אור גדול שכט

דליחייב עלה צריכינן עוד לטעמא שלא יהו כהנים עצבים, דלהתוס' העיקר דאוקמוה רבנן ברשותי' הוא לענין כפרה והטעם הוא כדי שלא יהו כהנים עצבים ובמסקנא חידש רק דהא דאוקמוה ברשותי' לענין כפרה מועיל ג"כ לענין לחייב כרת לכל השוחטה בחוץ ולרש"י הא דקאמר בגמ' אוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דליחייב עלה הוא רק לענין כרת בתנאי אם ישחטנה הגנב בחוץ ואינו שייך כלל לענין כפרה וא"כ הא דקתני במתני' חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים מכפרת הוא ע"כ משום הטעם כדי שלא יהו כהנים עצבים: ושיטת הרמב"ם נראה דהיא כשיטת רש"י בפירוש הגמ' הנ"ל, דבהל' מעשה הקרבנות (שם) כתב גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב כרת כו', ומדכתב ואח"כ שחט בחוץ חייב כרת ולא כתב ואח"כ שחטוה בחוץ חייבין כרת, משמע דרק בשחט הגנב בחוץ חייב כרת ולא בשחטה אחר, וכן מדכתב שם הרמב"ם ומאימתי העמידוהו ברשותו כדי לחייבו עלה כרת כו', משמע ג"כ דרק הגנב חייב כרת ולא אחר ומש"ה דקדק וכתב כדי לחייבו, היינו את הגנב, ולא כתב סתם כדי לחייב, והיינו דהרמב"ם פירש כפירש"י דזה דקתני בברייתא בחוץ כה"ג ענוש כרת הוא בכל הקרבנות ואף בנודעה וע"כ דקנס הוא דקנסוהו רבנן להגנב כדי לחייבו כרת ואוקמוה רבנן ברשות הגנב בתנאי אם ישחטנה בחוץ. אמנם בזה דסובר רש"י דאפשר שיאוקמוה ברשותי' אם ישחטנה בחוץ ויתחייב כרת ולא יאוקמוה ברשותי' אם יקריבנה בפנים, ואע"ג דלענין כרת בחוץ בעינן ראוי בפנים, מ"מ כיון דאם ישחטנה בחוץ יהי' שלו למפרע איגלאי מלתא דהי' ראוי בפנים, הנה הרמב"ם אינו סובר כן, רק ס"ל דאין לחייבו כרת אם ישחטנה בחוץ רק בראוי ממש בפנים ומש"ה כי קנסוהו רבנן לגנב ואוקמוה ברשותי' אם ישחטה בחוץ כדי לחייבו כרת, שוב ממילא ע"כ הוצרכו לאוקמי' ברשותי' ג"כ אם יקריבנה בפנים שהקרבן יהי' כשר, דאל"כ לא הוי זה ראוי לפתח אוהל מועד ואין לחייבו כרת בשוחט בחוץ, וא"כ כיון דבכל הקרבנות וגם בנודעה אוקמוה רבנן ברשות הגנב אם ישחוט בחוץ כדי לחייבו כרת הנה משום זה גופי' ע"כ דבכל הקרבנות וגם בנודעה אוקמוה רבנן ברשותי' אם יקריב בפנים, והיינו דמשום קנס כדי לחייבו כרת אם ישחוט בחוץ ע"כ אוקמוה רבנן ברשותי' בתנאי בין אם ישחוט בחוץ ובין אם יקריב בפנים, דזה בלא זה אי אפשר. ואין להקשות דא"כ כיון דסוף סוף אוקמוה רבנן ברשותי' בין אם ישחוט בחוץ ובין אם יקריב בפנים, א"כ אמאי באמת לא אוקמוה רבנן ברשותי' בהחלט ויתחייבו גם אחרים כרת אם ישחטוה בחוץ, דז"א דהא ע"כ רק משום קנס דקנסוהו רבנן. להגנב אוקמוה רבנן ברשותי' וכנ"ל וכדי לחייב את הגנב כרת אם ישחוט בחוץ די לאוקמי' ברשותי' בתנאי בין אם ישחוט בחוץ ובין אם יקריב בפנים, א"כ מהיכי תיתי להוסיף ולאוקמי' ברשותי' בהחלט וליחייב גם אחריני, אדרבא לגבי אחריני אוקמוה אדינא דהוא אינו שלו, ורק לגבי הגנב משום קנס כדי לחייבו כרת אוקמוה רבנן ברשותי' בתנאי בין אם ישחוט בחוץ ובין אם יקריב בפנים, כן היא שיטת הרמב"ם בפירוש הגמ' בהא דקאמר אוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דליחייב עלה: וכיון שכן למסקנא לבתר דמשני הגמ' אוקמוה רבנן ברשותי' כי היכי דליחייב עלה, שוב במתני' דקתני דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים מכפרת, גם לעולא דיאוש כדי לא קני, לא צריכינן להטעם שלא יהו כהנים עצבים, דהא כדי לחייבו כרת אם ישחוט בחוץ ע"כ משום זה גופי' אוקמוה רבנן ברשותי' גם אם יקריב בפנים, ואדרבא צריכינן טעם להא דנודעה אינה מכפרת, כיון דבכל ענין אף בנודעה חייב הגנב כרת בשוחט בחוץ, א"כ ע"כ בכל ענין אף בנודעה יש להיות כשר בפנים ובעינן טעם אמאי נודעה אינה מכפרת, וכן נמי הא דקתני חטאת במתני' ע"כ לאו דוקא חטאת אלא כל הקרבנות מכפרין דהא בכל הקרבנות קנסוהו להגנב ואוקמוה ברשותי' כדי לחייבו כרת וע"כ דאוקמוה ברשותי' גם לענין כפרה, וא"כ למסקנא ע"כ עולא חזר בו ממה שאמר מתחלה ומה טעם אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהו כהנים עצבים, ואפשר דעולא אמר סתם דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מאי טעמא יאוש כדי לא קני, והש"ס הוסיף מדעתו ומה טעם אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהו כהנים עצבין, אבל עולא לא אמר זה כלל, ועיין בב"ק (י"ט א') בתוס' ד"ה רב אשי דמצינו כה"ג בכמה מקומות, ולמסקנא באמת לעולא הטעם דלא נודעה מכפרת הוא משום דקנסוהו רבנן להגנב לחייבו כרת אם ישחוט בחוץ ואוקמוה ברשותי' משום זה גם אם יקריב בפנים, והא דקתני במתני' מפני תיקון המזבח הוא טעם להא דנודעה אינה מכפרת והיינו שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות כמו לרב יהודא, ולא פליג עולא ורב יהודא כלל בפירושא דמתני', רק לעולא דיאוש כדי לא קנה הטעם דמכפרת הוא משום דקנסוהו רבנן להגנב ואוקמוה ברשותי' כדי לחייבו כרת אם ישחטנה בחוץ. ולרב יהודא דיאוש כדי קני דבר תורה מכפרת, אבל כמו לרב יהודא דהוא דבר תורה כן לעולא דהוא משום דאוקמוה רבנן ברשותי', מדינא הי' צריך להיות גם נודעה מכפרת, ולעולא כמו לרב יהודא שייך לומר ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וזהו דקתני במתני' מפני תיקון המזבח, וכן לכו"ע אף לעולא הא דקתני במתני' חטאת הוא לאו דוקא חטאת אלא כל הקרבנות בלא נודעה מכפרין וכנ"ל, אמנם בזה נפ"מ בין עולא לרב יהודא דלעולא גם להמסקנא אין להקשות כלל קו' הגמ' מאי איריא חטאת אפילו עולה נמי, דהא לעולא הא דלא נודעה מכפרת הלא חידוש הוא, כיון דיאוש כדי לא קני ודבר תורה אינה מכפרת ורק משום דקנסוהו רבנן ואוקמוה ברשותי' כדי לחייבו כרת אם ישחטנה בחוץ אוקמוה ברשותי' ג"כ אם יקריבנה בפנים היא מכפרת, וכיון דהא דמכפרת חידוש הוא א"כ אף לסברת המקשן בגמ' אתיא המתני' שפיר דקתני חטאת לרבותא, דהא לענין הכשר גזולה שלא נודעה למזבח יותר רבותא להשמיענו חטאת מעולה ולא מיבעי' קאמר, לא מיבעי' עולה דכליל היא וחשש גזל קיל הוא לגבה מצד הסברא דהכל שלו דמכפרת, אלא אפילו חטאת דחלב ודם הוא דסליק לגבי מזבח ואידך כהנים אכלי לי' וחשש גזל חמור הוא לגבה דלא שייך בה הסברא דהכל שלו אפ"ה מכפרת, ולא נצרך לשינויא דמשני הגמ' לרב יהודא דלענין הגזירה שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות עולה פשוט יותר מחטאת, רק אף אם נימא דלענין הגזירה עולה וחטאת שוין הן, וכסברת המקשן, המתני' דקתני חטאת אתיא שפיר אליבא ועולא דהוא לרבותא דאפילו חטאת מכפרת וכנ"ל: עוד בגמ' שם אמר רבא הא ודאי קא מיבעי' לי כי אוקמוה רבנן ברשותי' משעת גניבה או משעת הקדישה למאי נפ"מ לגיזותי' וולדותי' כו', ובתוס' שם ד"ה לגיזותי' וולדותי' הקשו הא אפי' קודם הקדש הן שלו עיי"ש, ועיין בשיטה מקובצת ב"ק (ס"ו א') דהביא מתוס' שאנץ שהביא בשם ר"ת דפירש דכי היכי דאוקמוה רבנן ברשותי' לאחר יאוש כמו כן לפני יאוש ובעיא דרבא לפני יאוש הוא, ועיי"ש שדחו זה וכתבו דאי אפשר לומר כן דהא בב"ק (ס"ח ב') גבי הא דאמר ר"ל חיובי' לפני יאוש אבל לאחר יאוש שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ומותיב לי' ר' יוחנן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אינו משלם ד' וה' אימת אי לפני יאוש מי קדיש, ולפי' ר"ת מאי קושיא יתרץ כמו שמתרץ לעולא בגיטין דאוקמוה רבנן ברשותי' עיי"ש: ונראה דהרמב"ם מפרש ג"כ כהר"ת דכי היכי דאוקמוה ברשותי' לאחר יאוש כמו כן לפני יאוש, אמנם זה דוקא בשחט לאחר יאוש ואז אף דההקדש הי' לפני יאוש אוקמוה רבנן ברשותי', אבל בשחט לפני יאוש לא אוקמוה רבנן ברשותי', וטעם הדבר הוא משום דלפני יאוש לא רצו חכמים לאוקמי' ברשותי' לענין אם יקריב בפנים דלא רצו לעקור ולבטל לגמרי דבר המפורש בקרא שונא גזל בעולה, ועיין בתו' גיטין (ל"ו א') ד"ה מי איכא דאין לעשות תקנה שיתבטל בכך דבר שצותה התורה, וכיון דאי אפשר הי' לאוקמי ברשותי' אם יקריב בפנים לפני יאוש, ממילא אי אפשר הי'