אור גדול שכא

אף דהוא דהתירא מטעם דנעשית נבילה ואף דאין הנאסר יכול לאסור רק במקום שהאיסור עצמו יכול לילך הכא נמי הא איכא ריח הכחושה עצמו משהו דכחושה נמי אית לה ריחא משהו וכנ"ל ושפיר יכול לאסור ריח השמינה הנאסרת מטעם חתיכה נעשית נבילה, וא"כ] משכחת לי' דשאיך בההיא מימרא דילי' דאמר בהדין פירקא אוקים רב אמורא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן [וכאן הוי סיומא דמלתא של השייכות דה"נ שייכא בהא דחתיכה נעשית נבילה ומש"ה יוכל לאסור ריח השמינה דנעשית נבילה ומש"ה אוסרת אף בגדי וטלה וכנ"ל] ואמרי' מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' [היינו שמעתא דחתיכה עצמה נעשית נבילה וכביאור הרי"ף הנ"ל] כר"י דאמר מין במינו לא בטל דאר"י אין דם מבטל דם [ומש"ה ה"נ ריח השמינה נעשית נבילה ואוסרת להשמינה דהוא מיני' וכשי' הרשב"ם ור"ת הנ"ל] ורבנן פליגי עלי' דר"י [וסברי דמין במינו בטל] וקי"ל דכל איסורין שבתורה בס' היינו נגד האיסור בעצמו ולא נגד חתיכת ההיתר הנאסרת רק נגד האיסור בעצמו וכחו שאמר רבה בב"ח] ואפילו נתערב גופו של איסור בדבר של היתר [אפ"ה אי"צ ס' עד ההיתר הנאסר רק נגד גופו של איסור לחוד,] וכ"ש מריחא בעלמא, [דבריח השמינה כשחוזרת להשמינה לא נתערב בה רק ריחא בעלמא של הכחושה ולא גופו של איסור] דלא אסרינן לי' [לומר חתיכה נעשית נבילה, וכנ"ל] ואשה"ט. אמנם אף דהדברים נכונים ואתיין מוכרחין מכל צד לפי כל הנ"ל עכ"ז לבי מגמגם בה דהא דגדי וטלה הוי מין בשאינו מינו לא כתבו כן רק לרבא דאזיל בתר שמא אבל לאביי דאזיל בתר טעמא הוי מין במינו וא"כ תקשה לאביי מדרב דמאי אירי' א' שמן אפילו שניהם כחושין נמי דבודאי אין לומר דאביי פליג אדרב דמרב מקשינן לכל אמוראים כמ"ש רש"י ותוס' ביצה (ט' א), ואי לאביי מוכרח באמת דבכחושין אף משהו ליכא א"כ מה"ת לדידן לומר דהוי משהו, ע"כ נראה מוכרח מזה דלא כתי' הצל"ח שכתבתי (ריש אות י"א) רק בפשוטו דרב רצה למנקט דינו אף לרבנן דמין במינו בטל לכך נקט בא' שמן, וא"כ לשי' הרי"ף דסוף סוף דרב אתי' רק לר"י דמין במינו לא בטל מוכרח באמת דלא כדעת התוס' רק דסובר דבכחושין אף משהו ליכא. וא"כ שוב ע"כ מוכרחין לדברי מהרא"י שהביא הש"ך (ריש סי' ק"ח) דע"י ריח השמינה גם ריח הכחושה מתעורר, רק דס"ל להרי"ף מסברא דאף דמתעורר ע"י ריח השמינה עכ"ז אינו אלא משהו וכמ"ש לעיל (אות ט'), וזו"ז ביתר הדברים שפיר י"ל כמ"ש, דהא דהוכרח הרי"ף לחתיכה נעשית נבילה היינו משום דלהלכה כרבא דבתר שמא א"כ גדי וטלה הוי אינו מינו ורב סתמא קאמר אפילו גדי וטלה להכי קאמר דשייכא בחתיכה נעשית נבילה ואה"נ לאביי דלדידי' גם גדי וטלה הוי מין במינו איצ"ו בהא דרב לחתיכה נעשית נבילה רק בפשוט ניחא לטעמי' דסובר מין במינו במשהו ונאסר ע"י ריח הכחושה שנתעורר ע"י ריח השמינה רק לדידן דקי"ל כרבא הוכרח. הרי"ף לומר ג"כ דאזיל לטעמי' משום חתיכה נעשית נבילה, וקו' הגמ' ללוי מברייתא דאין צולין קאי להלכה כרבא דאזיל בתר שמא דהוי גדי וטלה אינו מינו וכן האי דקאמר לרב מי לימא תנאי קאי ג"כ להלכה כרבא דגדי וטלה הוי אינו מינו וא"כ מוכח מרב דסובר דריחא מלתא כטעמו וממשו בפחות מס' משום דסתמא קאמר אפילו גדי וטלה וא"ש הכל כמ"ש לעיל רק בהא דכחושין דאף דאם היינו אומרים דשי' הרי"ף דהוי משהו הוי א"ש יותר ברווחא דלא נצטרך לומר דמשמע לי' מסברא דאף דמתעורר ריח הכחושה ע"י השמינה אינו אלא משהו, רק בכדי דלא יקשה מזה לאביי נראה יותר כנ"ל, אמנם אפשר דגם לאביי יש לאשכוחי ב' מיני בשר דאינן שוין בטעמא ויעוי' בפמ"ג בשער התערובת (חלק ג' פ"ד) בשם הראב"ן, וא"כ א"ש גם לאביי, ואיך שיהי' עכ"פ סגנון דברי הרי"ף נראה אמת לאמיתו בעזרהי"ת כמ"ש דכוונתו לב' דברים חלוקים דהא דרב שייכא בחתיכה נעשית נבילה, וחתיכה נעשית נבילה תליא בהא דמין במינו לא בטל, ופרטי הדברים כבר נתבאר ליישב ולבאר בכמה אנפי והפוך בה, ומקום הניחו לי בסוד במקום שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, וגם נתבאר שי' הרי"ף בהא דחתיכה נעשית נבילה ג"כ שלא מצאו מקום ומקור לדבריו, והרי"ף בעצמו בכאן הראה מקורו לשיטתו. יג) והנה כ"ז כתבנו עפ"י מאי דהעלה הרמב"ן במלחמות חולין (ס"פ גיה"נ) ליישב שי' הרי"ף בהא דחתיכה נעשית נבילה וכ"כ הר"ן בסוף הסוגי' דטפת חלב וגם האשכול וכנ"ל, אמנם אף למאי דצדד הרמב"ן במלחמות שם בתחלה בשי' הרי"ף בשם יש אומרים דאין אומרים חתיכה נעשית נבילה רק בנאסר ממינו למ"ד מין במינו לא בטל שכיון שאין ההיתר ראוי, לבטל את האיסור אף אם הי' כמה לכך מצטרף עם האיסור ונעשה נבילה משא"כ למ"ד מין במינו בטל דאלו הי' שם שיעור ביטול הי' האיסור נתבטל לא אמרינן נעשית נבילה לבד מבשר בחלב, אבל בשאר איסורים דוקא בנאסר ממינו ולמ"ד מין במינו לא בטל, ג"כ יש מקום ליישב שי' הרי"ף כאן בסוגיא דריחא עפ"י סגנון הנ"ל, ויתיישב נמי אף אם נימא דגם הרי"ף גורס בחולין (דף ק') הני ג' תיבות בסיום מימרא דרב מפני שהן מינה, ובכיון גדול השמיט הרי"ף הני ג' תיבות מפני שהן מינה, וכאשר יבואר. דהנה הר"ן חולין בסוגיא דטפת חלב הביא ג"כ האי שי' ותמה עליהם מהירו' (דפ"ב דערלה ה"ג) דגריסי תרומה שנתבשלו עם עדשים חולין שהבאתי לעיל באורך (באות ז') דמשם מבואר דאף בנאסר מאינו מינו אמרינן נעשית נבילה, ויש ליישב ג"כ כעין הסגנון שכתבתי לעיל דלפי ביאורו בגמ' דידן מבואר להדיא בגמ' דילן כהאי סברא דדוקא בנאסר ממינו אמרינן חתיכה נעשית נבילה ודלא כהירו', והוא, דהנה כבר כתבתי לעיל לדקדק בחולין (ק' א') לשי' רש"י שם דל"ל להזכיר הא דר"י ולא פריך בפשיטות סתירת דברי רב מיני' ובי' רישא אסיפא יעוי' לעיל (אות ח'), עוד הקשה הכו"פ (סי' צ"ח ס"ק ד') קו' עצומה על הגמ' דחולין (דף ק') הנ"ל דמאי פריך על רב מאי אירי' כי נתן טעם כו' דלמא ס"ל כרב חסדא מנחות (דף כ"ג) דנבילה בטילה בשחוטה דאזלינן בתר מבטל דהואיל ואי אפשר למבטל דהיינו השחוטה להיות כבטל דאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה הוי אינו מינו ובטל להכי הנבילה גופי' אינה יכולה לאסור כל החתיכות שאינה מינה ונתבטל משא"כ החתיכה שקיבלה טעם מהנבילה ונעשית נבילה שפיר הויא מין במינו עם שאר החתיכות דגם המבטל יכול להיות כבטל דגם הן יכולין לקבל טעם מן הנבילה, והיא קו' עצומה, ע"כ בשביל כל זה אפשר דהרי"ף מפרש לה עפ"י שי' היש אומרים הנ"ל שכתב הרמב"ן דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בנאסר ממינו וזהו כוונת הגמ' מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' לא קאי על הא דקאמר ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה רק על ריש דברי רב דקאמר כיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה כמאן אמרה דחתיכה נעשית נבילה ע"כ הוא כר"י דאמר מין במינו לא בטל והוי נאסר ממינה ולהכי חתיכה עצמה נעשית נבילה, ומר"י מוכח דנבילה ושחוטה הוי מין במינו מהא דקאמר אין דם מבטל דם וכמ"ש רש"י מנחות (כ"ג ב') וכמו שנתבאר לעיל (אות ד'), וזהו כוונת הגמ' מכדי רב דאמר חתיכה עצמה נעשית נבילה ע"כ כר"י דגם נבילה ושחוטה הוי מין במינו ולהכי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה דלולא זה אם נבילה ושחוטה היתה אינו מינו לא הוי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה בנאסר מאינו מינו וכנ"ל וא"כ שפיר מקשה מאי אירי' כי נתנה טעם דהא הנבילה בעצמה יכולה לאסור כל החתיכות כיון דמוכח ע"כ דרב סובר דנבילה ושחוטה הוי מין במינו, ואשה"ט דהזכיר הא דר"י ולא מקשה דברי רב גופי' מרישא אסיפא