בן חורין. א"כ חצי עבד וחצי בן חורין כשמקדש אשה נימא ג"כ דקידושיו אינן קדושין משום דבעינן דכל מעשה הקידושין יהיו מהבן חורין ובחצי עבד וחצי בן חורין מעשה הקידושין מחצה נעשה ע"י הצד חירות ומחצה נעשה ע"י הצד עבדות ואין כאן קידושין שלמים של בן חורין ולא הוי קידושין, ובגמ' מבואר דאינו כן, דעד כאן לא קמיבעי להו בגמ' גיטין (מ"ג א) במי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין אלא אי אמרינן בי' איש ולא חצי איש אי לא וכן בחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לבן חורין איפלוגי בה שם אי הוי כמקדש חצי אשה אי לא, אבל לולא זה פשיטא לי' להגמ' דבהקידושין עצמן אין שום גריעותא ולא אמרינן דמעשה החצי עבד והחצי בן חורין לא הוי מעשה שלם של בן חורין. ע"כ נראה לי דחציו עבד וחציו בן חורין הוו עבד ובן חורין כאחד וכולו הוי עבד וכולו הוי בן חורין וכל מעשה שהוא עושה הוי כאלו כל המעשה נעשה ע"י בן חורין וכל המעשה נעשה ע"י עבד והיכא דמעשה העבד לא מגרע כחו של מעשה הבן חורין שפיר נחשב מעשה של החצי עבד וחצי בן חורין למעשה שלם של בן חורין, ומש"ה חצי עבד וחצי בן חורין שקידש בת חורין, דהוי כאלו כל הקידושין עשה העבד וכל הקידושין עשה הבן חורין, כיון דקידושי העבד לא מגרעי כחן של קידושי הבן חורין, שפיר אפשר דהקידושין תופסין והספק הוא רק אי יש בזה משום חצי איש אי לא והוא הדין נמי החציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לבן חורין הספק הוא רק אי יש בזה משום חצי אשה אי לאו אבל בהקידושין עצמן אין שום גריעותא דהא נעשו כולן ע"י הצד חירות וזה שנעשו כולן גם מצד עבדות לא איכפת לן דמעשה העבדות אינו מיגרע כחו של מעשה החירות, ולפי"ז הא דקי"ל בתקיעת שופר דחצי עבד וחצי בן חורין אינו מוציא את עצמו הוא לא משום חסרון התקיעה שאין בתקיעתו תקיעה שלמה של בן חורין כלל, רק החסרון הוא בזה שיש בתקיעתו שתי תקיעות, תקיעה של בן חורין ותקיעה של עבד כאחת, וממילא אינו יכול לשמוע התקיעה של הבן חורין, דתקיעת העבד היוצאת עמה כאחת ונשמעת עמה כאחת עושית לתקיעת הבן חורין לאינה נשמעת, וממילא אינו יוצא מחמת חסרון שמיעת התקיעה ולא מחמת חסרון התקיעה עצמה, דהתקיעה עצמה הויא באמת תקיעה שלמה של בן חורין ורק לשומעה אי אפשר מפני תקיעת העבד היוצאת עמה כאחת, ועיין ביתרון האור מאאמו"ר הגאון זצ"ל על המשניות מגילה (פ"ד מ"א) לענין תרי קלי חד כשר וחד פסול כאחד, ונראה דאף להמתירין הוא דוקא בתרי קלי ממש, משא"כ בתקיעת חצי עבד וחצי בן חורין, דהשתי תקיעות הן תקיעה אחת וקול אחד, פשיטא דלכו"ע אין כאן שמיעה של תקיעה הכשרה ואינו מוציא את עצמו משום חסרון שמיעת התקיעה אבל לא משום חסרון התקיעה עצמה