אור גדול שלז

משיכה מפורשת מן התורה, אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לי' לריש לקיש וקאמר מתניתא מנלן דתניא נתנה לבלן מעל ואמר רב דוקא בלן הוא דלא מחסרא משיכה אבל מידי אחריתא דמחסרא משיכה לא מעל עד דמשיך והתניא נתנה לספר מעל וספר הא בעי לממשך, תספורת הב"ע בספר נכרי דלאו בר משיכה הוא. ובתוס' שם ד"ה בלן כתבו וז"ל ואם תאמר וכי אתותב ר' יוחנן ממתניתא ויש לומר דר' יוחנן מוקי לה בבלן נכרי אבל ספר נכרי בעי משיכה, עכ"ל. וברמב"ם הל' מעילה (פ"ו ה"י) כתב וז"ל, קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן ישראל לא מעל עכ"ל, והכ"מ שם כתב על זה וז"ל ויש לתמוה דהתם אליבא דר"ל דאמר משיכה קונה מן התורה קיימינן ואנן קי"ל כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות עכ"ל, והיינו דלר' יוחנן ע"כ בישראל מעל אע"פ דלא משך ובעכו"ם לא מעל עד דמשך ואיך כתב הרמב"ם היפך זה דהוא רק לר"ל ואנן הא קי"ל כר' יוחנן: אמנם באמת הרמב"ם לשיטתו לא הי' יכול לפרש כדפירשו התוס' הנ"ל דר' יוחנן מוקי לה בבלן נכרי, דהא הרמב"ם פסק בהל' זכי' (פ"א הי"ד) ובהל' בכורות (פ"ד ה"ה) דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף וא"כ הא דתניא נתנה לבלן מעל, דמשמע דוקא בלן הוא דלא מחסרא משיכה אבל מידי אחריתא דמחסרא משיכה לא מעל עד שימשוך, אי אפשר לאוקמי לר' יוחנן בבלן עכו"ם דהא לר' יוחנן לשי' הרמב"ם עכו"ם קונה אף בכסף, ולפ"ז הדרא קו' התוס' הנ"ל לדוכתה וכי אתותב ר' יוחנן ממתניתא, ע"כ נראה דהרמב"ם פירש דכמו דלר"ל הברייתא מיירי בבלן ישראל כן נמי לר' יוחנן הברייתא מיירי בבלן ישראל ואף דלר' יוחנן דבר תורה מעות קונות מ"מ כיון דתקנו רבנן משיכה ואמרו דמעות אינן קונות והפקיעו קנין מעות ממילא במידי דמחסרא משיכה לא מעל עד שימשוך, ואף דהמוכר רשאי להשתמש בהמעות וכדמוכח מהרמב"ם הל' מכירה (פ"ז ה"ג) מ"מ מוכח שם דהמוכר הוי על המעות רק שומר שכר ומש"ה הלוקח לא מעל עד שימשוך, וכן נמי הברייתא דקתני נתנה לספר מעל ואף דבעי לממשך תספורת ע"כ גם לר' יוחנן כמו לריש לקיש יש לאוקמי בספר נכרי דקונה אף בכסף אבל בספר ישראל לא מעל עד דמשיך וכנ"ל, והברייתא דקתני נתנה לספר או לספן או לכל בעלי אומניות לא מעל עד דמשך מיירי בישראל, ולא תקשה דא"כ איך פסק הרמב"ם שם (הל' ט') דאם נתנה לאחד מבעלי אומניות מעל אע"פ שעדיין לא עשו מלאכתו, ולא חילק כלל בין עכו"ם לישראל, דיעוי' בשיטה מקובצת בב"מ שם דהא דקאמר בגמ' בספר והא בעי לממשך תספורת היינו לענין שכירות התספורת עצמה עיי"ש, אבל לענין שכירות הפועל עצמו פשיטא דהשוכר את הפועל ושלם לו דאין השוכר יכול לחזור ושפיר מעל וא"כ באמת הברייתא דקתני נתנה. לספר מעל יש לאוקמי גם בישראל ולענין הפועל עצמו והברייתא דקתני דלא. מעל עד דמשך מיירי לענין כלי האומנות, רק הגמ' בעי לאוקמי שתי הברייתות בחד גוונא ומש"ה מוקים להן כאן בנכרי וכאן בישראל, אמנם הרמב"ם להלכה מיירי רק לענין בעלי האומניות עצמן, דלענין כלי האומנות פשיטא דהוו כשכירות כל המטלטלין, ומש"ה סתם ולא חילק בין עכו"ם לישראל, והא דמייתי רבא סייעתא לר"ל מהברייתא דבלן, אף דלפי הנ"ל גם לר' יוחנן אתיא שפיר, הוא משום דרבא לשיטתו דס"ל שם (מ"ג א') כרב הונא דהיתר שימוש מחייב באונסין והי' פשיטא לי' לרבא דלר' יוחנן דאית לי' דבר תורה מעות קונות המוכר רשאי להשתמש בהמעות, ועיין שם בתוס' ד"ה מאי בתי' הב', א"כ לשיטתו אין לאוקמי הברייתא לר' יוחנן בבלן ישראל דכיון דהמוכר רשאי להשתמש בהמעות והיתר שימוש מחייב באונסין א"כ בישראל מעל אף דלא משיך ושפיר מייתי רבא מהברייתא סייעתא לר"ל דמעות אינן קונות מדאורייתא ואין המוכר רשאי להשתמש בהמעות ומש"ה בישראל לא מעל עד דמשיך, אמנם לדידן דקי"ל דהיתר שימוש אינו מחייב באונסין שפיר איכא לאוקמי ברייתא דבלן גם לר' יוחנן בבלן ישראל דגם לר' יוחנן לא מעל עד דמשיך וכנ"ל, וא"כ אף לדידן דקי"ל כר' יוחנן שפיר פסק הרמב"ם דקנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן ישראל לא מעל דבעכו"ם גם כסף קונה לפיכך מעל אף דלא משך ובישראל דרבנן תקנו דמעות לא יקנו לא מעל עד דמשך וא"ש. שוב ראיתי בלח"מ הל' מכירה (פ"ג ה"א) דקצת דבריו שם הם מעין מה שכתבתי: היוצא מזה דלהרמב"ם אף דקי"ל דמדאורייתא מעות קונות מ"מ בנתן מעות לא מעל עד שימשוך, והיינו דבנתינת המעות לבד המעות אינן יוצאות לחולין משום דכיון דרבנן תקנו משיכה הפקיעו ג"כ כח המוכר מהמעות, אמנם המוכר רשאי להשתמש בהמעות והוי עלייהו שומר שכר וכנ"ל, מעתה נאמר דהרמב"ם ס"ל דהא דבנתן מעות ולא משך אם חוזר חייב לקבל מי שפרע הוא רק היכי דהמוכר יכול להשתמש בהמעות, אבל היכי דהמוכר אינו יכול להשתמש בהמעות הוו המעות אצל המוכר כפקדון בעלמא ואינן בתורת מעות על המקח כלל ולא שייך בכה"ג לחייב מי שפרע להבא לחזור ועיין בקצוה"ח (סי' ר"ד סעי' ה' ס"ק ב') דכתב ג"כ דלר' יוחנן דאית לי' דבר תורה מעות קונות החיוב מי שפרע הוא משום דהמוכר רשאי להשתמש בהמעות עיי"ש, וא"כ לפ"ז אתיין שפיר דברי הרמב"ם הל' מכירה (פ"ט ה"ב) הנ"ל, דהפרש גדול יש בין הקדש שקבל מעות על פירות הקדש ובין הקדש שנתן מעות הקדש על פירות חולין, דבהקדש שקבל מעות על פירות הקדש ההקדש יכול להשתמש בהמעות והדיוט בכה"ג שבא לחזור חייב לקבל מי שפרע ומש"ה הקדש אינו חוזר בו דאין הקדש ראוי לקבל מי שפרע, משא"כ בהקדש שנתן מעות הקדש על פירות חולין דהמוכר אינו יכול להשתמש בהמעות דהא המעות הקדש הן, ואף דדבר תורה מעות קונות, מ"מ כיון דרבנן תקנו משיכה ואמרו דמעות אינן קונות הפקיעו ג"כ כח המוכר מהמעות וכמו שלענין מעילה אמרינן דנתן מעות לא מעל עד שימשוך וכנ"ל וכן נמי בגזבר שנתן מעות הקדש אין המעות יוצאות לחולין עד שימשוך וממילא אין המוכר יכול להשתמש בהמעות והדיוט בכה"ג הבא לחזור אינו חייב לקבל מי שפרע דהמעות הוו כפקדון בעלמא וכנ"ל, א"כ שפיר הקדש חוזר בו משום שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש ושפיר כתב הרמב"ם בגזבר שנתן דמים של הקדש ולא משך דאם הוזלו הפירות חוזר שהרי לא משך ולא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. ואשה"ט: ומדי עמדי בענין זה אכתוב ג"כ מה שנראה לענ"ד בהרמב"ם הל' מעילה (פ"ז ה"י) התמוה מאד וז"ל, הפקידן אצל שולחני או חנוני ולא היו ולא קשורין קשר משונה הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן אם הוציאו שניהן פטורין בעל הפקדון פטור שהרי לא אמר לו השתמש בהן והחנוני פטור מפני שאינן קשורין קשר משונה ולא חתומין וכאילו השתמש ברשות, עכ"ל, והכ"מ הביא בשם מהר"י קורקוס שתמה מב"מ (מ"ג א') דתניא המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר, ואיך כתב הרמב"ם היפך ברייתא זו וליכא מאן דפליג עלה. ומ"ש המהר"י קורקוס שם לתרץ דהרמב"ם דחה ברייתא זו וכתב דהרמב"ם סובר דהברייתא נתנה לבלן מעל דמוכח דוקא בלן אבל דבר הצריך משיכה לא מעל דהיתר תשמיש לא מייתי לידי מעילה וכן ההיא דנתנה לספר לא מעל כולהו פליגי על אותה ברייתא וסברי שאין מעילה אלא א"כ אמר לו בפירוש עכ"ל עיי"ש, ודבריו אין להם מובן, דמלבד שאין שום סברא לומר דהרמב"ם ידחה ברייתא מפורשת מפני ברייתות סתומות שהרבה פנים לפירושן, גם לא ידעתי מה חידש לן בזה שבקש למצוא סמוכין בהברייתות דבלן וספר, הא זה דהיתר שימוש לא מייתי לידי מעילה הוכיחה הגמ' מהברייתא זו עצמה דהמפקיד מעות אצל שולחני ואפ"ה קתני בה דאם הוציא מעל הגזבר, וכל דברי המהר"י קורקוס בזה