אור גדול שכה

שהקדיש מקצתה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה, כן נראה לענ"ד: ומעתה לפ"ז הנה בשבח שהשביחה הגניבה ביד הגנב ולאחר שנתייאשו הבעלים הקדיש הגנב את גוף הגניבה חוץ מגיזותי' וכחשה, דבעלמא בכה"ג אמרינן פשטה קדושה בכולה וגם הגיזה הוי הקדש וכמבואר בחולין (קל"ה א') וכן אם הקדיש הגנב את גוף הגניבה חוץ מולדה, דבעלמא בכה"ג גם הולד קדוש למ"ד בתמורה (דף י' ודף כ"ה) דשיירו אינו משוייר, ועיין בלח"מ הל' פסולי המוקדשין (פ"ד ה"ו) דאפשר דהרמב"ם פוסק כן דשיירו אינו משוייר **(הגה"ה. ודרך אגב אכתוב בזה מה שנראה לענ"ד בהא דכתב הרמב"ם בהל' עבדים (פ"ז הל' ה') וז"ל, הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמי שמשחרר חציה עכ"ל. והראב"ד השיג על זה וכתב וז"ל, א"א קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א"כ רישא אמאי דבריו קיימין כו' עיי"ש. והלח"מ שם כתב דיש לתרץ בדוחק דאע"ג דעובר ירך אמו מ"מ האם היא עיקרית והולד הוא טפל לגבי אמו ומש"ה ברישא דאמר הרי את בת חורין וולדך עבד לא הוי כמשחרר חציה וכסיפא דאמר הרי את שפחה וולדך בן חורין הוי כמשחרר חציה והביא סעד לזה דבתמורה (כ"ה ב') גבי פלוגתא דר' יוסי הגלילי וחכמים בהאומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד שר' יוסי הגלילי סובר דולדה כמוה וחכמים אומרים דבריו קיימין ולס"ד שם בגמ' דטעמא דר' יוסי הגלילי הוא משום דסובר שיירו אינו משוייר וקשיא אפילו נימא עובר ירך אמו אמאי הולד בן חורין הא לעיל שם גבי הרי את שפחה וולדך בן חורין אמרינן דאי עובר ירך אמו ניחא דהולד בן חורין והיא שפחה והכא דהוי איפכא נמי הכי דהולד עבד והיא בת חורין דבשלמא היא בת חורין כמשחרר חציה אבל העובר אין ראוי שיהי' הוא ג"כ בן חורין דאע"ג דאית לי' המשחרר חצי עבדו קנה מ"מ הא לא שחרר לעובר אלא ודאי שיש לחלק בין היא לולדה דהיא שהיא העיקר כיון ששחרר לה הרי ולדה כמוה אע"ג דאמר דהעובר יהא עבד ומדאמרינן לר' יוסי הגלילי הך סברא נאמר לרבנן סברא דדמיא להא דשאני היא דהיא עיקרית וכנ"ל עיי"ש. והנה מה שכתב הלח"מ הסברא לר' יוסי הגלילי דהיא העיקר והולד הוא טפל לגבה וכיון ששחרר לה הרי ולדה כמוה אע"ג דאמר דהעובר יהא עבד. הוא חמוה. דאיך אפשר לומר דיש נפ"מ בין טפל לעיקר בזה. דהא עבד כספו של האדון הוא וכל חלק וחלק של העבד הוא ממונו של האדון ואיך שייך לחלק בזה בין טפל לעיקר ופשיטא דאין להוציא אף אחד מריבוא של העבד מרשות האדון בע"כ של האדון. ועד כאן לא נחלקו במשחרר חצי עבדו רק אי קנה העבד החצי ששחרר או לא קנה כלל. אבל החצי שלא שחרר פשיטא דאינו משוחרר ומה לי חצי ומה לי מקצת מן המקצת של העבד הלא כולו של האדון הוא ולממונו נחשב ואיך יצא כל שהוא של העבד מרשות האדון אם האדון אינו משחררו לכולו ופשיטא דאין כל חילוק בין טפל לעיקר. ועיין בתוס' גיטין (כ"ג ב') ד"ה ונעשה דמבואר דפשיטא להו דהמשחרר כולה חוץ מידה דהיד אינו משוחרר. וקושיית הלח"מ לר' יוסי הגלילי אמאי הולד בן חורין לק"מ. דהא ר' יוסי הגלילי יליף שם מקרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה כל זמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה. והס"ד דגמ' הי' רק דר' יוסי הגלילי דיליף מהקרא כל זמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה יליף מזה וס"ל דעובר ירך אמו דזה הוא טעמא דקרא לר' יוסי הגלילי וחכמים דלא ילפי מהקרא כל זמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה לית להו קרא לעובר ירך אמו וממילא ס"ל עובר לאו ירך אמו ומסיק דרק בקרא בלבד פליגי ולעובר ירך אמו לא שייך הקרא. ובין להס"ד ובין להמסקנא ר' יוסי הגלילי דסובר ולדה כמוה מקרא יליף זה ולק"מ. אמנם מה שיש לדקדק בגמ' דתמורה הנ"ל הוא בס"ד דר' יוסי הגלילי ס"ל שיירו אינו משוייר. אמאי לא קאמר נמי דס"ל ג"כ המשחרר חצי עבדו קנה. דאל"כ אף דיליף מהקרא האשה וילדיה תהי' לאדוניה דעובר ירך אמו וכל זמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה, מ"מ באומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד מנא לי' לר' יוסי הגלילי דולדה כמוה. אדרבא נימא כיון דולדה עבד לא תצא גם היא לחירות ונימא כל זמן שולדה לאדוניה האשה לאדוניה דעובר ירך אמו והוי כמשחרר חציה דלא קנתה. ומדלא אמר כן ע"כ דס"ל המשחרר חצי עבדו קנה והיא יוצאת לחירות אף דולדה עבד וכיון דהיא יוצאת לחירות ממילא ולדה כמוה מהקרא דהאשה וילדיה תהי' לאדוניה, א"כ אמאי אישתיק הגמ' מזה והו"ל למימר דס"ל לר' יוסי הגלילי דהמשחרר חצי עבדו קנה. ועוד כיון דע"כ ס"ל לר' יוסי הגלילי דהמשחרר חצי עבדו קנה ודריש הקרא האשה וילדיה תהי' לאדוניה כל זמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה וממילא גם בהיפך כל זמן שולדה לאדוניה האשה לאדוניה. א"כ מה זה שהשמיענו הדין באומר לשפחתו הרי את בת תורין וולדך עבד דולדה כמוה הו"ל להשמיענו הדין גם באומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין שהיא כמוהו. ואי משום דלהחכמים דס"ל שיירו משוייר אי אפשר למנקט באומר הרי אח שפחה וולדך בן חורין דבכה"ג ליכא למימר לחכמים דדבריו קיימין כיון דלדידהו עובר לאו ירך אמו הוא וקי"ל דעבד אינו זוכה לקבל גט שחרור של חבירו מיד רבו שלו. מ"מ בהברייתא דלעיל שה דתניא האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו. הו"ל למתני נמי דלר' יוסי הגלילי גם היא יוצאה בכה"ג לחירות משום האשה וילדיה תהי' לאדוניה. ודוחק לומר דר' יוסי הגלילי דריש מקרא דהאשה וילדיה תהי' לאדוניה דק כל זמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה אבל לא כל זמן שולדה לאדוניה האשה לאדוניה. הא שניהם הושוו זה לזה ומהיכי תיתי לחלק ביניהם: ע"כ נראה לענ"ד דהנה בהא דנחלקו במשחרר חצי עבדו דרבי אמר קנה וחכמים אומרים לא קנה קאמר בגמ' גיטין (מ"א ב') דרבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה חציה לא אף עבד נמי חציו לא. והנה הא דאשה אינה מתגרשת לחצאין נראה דאם אמר הרי את מגורשת ממני חוץ מידך או חוץ מאזנך וכדומה חוץ מאברים שאין הנשמה תלויה בהם לא מקרי זה גירושין לחצאין. דאברים שאין הנשמה תלויה בהם אינם בגדר אישות ולא בגירושין כיון דאפשר לחיות גם בלעדם. ורק האברים שהנשמה תלוי' בהם הם נקראים בכללם איש או אשה. ואם יקדש באשה כל האברים שהנשמה תלויה בהם מקרי זה דקידש את האשה ושוב ממילא כל האברים שאין הנשמה תלויה בהם חל עליהם דיני האישות וכן כשהוא מגרש בהאשה כל האברים שהנשמה תלויה בהם מקרי זה שגירש את האשה ושוב ממילא כל האברים שאין הנשמה תלויה בהם מסתלקין מהם כל דיני אישות ולא בקידושין ולא בגירושין אינו שייך כל שיור באברים שאין הנשמה תלויה בהם. כן נראה. לענ"ד מצד הסברא אף דאין לי ראי' על זה: ואם כנים אנחנו בזה אתי שפיר מה שדקדקנו לעיל בגמ' דתמורה הנ"ל וגם דברי הרמב"ם בהל' עבדים אתיין שפיר. דבאמת ר' יוסי הגלילי ס"ל דהמשחרר חצי עבדו לא קנה. אמנם כאן כיון דכל הלימוד בעבד הוא מהגז"ש דלה לה מאשה ובאשה אם משייר אברים שאין הנשמה תלויה בהם לא הוי שיור. א"כ בעבד אם משייר אברים שאין הנשמה תלויה בהם לא מקרי זה משחרר חצי עבדו ומה ששחרר משוחרר ואברים שאין הנשמה תלויה בהם ששייר אינם משוחררים, דעל שיור בעבד אברים שאין הנשמה תלויה בהם ליכא הלימוד דלה לה מאשה וכנ"ל. וכיון שכן גבי האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד היא בודאי משתחררת אף אם נימא דעובר ירך אמו ואף אם המשחרר חצי עבדו לא קנה משום דלגבי דידה הוי העובר אבר שאין הנשמה תלוי' בו דבכה"ג ליכא בעבד הלימוד דלה לה מאשה כנ"ל ושפיר אמר ר' יוסי הגלילי דולדה כמוה משום הילפותא מהקרא האשה וילדיה תהי' לאדוניה כל שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה. וזה דוקא במשחרר את עצמה ומשייר ולדה, אבל בהיפך במשחרר ולדה ומשייר את עצמה. דהיא לגבי ולדה הוי אבר שהנשמה תלויה בו. מש"ה ליכא למימר בכה"ג דהיא כמוהו משום דכל זמן שילדיה לאדוניה האשה לאדוניה. דהא בכה"ג הוי משחרר חצי עבדו דלא קנה וגם הולד אינו משוחרר. וכן אתיין שפיר דברי הרמב"ם בהל' עבדים הנ"ל. דההלכה היא כחכמים ומש"ה כתב הרמב"ם. הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין. היינו אף דעובר ירך אמו מ"ע כיון שהעובר לגבי אמו הוי אבר שאין הנשמה תלויה בו ואין ללמוד בכה"ג לה לה מאשה מש"ה דבריו קיימין. אבל אם אמר הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום דזה כמי שמשחרר חציה. דהיא לגבי הולד הוי אבר שהנשמה תלויה בו וילפינן לה לה מאשה מה אשה חציה לא אף עבד נמי חציו לא. ואשה"ט:)** הנה